אלשיך/איוב/ל

אלשיך איוב ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ועתה שחקו וכו'. ראו עתה איך נהפך עלי מזלי כי אחר כל הכבוד הגדול אשר ספרתי שהיו אילי הארץ נכנעים אלי ועתה אל תתמהו על מורת נפשי כי הייתי כל כך לבוז כי עתה שחקו עלי קלי הכמות והאיכות קלי הכמות כי הם צעירים ממני לימים והאיכות אשר מאסתי אבותם כו':

ב

ושמא תאמרו אולי אני צריך להם ועל כן עלי הגדילו גם זה לא כן הוא כי גם כח ידיהם למה לי ואדרבה הם כל כך גרועים כמתים בחייהם ואיך ייטיבו לזולת כי הלא עלימו אבד כלח כי הלחות שורשי שלהם אינו הולך ומתמעט כדרך אנשים עד עת למות כי אם נאבד הכלח בהיותי עלימו בימים מועטים וזהו עלימו אבד כלח כי בהיות עלימו אבד הכלח:

ג

ופירש איך הוא הענין ואמר בחוסר כו'. ולבא אל הענין נשים לב אל מאמרם ז"ל הקוטפים מלוח כו' כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רחמים שנאמר ושורש רחמים לחמם עד כאן. וראוי לשים לב מה ענין זה פה ואיך משנה משורש לגחלים והנה על היות ענשו יתכן כי הנה הפוסק מהקדושה של תורה ומכניס טומאת שיחה ראוי יכוה באש הבלתי פוסק הוא גחלי רתמים והוא מאמרם ז"ל על פסוק עם גחלי רתמים שפעם אחת אחזה אש ברותם א' ואחר י"ב חדש בדקו ומצאו שרשי בוער באש ועל כן יהיה כי היותו נדון במשפט אש בלתי פוסק כי אם בזמן רב ייחסו אותו אל גחלי רתמים וזה יאמר הקוטפים כו' ושורש רתמים הבלתי כבה הוא לחמם שמאכילין אותו בגיהנם. עוד ידענו מרז"ל כי נפשות הרשעים הן הם המזיקים ונמצאים במדברות כי נעשו שדים ומזיקים בני אדם ובכללם יהיו מואסי התורה ונבא אל הענין והוא כי אמר ראו נא כי כח ידי אלו אין לעלות על לב שיהנה איש ממנו כי הלא אפילו לחותם השרשי איננו עלימו כי אלה הם בני אדם שבשביל חוסר לחם או בכפן ממש לבדו מבלי הצטרף צרה אחרת עמה כצרותי רק על זה בלבד גלמוד הספיק להם להיותם עורקים ציה הוא מדבר שמם ובעוד שהיה יום לא הכירו רעתם עד חשך היום ואמש שהיו שם בלילה ראו שואה מחודשת על הכפן שהוא חוסר מים וגם ומשואה כי בלילה שדים ולילין ושעירים ירקדו שם:

ד

כי הקוטפים מלוח כו' שמאכילים אותם שורש רתמים הם הרשעים פוסקים מהתורה על שיחה שהם נדונים זמן רב מאד כי שורש רתמים לחמם:

ה

ואותם נפשות של רשעים הן הם המזיקים הולכים בציה במדברות ומבעיתים הנמצאים שם ועליהם אמר מן גו יגורשו שהם אותם בנין הגו יגורשו שהם נפשות הרשעים שלא יניחום בגוף כי אם נדונים תמיד אותם יריעו עלימו את העורקים ציה להבעיתם ולא יתראו בפירוש כי לרבים הם בלתי מתראים רק כגנב בהחבא שמבעיתים ובלתי נראים:

ו

ועל ידי כן ניתש כח העורקים ההם ומיד יבחרו בערוץ נחלים הוא הנכנע וגרוע מכל הנחלים לשכון שם בחורי עפר וכפים:

ז

והמהלכים בין שיחים הם אילנות צל נואקים לבקש עשבים לחים לאכול כל אחד מקצהו לבקש ובהזדמן להם חרול הוא מין קוץ ודרדר הנאכל שם יסופחו ויתחברו שם לאוכלו הנה אנשים כאלה שכל זה אמש עבר עליהם אין ספק שעלימו אבד כלח והם כמתים בחייהם וכח ידי אלו למה לי ועם כל פחיתותם שחקו עלי כמדובר:

