אלשיך/איוב/כט

אלשיך איוב כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויוסף איוב כו' :

ב

מי יתנני וכו'. הנה כתבנו שהיה כתוהה על אשר לא טוב דבר בצערו וכללות המענה כי רוב שופע טובו ורוב צדקתו היו סיבת אשר דבר כי הרגיש צער ביותר בהתהפך אל הקצה האחר עם שהיה גדול שלימותו והחל ואמר מי יתנני והנה קיימו וקבלו רז"ל כי על ירחים שהיה בבטן אמו ידבר שאז הוא יתברך היה מאיר נרו על ראשו ולפי דרכם יאמר הנה לא אתפס על חשך צערי אם אשר לא טוב דברתי כי הלא אם כוונת היסורין הם לטובתי ולהאיר נשמתי מי יתנני כירחי העבור ולא כל כללות הירחים רק כימי אלוה ישמרני שהוא מיום שניתן הנפש בעובר שהם ימי אלוה ישמרני:

ג

שלבל תצטער הנפש בחומר החושך ההוא מאיר נרו יתברך עלי ראשי כן מי יתן והיה עושה בי הארה עלי ראשי והוא שהתאוה יהיה לו האור נוצץ על ראשו שיהל אור על ראשו בעולם הזה מעין הלו נרו על ראשו בירחי קדם יהיה לו עתה והוא כנתן דצוציתא שהייתי מכיר ומתפרסם שע"י היסורין הייתי זוכה כי אז לא הייתי מקפיד על סבלי יסורין קשים כי לאורו שהוא בשביל אורו שעל ראשי אלך חשך היסורין ולא אקפיד מה שאין כן כשאיני רואה יתרון שלא עצרתי כח לסבול:

ד

כאשר הייתי כו'. התחיל לספר משופע טובו שהיה לו מתחלה שעל כן בהתחלף לא עצר כח לעצור במלין ועל כן לא יאשם והוא כי הנה כאשר הייתי בימי חרפי גדול היה בי מבאברהם כי אברהם היה ענן קשור על פתח אהלו כמו שאמרו ז"ל על פסוק ויביאה יצחק האהלה וכו' ואפשר היה מהתפשטות שכינה ואני בסוד אלוה הוא מהפנימיות היה עלי אהלי:

ה

ועוד כי אברהם כשעשה ה' מרכבה ממנו והניח מלאכיו מהיות מרכבתו אז היה אברהם משרת את מלאכי המרכבה להסעידם ואני בעוד שדי עמדי עושה מרכבה ממני סביבותי הם מלאכי המרכבה שסביבותי לקבל עליהם התפשטות מה היו נערי משרתים אותי:

ו

והראיה כי ברחוץ אז הליכי בחמה היה הצור צק בהיותם עמדי פלגי שמן לגמור הרחיצה אחר החמאה ואין זה אלא על ידיהם נמצא שהיו נערי יוצקים מן הצור שמן לרחוץ רגלי:

ז

ועוד מי יגיד שהיתה שכינה עמי הלא הוא כי בצאתי כו' הייתי מטיל מורא והוא כי כשהייתי יוצא מביתי ללכת אל שער הזקנים והבית דין לפקח עלי קרת על תיקוני העיר טרם הגיעי אל השער של בית דין לעשות משפט ברחוב הייתי מכין מושבי לעשות צדקה שיתקיים בו עשות צדקה ומשפט:

ח

ואז ראוני נערים ונחבאו שהייתי מטיל מורא וישישים קמו ולא היו יושבים בשבתי גם אני במקומי וזהו וקמו ואחר כך עמדו שלא ערבו אל לבם לשבת בשבתי רק נשארים עומדים והוא מעין מאמרם ז"ל במסכת הוריות שאחר שהיה הנשיא יושב לא היו יושבים כל אשר קמו לפניו עד שיאמר להם שבו:

ט

וכן שרים שהיו מדברים עצרו מלגמור וזהו עצרו במלין:

י

וכן הייתי שומע קול הברת נגידים נחבאו ולא היתה ההברה מדבורם כי הלא ולשונם לחכם דבקה כי אם הברת ריצת התחבאם הנה כי אין ספק כי כל המורא הגדול הזה לא היה מן על כי היתה שכינה עמדי ומטלת על כל רואי מורא:

יא

ואין לומר ששמעו עלי שהייתי מטיל אימה יתירה על הצבור ועל כן נפלה אימתי עליהם כי אדרבא כי אזן שמעה ותאשרני כו' כי אדרבא כי אמלט עני כו' כי אל זה אביט אל עני נכה רוח:

יב

כי אמלט וכו'. הנה דרך העני כי יחסר לחמו לשוע והטיח דברים כי יראה פחותי ערכו עשירי עם והנה אין ספק ככתוב אצלנו במקומו כי הלא גם העני בנו של אלהינו יתברך הוא ולמה ימיתנו ברעב אך אין זה כי אם שחלק מזונו יותר הוא יתברך ביד עשירים הקרובים אליו יתפרנס על ידם משל עצמו לפי האמת וזוכים שניהם זה בצערו וזה שמעלה עליו הכתוב כאלו משלו נותן לו ועל כן הבלתי נותן יחסרו ממונו. ונבא אל הענין אמר כי אמלט עני משוע לה' מדינה של גיהנם בהטיחו דברים כי במה שאני משביעו טובה נמלט מלשוע והטיח דברים וכן יתום ולא עוזר לו:

יג

והטעם הוא כי זה מוטל עלי והוא כי ברכת שפע האובד ההוא עלי תבא כי חלק ברכתו ומזונו עלי תבא מאתו יתברך שיזון משלו על ידי וממה שהייתי ממלט יתום היה נמשך כי ולב אלמנה ארנין והוא מאמרו על פסוק יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם והוא כי האלמנה שבורת לב צנועה בירכתי ביתה לא תצא כצאת היתומים הזכרים לפני הדיינים להתבזות על הספק אם יוציאו לאור משפטה ואם יחדלו ע"כ תנסה ביתום אם תראה יעשו דין יתום אז תחרץ לצאת גם היא באומרה כי גם כן יעשו דינה אך אם יתום לא ישפוטו תכבד ותשב בירכתי ביתה וזהו יתום לא ישפועו ועל ידי כן וריב אלמנה לא יבא אליהם וע"ד זה יאמר כאן על ידי שהייתי ממלט יתום לב אלמנה גם היא ארנין באומרה כי ג"כ עליה ארחם ומכל שכן שהייתי עושה בפועל:

יד

צדק לבשתי וכו'. ידוע מאמרם ז"ל עוד אפשר לנו לומר כי הנה ידוע מחכמי האמת כי הרוח מלבוש אל הנשמה וכן אמרו בספר הזוהר כי מהמצות נעשה מלבוש לרוח בג"ע של מטה ממעשה המצות ומהכוונה נעשה מלבוש דק וזך ביותר אל הנשמה בג"ע העליון עוד הורונו חכמי האמת כי מעלת המשפט למעלה על מעלת הצדקה עוד כתבנו בסמוך כי בצאתו שער עלי קרת שהוא ללכת לדון בשער הזקנים טרם הגיעו אל מקום המשפט ברחוב היה מתעכב ומכין מושבו ופירש ואמר שהיה כדי לעשות צדקה תחלה כאומרם כי אמלט עני משוע כו' ברכת אבד עלי תבא כו' ואחר כך היה עושה משפט כאומר עינים הייתי כו' אב אנכי כו' וריב לא ידעתי כו' ואשברה כו' ועל כן כהתימו לספר הצדקה שהיה עושה קודם בואו אל המשפט ראה והנה יאמר איש למה בחר בדרך ההוא להקדים צדקה למשפט ולא כדוד שהיה מקדים המשפט כאומרו ויהי דוד עושה משפט וצדקה לזה אמר צדק לבשתי כו' לומר כי תחלה לובש אדם החלוק למטה ואח"כ בגדי פאר למעלה כמעיל וצניף. ונבא אל הענין אמר הנה מהצדקה הנזכרת שהייתי עושה במושבי ברחוב טרם הגיעי לשער המשפט צדק לבשתי נעשה לי מלבוש לרוחי וגם מהכוונה מלבוש אחר אל הנשמה והנה בהתלבש הנשמה מהאי חלוקא דרבנן בהתעטף הנשמה תוך הרוח גם לבוש הנשמה היא תוך רוחי נמצא שכל רוחי היה מלבוש אל הלבוש ההוא של הנשמה שהרוח ולבושה מלבוש אל מלבוש של הנשמה וזהו אומרו וילבשני כי הצדק בחינת הכוונה שנעשה לבוש אל הנשמה נתלבש ממני כי נעשית רוחי כמלבוש אליה שהן חלוקי דרבנן ולהיות כי ערך מלבושי הצדקה בערך מלבושי המשפט הוא כהפרש שבין חלוק למעיל וצניף שהם לבושי תפארת אדם על כן קדמתי תחלה הצדקה ואחר שצדק לבשתי וילבשני אז באתי אל המשפט כי כמעיל וצניף הוא משפטי כמדובר כי גדול גדר משפט למעלה מגדר צדקה ועל כן תחלה היה ברחוב מכין מושבו ועושה צדקה ואחר כך שצדק לבשתי כו' שהם שתי לבושים מהצדקה הלכתי לעשות מלבוש עליה מהמשפט כמעיל שהוא חשוב על מלבוש שתחתיו שהוא של צדקה ולהיות משפטי ביחוד שהייתי עושה לא בלבד כמעיל כ"א גם כצניף הוא עטרה על הראש כי פרח בראש משפט ומה גם לרז"ל שאמרו שהדן דין אמת לאמתו שנעשה שותף להב"ה כו' ואין עטרה גדולה הימנה וז"א כמעיל וצניף משפטי שהייתי שופט אח"כ:

טו

ומה שאני משבח משפטי שעל כן נעשה צניף הוא כי עינים הייתי לעור למי שהיה כעור בטענותיו הייתי עינים לו פותח פה לאלם ואשר היה פסח הייתי לו רגלים הולך עד ביתו לדון דינו:

טז

אב אנכי וכו'. אם היה האביון מתחייב בדין הייתי מחייבו ופורע בשבילו כאב על בן אך וריב לא ידעתי אם היה דין מרומה ואפשר שהאביון ההוא קנוניא היה עושה עם בעל דינו עלי שיתחייב בדין ואני פורע ואוכלים בין שניהם ע"ז וריב לא ידעתי אתקרהו כמ"ש ז"ל עד דרוש אחיך אותו דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי:

יז

ואם רמאות היה בין שניהם אז ואשברה מתלעות עול הוא העשיר שקבל בעד הדל לאכול החצי ואת האביון לא אשבר שניו כי עני הוא כי אם שמשניו אשליך טרף אפילו היה כבר בין שניו שהיה אוכל החצי האחר:

יח

ואומר עם קני כו'. אמר לא אאשם על מה שהפרזתי כל מדותי למעלה כי אחר כל זכיותי אלה אמרתי בלבי עם קני אגוע והוא כי כמקרה יעקב גם אני יקרני שיעקב אבינו לא מת אלא שבהיות הרוח תוך הגוף גוע ויראה כמת וזהו עם קני אגוע כי הגוף הוא קן אל הנפש ועמו יחד אגוע או לפחות וכחול ארבה ימים ומה גם למה שאמרו ז"ל שהיא בריה בלתי מתה אלא שהוא לא אמר רק רבוי ימים למה שלא יבצר בעת התחיה התכת החומר כמאמר ר' אחאי בר יאשיה שהצדיקים שאחר מותן קיימים לא ימלטו מלחזור לעפרן שעה אחת קודם תחיית המתים:

יט

וזה יאמר שרשי כו'. והוא כי הנה ידוע כי הנפש החוזרת אל הגוף בתחייה לא כל נפש מוכנת מיד כי אם שהנפש מעת סילוקה הולכת ומטהרת מכל חלאה וקונה קדושה עד גדר שאין הגוף מוכן לקבל אותה אם לא אחר מירוק כל הבשר ועצמות בלתי העצם הקטן הידוע וגם אחרי שנתעכל לגמרי ושב אל הארץ כשהיה עדיין היה בלתי מוכן לו אם לא על ידי טל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים שבו לש את החומר המתחדש שהוא של רוחני מאד ועל ידי כן יוכן החומר לקבל הקדושה. והנה מזה היה מקום להשיב את איוב איך היית כחול מרבה ימים שהוא סמוך לתחיית המתים כי שעה אחת קודם לא יבצר משום בריה משוב אל העפר ואיכה תעשה אולי הנפש לא תמלא טהרה ושלימות הראוי אליה בזמן מועט וגם החומר לא יוכן בשעה אחת לזה אמר אין עיכוב כי הלא על הנפש הנקרא שורש כמו שאמרו ז"ל למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה שהוא בעולם העליון כי שם דבקה הנפש ונופו נוטה למקום טומאה הוא הגוף וזה אמר אין לי עיכוב לא מצד הנפש הנקראת שורש כי הנה שרשי פתוח אלי מים של שפע הקדושה ואין דבר מעכבה וסותם פי קבלתה לרוב צדקתה. וגם מצד החומר שהוא כנוף הקצץ מהשורש כמו שאמרו ז"ל נקצץ נופו נמצא כולו במקום טהרה הנה בקצירי הוא גופי מיד וטל שהוא המחיה את המתים מיד ילין בקצירי מבלי יצטרך זמן לימרק כלל הדברים כי חשבתי שעם קני אגוע כלומר שתתמיד נפשי עם גופי לעולם:

כ

ונהפוך היה כי הנה בעוד כבודי הוא הנפש מותר האדם מן הבהמה חדש עמדי טרם זקנה כזמן הזה ואדרבה קשתי לירות חצים אני על נפשי להבריחה ממני בידי תחליף על ידי יסורין הבאתני לומר המחכים למות ואיננו כו' וכן יואל אלוה כו' יתר ידו ויבצעני כן בכל יום בהתמדת היסורין אתה כמחליף קשתי להתחזק לאמר דברים קשים גורמים להפריד נפשי מגופי:

כא

לי שמעו כו'. הנה שמעו יראה לשון קבוץ כמה דאת אמר בני נכר ישמע לי ובני עמון משמעתם ויאמר הנה בשבילי ליהנות מעצתי נתקבצו כלם אחר כך וייחלו עד בואי אליהם ואחר בואי לא ידברו איש עצתו תחלה כי אם וידמו למו עצתי:

כב

והנה אם אני עונה חלקי תחלה אחרי דברי לא ישנו כענין לא תענה על רב על כן ועלימו שהוא באחרונה על כל מעניהם תטוף מלתי שנשאר הענין שעלימו תטוף מלתי לעתיד שהוא שיאמר כל איש עצתו כענין מתחילים מן הצד:

כג

ואז באמרם תחלה עדיין יחלו כמטר לי שלא היה נראה בעיניהם מועצותם והיו מאחרים מהתחיל וגם באחרונה שהיו מחוים דעתם לא היו כעושים ממש מועצותם רק כפוערים פיהם למלקוש עצתי הבאה באחרונה כי ממני יעשו עיקר כמלקוש שהוא עיקר המטר:

כד

והנה כדי לערב דעתי עמהם בל יחשבו כי לאפס ותהו נחשבו לי אשחק אליהם למען תרד גודל יתרוני עליהם מעט מעיניהם ליכנס בגדר השוואה והנה לא יאמינו שהייתי מחשיבם לשחוק עמהם שהיה בעיניהם כמראת חלום נמצא המכוון בלתי יוצא אל הפועל כי הנה עם כל זה ואור פני לא יפילון ולא יחסרון מהקודם עם ששחקתי עמהם:

כה

ועוד הייתי עושה למען ישוו עצמם אלי בצד מה ויערבו אל לבם לדבר בפני הנה אבחר דרכם שאני אומר להם מה שפערתם פיכם במועצותיכם הוא הדרך הטוב ואשב ראש שלא הייתי אני בכסא והם על הספסלים או על האצטבא או יושב ואין מימיני ומשמאלי אדם באותה שורה והם בשורות כי כל זה היה מורה כי אין דומה לי רק ואשב ראש השורה והמה על הסדר ממני והלאה להורות כי אין יתרוני עליהם רב כי אם מדרגה אחת כאשר בין הקרוב אלי לאשר למטה הימנו לראות אם על ידי כן יערבו אל לבם להתערב דעתם ולדבר לפני ויחלתי עד בוש עד שמגדר ישיבה נעשית שכונה וזהו ואשב ראש ואשכון כי לרוב המיתון נדמיתי לשוכן ואין דובר ומה שישבתי ראש בלי כסא ובלי פירוד רק סמוך להם נראה אליהם לא כמלך כאשר הוא בביתו שיושב על כסא רם ונשא וכל העם לפני רגליו כ"א כמלך שדוד שיושב תוך העם במחנה בלי כסא ובלי פירוד מהם שהוא לבל יכירוהו הלוחמים נגדם ויתנכלו להמית את המלך לבדו באופן שהיות המלך בגדוד בלי כסא וגם מעורב עם העם לא מפני כך תגרע מדרגתו בעיניהם כי אם יתנו עליו אדר מלכות כן אלו עם שאשב ראש כאמור לא יחשבוני קרוב אל ערכם כי אם כמלך בגדוד ומה שאבחר דרכם ואעשה הוראת קרוב אל ההשואה אהיה בעיניהם כאשר אבלים ינחם מאבל קוטן ערכם לפני גדולתי שאנחמם בהראות השואה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.