ח

בני נבל כו'. הנה ידוע מספר הזוהר כי הרשעים אחר מותם נאבד שמם שכחת עולם והנה לא יבצר מאנשי ריק מזולזלים ביותר שגם פה הם בני בלי שם לרוב זלזולם בעיני כל ההמון. ונבא אל הענין אמר בני נבל וגם הם בני בלי שם לא מאותם שאובדים שמם אחר מותם כי אם אשר הם בני בלי שם מעתה בחייהם שנכאו עד גדר זה מן הארץ כל כך היו נכאים ומזולזלים מכל שוכני ארץ:

ט

ועתה נגינתם הייתי משתעשעים בשירי זלזולי ואחר כך בזו בעיניהם אהיה נגינה להם וישאר רק שאהי להם למלה לשנינה מרגלא בפומייהו:

(ח) או יאמר כי הנה בעלי הדקדוק גבלו חלקי התיבות לשלשה פועל שם מלה והנה הפועל לו חשיבות בעצמו וכן השם אך המלה חסרה מצד עצמה אם לא שהיא משמשת אל חברתה. ובזה יאמר דרך משל כי יש אדם חשוב מצד הפועל טוב שהוא איש פעלים ויש חשוב מצד כי שם לו בין אנשי היחס ויש ידמה אל גדר מלה חסרה מכל וזה יאמר הנה בני נבל משולל פועל טוב וגם הם בני בלי שם שמשולל שם מחמת שנכאו ונתבזו מן הארץ רק ידמו לתואר מלה:

(ט) והנה עתה נגינתם הייתי ומה שאני מנגינתם הוא שאהי אני להם למלה כי יהפכו ויאמרו כי אני כתואר מלה בערכם והם כתואר פועל ושם:

(ח) או יאמר בני נבל כו'. נכאו מן הארץ לרשעתם:

(ט) ועתה כי נפלתי קמו באמרם כי מי ידכאם אחרי נפלי ונגינתם הייתי ובדברי שירותיהם ואהי להם למלה כי בהזכירם שמי לא ישתמשו בו בבחינת שם כי אם בבחינת מלה הסובלת פירוש שהוא איוב לשון איוב כלומר כי אויב הייתי למו ונכאו מן הארץ בכחי הגדול ועתה שבת נוגש:

י

והנה אלה רשעים תעבוני רחקו מני ולא ימצאו אצלי ומי יתן לא יעשו רק התרחק ממני כי אם בנסעם מאתי להתרחק מפני לא חשכו רוק וירחקו מני:

יא

כי יתרי פתח כו'. אחרי אומרו כי זולת כל הצרות הגדולות ותכופות שבאו עליו גם נתפקרו לשחוק עליו צעירים ממנו ובני נבל גם בני בלי שם מפניו לא חשכו רוק אמר שמא תאמרו איך נפלת משמים ואיה אפוא צלם אלהים על פניך להטיל מורא כמשפט לאשר נאמר עליו יותר ממה שנאמר באברהם איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע וכמאז"ל שאפילו כשהצדיק מהלך מלאכי השרת מכריזין לפניו פנו מקום לדיוקנו של מלך ואם כן אפוא ירשיעך פיך כי לולא געל בך הוא יתברך לא היית כל כך לבוז בעיני הכל הנני משיב על זה ואומר שאל תתמהו על החפץ כי הלא מאשר הוא יתברך יתרי פתח כי היתרון שהיה לי פתח בו והוא כי הנה אמרו רז"ל כי כל מה שהתריס השטן נגדו לומר החנם ירא איוב כו' שהיה הקנאה על שיותר אמר הוא יתברך על איוב מאשר אמר על אברהם והוא יתברך עשה כדי שיקנא להביא על איוב הצרה הגדולה ההיא כמו שאמרו ז"ל משל לרועה שראה זאב כו' גירה אותו על התיש כו' ובזה יאמר הנה היתרון שלי על אברהם פתח הוא יתברך לומר איש תם וישר כו' וזה היה סיבה שויענני כי קנא השטן בי ועל כן מאחר שהראה הוא יתברך בזה שדעתו לענותני שעל כן פתח ביתרון לתת פתחון פה לשטן ואז ורסן מעני שלחו כי לא היו יכולים כל כחות השטן לפגוע בי עד הסיר צלם אלהים מעל פני בל יוטל מצדו מורא עליהם ע"כ כיון כי זה רצונו אותו הרסן המעכב ליגע בי שהוא צלם אלהים שהיה בפני שלחו אותו ממני כחות הרוגז כלומר שעל כן נתפקרו עליו:

יב

ואם תאמרו אולי אין זה כי אם שכאשר ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' שהיה כמו שאמרו ז"ל שהיה ראש השנה ובני האלהים הם מימינים ומשמאילים אז רבו משמאילים כחות טומאה חזקים אשר פעלת בעוניך וגברו על המימינים ויביאו עליך כל הרעות האלה הנה זה אי אפשר כי הנה אפילו אם על ימין שהוא על אשר בימין המלמדים זכות פרחח הם כחות חזקים כבחורים היו קמים נגדם לקטרג שחזקו המשמאילים כי כחות שהפרחתי בעונותי קמו ורבו על צד הימין עם כל זה לא יתכן שגברו עליהם עד גדר זה כי הנה היה כל כחם עד שרגלי שלחו שהוא לחייבני גלות כי עיקר האפשר ימצא בי הוא שוגג ואם יונח שגדלו מגדר זה יהיה כי ויסולו עלי כו' שהיו מביאים עלי מה שהוא ארחות אידם כענין חלאים וכיוצא או יאמר על ימין במה שידענו מספר הזוהר על פסוק יפול מצדך אלף כו' כי בשמאל האדם ידבקו אלף כחות הטומאה ובימין רבבה וכאשר תגבר יד הצדיק יפול מצדו אותם האלף ורבבה שמצד הימין ועל זה יאמר על דרך הקודם לומר אם לא שיתרי פתח כו' כמפורש כי ממנו יתברך היה מה שהתפקרו נגדי שאם לא כן אפילו אם על הימין שהם הרבבה שבימין ובהנחה שהיו פרחח הם כחות חזקים המתייחסים לבחורים יקומו שיהיו כולם קמים לקטרג נגדי לא היו מספיקים רק עד שלוח רגלי בגלות או מה שהן אורחות אידם כמדובר בקודם:

יג

והוא כי נתסו נתיבתי כו' לומר כי הנה אשר יקטרגו עליו מצד עון אחד בלבד יפתח עויל נתיב צר לבא בו עליו צרה אך אשר רבו עונותיו במאד מאד נעשה עליו פרץ רחב לבא עליו צרות רבות יחד עד אין מספר והנה אמר אם היה שעל ימין פרחח יקומו לא יהיה כל כחם כי אם שיהיו נותסים נתיבתי שהוא נתיב צר ולא יועילו להביא עלי הוות רבות כי אם אתד על הרוב וזהו להותי יועילו שהוא א' בלבד כי הלא לא עוזר למו כי לא ימצאו עוזר להפליג ברעות כי לא כל כך ירבו אשמותי:

יד

אך הנה כפרץ רחב יאתיו צרות רבות כאמר שבא וכשדים אש מן השמים רוח מעבר המדבר על הנערים וימותו והוכיתי בשחין רע מר ממות איך היה כל זה אם לא שתחת שואס שהוא שהעלה השי"ת לשמים שיאי באומרו תם וישר וכו' שהוא כי יתרי פתח כו' כי על ידי כן מצא פתחון פה השטן ועל ידי שהכירו כי היה הוא יתברך גם כן מסכים אז התגלגלו כל אלה על ידי שרסן שמפני שלחו שע"י כן נתפקרו הכל כמדובר:

טו

ההפך עלי כו'. אמר מתחלה כשהיה נהפך עלי בלהות היה רודף כרוח נדיבתי ועושה צדקה ועל ידי כן וכעב עברה תיכף היתה ישועתי כי הנדיבות היה רודף עב ענן הצרות ותיכף היתה לי ישועתי:

טז

אך עתה עלי תשתפך נפשי שלא יכולתי לעשות כן כי מיד יאחזוני ימי עוני כי תחלת צרותי היה העוני כי לוקח ממני עושר בקר ואתונות וצאן וגמלים ונערים ועל ידי כן לא שמתי לב אל הצדקה כי היתה קדימת המארה בממון:

יז

ועוד כי מיד נתיאשתי מחיי כי ראיתי כליון חרוץ ועל כן רפו ידי מלתקן על ידי צדקה כי אם תציל מן המות לא תחיה את המת והוא כי מיד בלילה אחר הכאת השחין הרגשתי כי עצמי נקר מעלי כאלו נקרו והופשטו מכל הבשר שעליהם וגם העורקים המקשרים הורמו מתכונותם ולא ישכבון הרי לקות בבשר וגידים ועצמות:

יח

וגם עורי נתעפש ונתקלקל כי מאשר רגע וימאס מאותן הליחות סרוחות ועבות נדבק לבושי לעורי עד גדר שכאשר חגרתי אזורי במתני על לבושי עברה הליחה עובי הלבוש עד האזור מדוחק החגירה עד שאם לא אפשוט לבושי לאט לאט כי אם ברב כח בבת אחת ישאר מלבושי דבוק בעור כשיעור אזור ויקרע מלמעלה ומלמטה וכאבר פי כתנתי שהוא בי החלוק שאני קושרו בידים כן כקשור בידים יאזרני לבושי וז"א ברב כח כו' כפי כתנתי יאזרני:

יט

הרגי לחומר כו'. הנה אמרו רז"ל בשמות רבה פרשת כי תשא כי כשהיה אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה דור דור וחכמיו כו' ובזה יאמר קובלני כי הנה כאשר הורני הוא יתברך לחומר הוא אדם כשהיה עדיין מוטל גולם שהוא החומר הראשון הידוע ואז שהראה דור דור ודורשיו הראה אותי לחומר הוא לאדם כשהיה גולם בשווי אל אברהם וזהו ואתמשל כעפר ואפר הוא אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר:

כ

ואוי לי כי אברהם היה הוא יתברך מתאוה לתפלתו וענה אותו בכל מה שהיה שואל ממנו ומה גם במקום שאמר ואנכי עפר ואפר שירד מחמשים לעשרה ועתה אשוע אליך ולא תענני ולא עוד אלא שעמדתי להתפלל ובמקום התבונן להשיבני תתבונן בי לבקש בי עון לאחוז בי לענותני כי תבקר פנקסי:

כא

תהפך לאכזר לי כו'. הלא אמרתי כי נפשי מרה לי שאשוע ולא תענני והנני מפרש על מה שאשוע ולא תענני הלא הוא כי תהפך כו' והוא ב' דברים א' שמסרו לשטן שנית שעשה שפטים בגוף ולא בנפש כאשר קרא על זה תגר למעלה פעמים שלש כי אפילו אודה שיש בי שמרי איזה עון למרק יהיה על ידך הרחמנות וגם לא הכל אל הגוף כי אם אל הנפש וז"א הנה תחלה אמר לך השטן ועתה שלח נא וגע אל עצמו ואל בשרו ואתה נהפכת אליו לאמר הנו בידך וז"א תהפך לאכזר לי כלומר תהפך פניך למי שהוא אכזר לי הוא השטן ולא על ידך שהיית מרחם כי ידעתי מרוב רחמיך והבחנתך בין צדיק לרשע כי אפילו אם ברב כח בעוצם ידך תשטמני שהיית משטים ומפחיד מרוב כעס היית מביט במעשים ומשקיע הכעס ע"י מה שהשטמתני:

כב

ושב ומרחם עלי עד גדר שתעלני למעלה אתך כי תשאני אל רוח תרכיבני כאשר באליהו על רוח סערה וכאשר בחנוך כי לקח אותו אלהים וכמאמרם על רבי ישמעאל שלקחו אלהים למעלה ובשרו ועצמותיו ניתכו ונעשו לפידי אש וכו' כן אמר ותמוגגני תושיה כי התורה שלמד היתה ממוגגת חומרו ומתיכו ליעשות זיקים וכיוצא:

כג

אך לא כאשר ביד השטן שהוא אכזר לי שימוגנני ברעה ורק את נפשי שומר והוא בלתי ראוי שיסבול גופי יסורין הרעים האלה למען זכות את הנפש שתתענג בדשן למעלה על ידי יסורי הגוף הנרקב בקבר וז"א כי ידעתי מות תשיבני אל עפרי שהוא עפר מות שעל כן איך על חטאת נפשי תסבול הגוף היסורין ואחר ימות כפגר מובס בקבר והנפש תלעג לרש ותלך צהלה ושמחה לחוג את חג אורות אשר עשה בחברת הגוף כנכנסת לחופה לפניו יתברך כי על כן קראו בספר הזוהר אל פטירת נפש צדיק הלולא וז"א כי ידעתי מות תשיבני לגוף אך בית מועד והלולא לא לגוף המת כי אם לכל חי הן נפש ורוח ונשמה הנשארים חיים מה שאין כן לחומר שאחר שנשבר ונדכא הוא מת באופן כי שתים הנה תלונותי א' היות על יד השטן ב' היות לגוף ולא לנפש כי זה היה טוב מאשר צוית לשטן הנו בידך רק את נפשו שמור כי לא זו הדרך:

כד

כי אם בהפך שהיית מצער את נפשי אך לא בעי הוא הגוף שהוא תל עפר ישלח יד האכזר הנז' כאשר מסרת הגוף בידו אם בפידו של הגוף להן שוע הם כל חי הנז' כי בפורענות הגוף תושע הנפש והרוח ונשמה מחלאת אשמותיה להתענג בדשן והוא כרקב יבלה באופן שבצרתו להן הוא השוע שיושעו ולא לו כי למה ילקה הגוף שהוא תל עפר בלתי חוטא מצד עצמו להיטיב את הנפש ורוח ומה גם במה שאמר למעלה שאם הנפש חטאה בהיותה בגוף אחר למה ילקה גוף זה וזה יורה כפירוש באומרו להן בנו"ן ולא במ"ם כי חוזר אל נפש ורוח שהן נקבות:

כה

והנה היה אפשר לומר כי אין זה כי אם שנפשי עגמה לאביון או קשה יום אך בגופי לא הטבתי לו ועל כן לקיתי בגופי מה שאין כן בנפש שעגמה לו והוא כענין נחום איש גם זו שקלל כל אברי גופו על שלא מהרו להיטיב לעני אמר הנה נהפוך הוא כי אם לא בכיתי לקשה יום כו' כי אדרבה יותר הייתי מראה כי בכל צרתו לי צר בגופי שהייתי בוכה מבנפשי שלא היה רק שעגמה נפשי לאביון. או יאמר אם לא בכיתי כו' נמשך אל שני כתובים הבאים אחריו לומר אם לא היה שלא בכיתי לקשה יום כו' וכן לא עגמה נפשי לאביון:

כו

היה ראוי שטוב קויתי ויבא רע כו' אך ואיחלה לאור כו' והוא כי המפייס את העני מתברך בי"א ברכות והראשונה היא זריחת אור כמאמר הכתוב ותפק לרעב נפשך כו' וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים והנה נהפך לי כי אחר הפיוס שהייתי מצטער עמו על צערו בכיתי לקשה יום ועגמה נפשי לאביון איחלה לאור להיות כי ברכת המפיק לרעב נפשו יזרח בחשך אורו ואפלתו כצהרים אדרבה ויבא אופל כי לא בלבד זרח לי בחשך כי אם שהיה לי אור ויבא אופל:

כז

ועוד לי כי הנה המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה שמקדימין לו הטובה ואני מעי רותחו ולא דמו מהצטער ובקש עליו רחמים באופן שאפילו היה לי עוני כמוהו היה ראוי יקדים לי העושר ואדרבה קדמוני ימי עוני:

כח

קדר כו'. הנה מי שרואיו מצטערים בצערו מוצא נחת רוח באומרו שיבקשו עליו רחמים אמר הנה קודר הלכתי בלא חמה שכל הרואים היה ראוי יצטערו עליו באמרם איך קדרת בלא שזיפת חמה שבזה ניכר צערי הגדול ובראות כי אין זה שוה לי קמתי בקהל אשוע לו יתברך אולי גם הקהל ישועו עלי אליו יתברך עמי:

כט

אך לא הייתי אח רק לתנים ורע לבנות יענה שישועו תמיד ומה גם כי לקול נאקת אחד מהן ישועו כולם אך הקהל אין שום אחד משוע עמי:

ל

ועל זה הוספתי להתפעל עד גדר שעורי שחר מעלי ועד עצמי שבפנים הגיע חורב מאש קנאתי עד שחרה מני חורב:

לא

ולא כחורב בלתי עצמיי כאשר בהיות מחמת דאגה שהיה אפשר ליתקן על יד שמחה כשמוע קול כנור תדוץ דאבה ותשוב לחותו אליו אך זה כל כך הוא עצמיי שויהי לאבל כנורי כו' שנסיתי בכנור ולא נתק ויהי לי לאבל כי בו התאבלתי בראות כי הוא משולל תיקון והוספתי גם עוגב ויהי לקול בוכים שכל בני ביתי בכו בראות שגם בזה אין תיקון:

או יאמר כי דרך קדמון היה שכשם שהיו מזמרים בשמחה על פי הנבל סך היו מקוננים גם כן שעל כן אמרו שאפילו עני שבישראל לא יפחות לאשתו מב' חלילין ומקוננת. ובזה יאמר הכנור שהיה בביתי לשמחה הנה עתה משמש לאבל ומפני שזמן האבל הוא אחר זמן הבכי על כן בראות שכשעבר הבכי והיה אבל לא היו בוכים לקול כנורי הייתי מוסיף גם עוגבי להיות על ידו קול בוכים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.