אלשיך/איוב/ט

אלשיך איוב ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען איוב כו' :

ב

אמנם ידעתי כו'. השיב על דברי בלדד שאמר האל יעות משפט כו' ואמר אמנם ידעתי כי כן דלא עביד קודשא בריך הוא דינא בלא דינא וייסרני בתוכחות על עון אך תלונתי היא על אופן העריכו העון כי האנוש במה שהוא אנוש קטן הערך וחומרי קרוב ומעותד אל החטא והוא יתברך במה שהוא אל בעל היכולת בערכו כל עון אשר חטא גדול מאד אפילו יהיה כחוט השערה ואם כן מה יצדק אנוש עם אל באופן כי אף בהיותי צדיק בהעריכו יתברך איזה חטא קל שלא יבצר שעשיתי בערך אליו יתברך ולא בערכי ואני במה שאני אנוש לא אמלט מלעשותו על כן תמיד אחייב את ראשי למלכו של עולם ועל כן אמר אנוש שהוא שם הגרוע משמות מין האדם כי להקטין מין האנושי יכוין והזכירו שם אל הוא כי אין צריך לומר שם שדי שלא יורה חסד והוא אחד מב' השמות שהזכיר לו לבד שלא יצדק אנוש נגדו כי אם אף שם אל שהוא מדת חסד לא יצדק אנוש נגדו:

ג

ואם תאמרו למה איני רב את יוצרי ומווכח עמו על מה זה יחמיר על בני אדם בערכו בהיותם חומריים בלתי יכולים להשמר מהכשל תמיד והוא יענני ויורני אורחותיו וטוב טעמו הלא אף זה מן התוכחות כי ראו נא במה נחשב האדם לפניו כי אם יחפוץ האנוש הנזכר עמו לקש נחשב לו ולא יעננו אחד מני אלף כי במה נחשב האנוש לפניו ועם כל זה על דברי עונות יחשיבנו להענישו ולדקדק עמו ואם כן איככה אווכח בגלל הדבר הזה:

ד

ועוד טעם שני לבל אריב עמו בויכוח הלא מבלי ריב עמו רק במה שיש בלב שלא כרצונו יתברך במה שהוא חכם לבב יודע מה אנוש מיד הוא אמיץ כח לינקם כאשר עשה בבנים שעל אומרו אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם מהיותו חכם לבב מיד המיתם וא"כ אם על ההרהור הוא אמיץ כח לינקם אמור מעתה מי הקשה אליו ליש ולריב עמו וישלם שק"ו הדברים:

(ב) או יאמר אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר כי אם יחפוץ האח הנזכר לריב בטענות לא יעננו אחת מני אלף:

(ד) ואם לא אומר ותהיה טינא בלבי על הנהגתו הלא הוא חכם לבב ויודע מה שבלבבי ואמיץ כח ליפרע ואם בבואו והחלו ליפרע נטיח דברים חלילה יותר יכעוס באמרו שנקשה עצמנו נגדו ומי הקשה אליו וישלם:

ה

ולא עוד כי אם מי יתן וביום פקדו יתן לנו שהות לומר לפניו מה פשענו או לתקן עוותנו כי הלא טרם ירגישו יהרגם ואינם כי הלא הוא המעתיק הרים כו' והוא כי לדעת רבותינו ז"ל ידבר על סדום אלא שאמרו שטרם הפוך ה' את הערים הרעיש הארץ כך וכך שנים ולא שבו וזהו המעתיק כו' וננקוט מיהא שעל סדום ידבר ושהרעיש תחלה אך אומרו המעתיק לא נאמר שידבר על ההרעשה רק על הפיכת הערים שהפך משורש הרים שעקר ההרים משורש ההרים שהעריס בנויות עליהם והפכן יושביהן למטה ושורש ההרים למעלה ופ' המרגיז ארץ כו' ידבר על ההרעשה ויאמר מי יתנני יעמו אחת מני אלף או טרם הביא הרעה יודיענו על מה יריבנו ונתנצל או נתקן כי לא יעשה רק טרם יבינו ישמידם כרגע כאשר בסדום כי הוא המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו וברגע איבדם ולא ידעו ומי יודע לו ידעו ישכילו מתחלה היו מתקנים ואין זה רק שלא ישא ויתן ויודיע ויענה תחלה:

ו

ושמא תאמר הרי הרעיש הארץ כמה שנים ולמה לא הרגישו ואין לך עניה גדולה מזו הנה אין הרעשת הארץ מספקת לתת התעורות בלב רשעים רק עמודיה הם הצדיקים מוסדי ארץ ומקיימיה הן הם אשר יתפלצון אך לא המושרשים ברשע מה שאין כן אם דבר בם בפירוש או על ידי שליח או אפשר שתואנתם בכתוב והוא שמא תאמר למה תאמר שהוא יתברך מביא הרעה ולא יודיע תחלה ויתרה למען יתקנו מעלליהם והלא הוא יתברך הרגיש הארץ ברעשים ולמה לא נתנו אל לבם איננו שוה כי המרגיז ארץ ממקומה הלא יאמרו כי ועמודיה הם מלכי ארץ יתפלצון כי יאמרו חכמי הטבע והחוזים בכוכבים שהוא הוראה על נצחון מלך על זולתו כנודע מדברי חכמי הטבע ושמורה על איזה מלך שיפול ושהוא הוראת הוברי השמים ולא יעלה על רוחם שהיא התראה שישובו עד ה' ולא יהפך את הערים וכל זה הוא מבלתי ענות הוא יתברך והודיע על מה ייטיב או ירע לאיש או ממלכה. או יאמר המרגיז כו' הנה אמרתי אמנם ידעתי כי כן כי הכל מאתו יתברך אך שתים הן תלונותי אחד כי מה יצדק כו' כמפורש ב' שלא יענני להודיעני על מה יריבני כי אם יחפוץ לריב וכו' וזה סיבה לבל יתקן איש אשמתו כי יסכלנה כמדובר ושמא תאמר אם מאמין אני כי הכל מאתו יתברך כאמרי אמנם ידעתי כי כן אין אמרתי יאבד יום אולד בו וכן לילה כו' שהוריתי שהכל ביד המזל ושהוא עשה לי את כל הרעה הזאת הבאה עלי הנה גם שמרוב שיחי דברתי לא האמנתי כי הוא יתברך עזב את הארץ תחת משפטי הוברי השמים כי לא כן הוא מראיות חושיות ולא בער אנכי מאיש לבלתי השכילם אחד כי הלא המרגיז כו' והוא כי לא יתכן בבוא רעשים על העולם ומתרגזת ממקומה שאין הסיבה רק על ידי תנועת השמים כי אם כמאמרם ז"ל שמביט הקב"ה בעובדי ע"א ומביט בארץ וכיוצא מטעמים השגחיים שאם הוא על ידי הגלגלים לא יתכן כי הלא כל חכמי התכונה הסכימו כי עמודי הארץ לבל תמוש ותתנועע מאמצע כדור הגלגל הם הגלגלים עצמם כי הרקיע בששה קצוותיו למ"ד ממשיך הארץ אליו ולהיות האחיזה בשוה תשאר באמצע ולמ"ד שטבע הרקיע לדחותה ידחוה בשוה ותחוייב השאר באמצע נמצא כי הצד השוה שבהם הוא כי אי אפשר מפאת השמים תתנועע הארץ מנקודת מקומה ואם כן הוא יתברך בלי ספק הוא המרגיז ארץ ממקומה כי הלא חלקיה עמודיה הם חלקי כדוריות הגלגל יתפלצון בהתנועעה כי בהתנועעה מזרחה גם כדור הרקיע יתנועע עמה שלא יצוייר תקרב הארץ אל קצה הכדור לצד מזרח מלצד מערב וההיקש בהתקרבה למערב כי אם תהיה תמיד באמצע החלל בהתרגז ממקומה גם הגלגלים יתנועעו עמה כי היא לבדה לא תטה מנקודת האמצע וזה אמר המרגיז וכו' ועמודיה יתפלצון ממקומם עמה וזה לא יתכן יהיה משפיטת מזל רק כח אלהי שלא מסר הוא יתברך העולם לגלגלים ומזה תדין אל יתר הדברים:

ז

ועוד ראיה כי הלא הוא יתברך האומר לחרס ולא יזרח ששת ימים במצרים מה שאי אפשר לשפיטת הכוכבים כל כך זמן ועוד כי לו הונח היה אפשר ימנע השמש מלזרוח הלא למניעת אור השמש היה ראוי יראו הכוכבים ולא כן היה רק ובעד כוכבים יחתום או יחזור יחתום אל השמש כי הלא הוא יתברך לא החשיך ומנע השמש מלזרוח בכללות העולם רק במצרים בלבד נמצא שהיה שחר פרוש אלא שמנעו יתברך ממצרים למטה בארץ נמצא כי השמש לא זרח להם והשמש עצמו בעד הכוכבים שלא יהלו אורם היה חותם ונעשה מסך בפניהם בל יאירו למטה בארץ ועל כן במצרים אפילו אור הכוכבים לא היה להם בימי החשך והוא שלא בטבע כי הלא בהסתלק השמש יראו הכוכבים אך אין זה רק כח אלהי:

ח

ושמא תאמר הלא מצד עכירות עולם השפל לא יהיה לו מבוא בו ויניחהו למזלות לא כן הוא כי הלא אדרבה הוא נוטה שמים לבדו ודורך על במתי ים שתראה היבשה וזהו מאמרם ז"ל על פסוק נוטה שמים רוקע הארץ מיאתי מי אתי כתיב שבין למ"ד מלאכים נבראו בשני בין למ"ד מלאכים נבראו בחמישי הכל מודים שביום ראשון לא נבראו מלאכים שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו גבריאל בצפונו כו' אלא נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי וזה יאמר פה נוטה שמים לבדו ודורך על במתי כו' והוא רוקע הארץ מי אתי הנה שלא יתכן חלילה יעצרנו הגשם אשר לעולם השפל מלהשגיח בו כי אדרבה לא רצה לשתף מלאך בנטייתם זה הוא במציאות ארץ ושמים:

ט

וגם במזלות הקבועים בו הגוזרים על יד תנועתם הוא יתברך עשאם וזהו עושה עש וכו':

י

וכן כל שאר מעשי בראשית הוא יתברך עשאם וזהו עושה גדולות עד אין חקר שהוא כל מעשה בראשית ומי יגיד שהוא עשה את כלם הלא הוא ממה שאנו רואים שהוא עושה נפלאות עד אין מספר שהוא משנה הטבעים בכל דבר ואין זה כי אם שהוא עשאם כי אין יכול לשנותם כי אם אשר עשאם. ושיעור הכתוב נוטה שמים כו' ודורך כו' עושה עש וכו' וכן עושה גדולות כו' שהוא כל שאר מעשה בראשית מאן מוכיח שהוא עשה את כלם הלא הוא עשותו נפלאות עד אין מספר כי מי שעשאם הוא היכול לשנותם ולגזור עליהם כרצונו שהם הנפלאות כי אין מעצור לעושה העולם לשנותו כי הכל מעשה ידיו כמפורש אצלנו הוראת כל חלקי בריאת העולם בנפלאות יציאת מצרים:

יא

הן יעבור כו'. אמר עוד לי תלונה אחרת מעין הקודמת והוא כי גם שלא ידבר עמי בפירוש לפחות מי יתן והייתי מכיר רושם בין זמן היותו יתברך קרוב ודבק ובין זמן היותו סר מעלי וכעוס כי הייתי מתקן אך אויה לי כי להיות כל עניניו יתברך בהסתר ושתיקה לא אדע מתי הוא ברצון עמי ומתי יקצוף כי הלא הן יעבור עלי שיעבור בעולם הזה עלי שהוא על ידי היותי מרכבה אליו יתברך שהוא להיותי רצוי לפניו וזהו אמרו עלי ולא אראה כדי שאכיר ואוסיף לידבק בו לבל יפרד מעלי וגם כאשר יחלוף ויפרד מעלי על עשותי דבר שלא כרצונו ולא אבין לו:

יב

ועל ידי כן צר לי מאד שלא אחוש לפשפש ולתקן עד שפתאום יחתוף כענין שקרה לו בנכסים ובנים פתאום כי זה אחר זה באו הנערים להגיד לו ואז אין תיקון כי מי ישיבנו מה שאין כן אם היתה לי הודעה מאתו יתברך טרם תבא הרעה שהיה אפשר לתקן ושמא תאמרו הן אמת שאני לא הודע אלי עד שחטף ונעשה הגזרה ולא יכולתי עמוד בפרץ ולהתחנן ולתקן אך הלא לא יחסרון בשמים ממעל על כל איש ועל אדם מיימינים ילמדו סניגוריא מאז יצא המשפט בב"ד של מעלה ואם כן אם היה לך טענה למה לא אמרוה ויצילוך הלא הענין הוא כי מי יאמר אליו מה תעשה אם הוא מעצמו אינו מודיעו:

יג

ולא עוד אלא שאפילו אם יאמרו לא יסכן למו כי הלא אלוה אחר שחרה אפו לעשות הרוגז לא ישיב אפו על ידי סניגורים כי הנה במצרים כשגזרה חכמתו לשקע את המצריים בים למד סניגוריא עליהם עוזא שרו של מצרים וחלה פניו באמרו וכי משוא פנים יש בדבר הללו עובדי עבודה זרה והללו כו' עם היותם תובעים כדין ועם כל זה לא השיב אפו וזה אמר אלוה לא ישיב אפו והראיה כי הלא תחתיו שחחו המלאכים עוזרי רהב ולא שוה למו ואם כן אפוא גם על הסניגורים אשר לי לא שעמדו מנגד ואין דובר אליו דבר:

יד

אף כי אנכי וכו'. לא אמרת אם אתה תשחר אל אל הנה מזה אדון קל וחומר ומה אם עוזרי רהב שהם מלאכים ולא שוה למו מה גם עתה אנוש רמה כמוני שאפילו לדעת אי אלו הדברים הראוים לרצותו צריך אני שהוא יתברך ישימם בפי כענין ה' שפתי תפתח כו' ותיקון תפלתנו אשאלה ממנו מענה לשון כו' וכסדר שאנו אומרים ביום הכפורים היה עם פיפיות שלוחי כו' הורם מה שיאמרו כו' וזהו אף כי אנכי אעננו שהוא כל שכן שאנכי אעננו אחרי שלפי גדלו ויראתי מפניו לא אערב אל לבי לבטוח בעצמי אם לא שאבחרה דברי ולא שאדע לבחור כי אם עמו שאפי' לבחור דברי צריך עמו בעזרתי ואיך ילמדני נגדו וזהו אבחרה דברי עמו:

טו

ושמא תאמר לא תבא בטענות להצדיק עצמך כי אם כעני כי יעטוף דרך תחנונים כאשר אמרת לי בלדד ואל שדי תתחנן ע"ז הנני דן לפניף קל וחומר ומה אשר אם צדקתי שיש לי טענה להצדיק עצמי ולהנצל מן הדין לא אענה מהמורה הגדול ככל הכתוב למעלה כי לא אערב אל לבי לאמרו ולמשופטי אתה אומר אלי שאתחנן כי יש שני דברים אחד שאין מרחמין בדין ב' שיורה בהתחנני שאיני זוכה בדין ומבקש דרך חסד:

טז

ושמא תאמרו כי דברי לא יתכנו כי הלוא בימי חרפי בהיות אלוה עלי אהלי הייתי קורא לאלוה ויענני ואיך אומר שלא אערב אל לבי לענות ושגם הוא יתברך לא יענה אל תתמהו על זה כי דעו אפוא כי אשר אם קראתי ויענני בשלותי אין צריך לומר אם הייתי מגדר שאחר קראי יענני. כי אם אפילו הייתי בגדר כאשר קראתי כבר ויענני תחלה לענין טרם יקראו ואני אענה לא אאמין עתה כי אפילו יאזין קולי כי כל המריעין לו מן השמים לא במהרה מטיבין לו. או יאמר אם קראתי כו' שמא תאמר אולי רצונו יתברך להיטיב לך כי רצוי אתה לפניו אלא שימחל תתחנן לפניו כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כמאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכענין פסוק תאות לבו נתתה לו כו' שדרכו יתברך עם אהובו שבקרא אליו הוא עונה אותו וגומר וגוזר לתת את שאלתו ועם כל זה לא ימנע מלהיות מקשיב דברי בקשתו כי ערבים עליו דברי דודיו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה וכן עתה אלי צדיק אני כאמרך אם זך וישר אתה אלא שמיחל להביא תרופתי אל הפועל עד אתפלל לפניו הנה עיקר ההקדמה אני מכזיב כי אין צריך לומר עתה שעדיין לא קראתי כי מן הסתם שתאות לבי לא נתן לי כי אם אפילו אם קראתי ויענני ותאות לבי גזר ונתן עלי לרפאני לא אאמין כי יאזין קולי שיעמוד מאזין מאמרי להשתעשע בתפלתי ויעכב התרופה עד שאתפלל ואזיל לטעמיה שאמר אלוה לא ישיב אפו כו' כי כל המריעין לא במהרה מטיבין לו:

יז

אשר בשערה ישופני כו'. אל תאמרו נא חבירי אולי אין בידי טענות מן שאשיחה במר נפשי ואיך אמרתי אשר אם צדקתי לא אענה כי הנני עורך מערכת שלחן טענותי והוא כי הנה ארבעה המה חלוקות האפשריות ביסורין אשר לי אחד אולי מדקדק עמי כחוט השערה כי וסביביו נשערה מאד. ב' אולי הם יסורין של אהבה ובלי עון ירוצון ויכוננו. ג' להראות הוא יתברך כחו שמדכא את איש גדול מכל בני קדם. ד' כדעתכם כי רבו עונותי ותיסרני רעתי אם מהסוג הראשון לא יתכן כי אם יעלה על לב כי אשר בשערה נשפט עמי שלהיותי מדקדק כחוט השערה ישופני שיכני הכאה רבה כמה דאת אמר הוא ישופך ראש שנאמר על מכת אכזרי שבין אדם לנחש אשר ביניהם איבת מות ואיבת עולם ואם מהסוג השני שהוא מאהבה לסבול עון הדור בלי עון לי גם זה לא יתכן מכל שכן כי האם והרבה פצעי חנם בלי שום עון כלומר והלא נודע הוא כי לא יקראו יסורי אהבה זולתי הקלים אשר אין בהם ביטול תורה או ביטול תפלה אך לא כאלה שמרבה פצעים חנם:

יח

ומה גם למאמרם ז"ל על רק את נפשו שמור גדול היה צערו של שטן מצערו של איוב שהיתה שמירת נפשו בגופו כשמירת יין תוך חבית שבורה כי היתה נעשו יוצאת ומעכבה בתוכו ועל כן בחרה אשתו במותו מבחייו כאמרה ברך אלהים ומות כמפורש למעלה וזהו לא יתנני השב רוחי כי הלא רוחי יוצאה ממני לשוב למקומה הראשון ולא יתנני שאשיבנה אליו למקומה והיא בשערי מות והוא צער שאין למעלה הימנו בכל מיני יסורין ואין זה כי אם שישביעני ממרורים בעכב רוחי בקרבי למען אשבע מרורות עצומים ורבים ולא יתנני אמצא מנוחה במות:

יט

ואם להורות זו כחו הגדול שמדכא את איש גדול מכל בני קדם הנני מודה כבר כי אמיץ הוא בראיה ברורה והוא שיכול לקיים נפש בגוף חשוב כמת הבלתי אפשר להתקיים בטבע כמוני היום וזהו אם לכח אמיץ הנה כי הראיה מוחשת לפנינו וזהו אמרו הנה שהוא נאמר על הדבר המוכן ומזומן כנודע ואחר שזה כבר נראה וידוע יאמר די לצרתי ואם למשפט כלומר ואם מה שמיסרני הוא בשביל משפט על עונותי הוא הבחינה הד' הנה הייתי חפץ לדון עמו לעמוד בדין עמו אך אבושה אני ליעדו בדין אמנם מי יועידני לדין עמו ואז למשפט נקרבה כי יוסר מסוה הבושה מבני בהיות היעוד שלא על ידי:

כ

אך דואג אני כי אם אצדק בדיני הלא פי ירשיעני כי הנה בצדקי יראה כי שלא כדין עשה לי חלילה והנה פי ירשיעני כי הלא דבר פי בפתח דברי במענה הלזה אמנם ידעתי כי כן והוא תשובה על מאמר בלדד בפתח דבריו האומר האל יעות משפט כו' והודיתי ואמרתי אמנם ידעתי כי כן שלא יעות חלילה ואיככה אוכל ואומר כי שקר מלי ומה גם נגדו יתברך ואם תאמרו אלי אעשה עיקר ממאמרי הראשון ואחזיק בו ולא ארפנו כי היא פנה אמיתית ובלתי ראוי לזוז ממנה הנה לא אכחד כי כן הוא אך מה אעשה כי תם אני מעצמי בלתי מהרהר אחר מדותיו יתברך אך בעוצם יד יסוריו עלי עשאני עקש להרהר ולהטיח דברים וזהו תם אני ויעקשני:

כא

תם אני כו'. הנה יראה היותו מסתפק בענין הגלגול שאמר תם אני ולמה לקיתי לא אדע נפשי אם היא חייבת מן הגלגול הקודם ועל כן אמאס חיי שאחיה לסבול גופי מה שלא חטא וטוב טוב היה שתצא נפשי ותדון לבדה בגיהנם על חטאתיה וינוח הגוף שלא חטא אך אליהוא הניח דעתו באמור לו ענין זה באופן נתישבה דעתו שאמר לו הן כל אלה יפעל אל שאמר לו אל יעלה על דעתך שהגוף הזה הסובל יאבד והרוח תשוב אל הגוף הראשון בתחית המתים כי אם שהן כל אלה יפעל אל בבחינת שהוא פעמים שלש ובכולן היא עם גבר ולא שתשולל הנפש מהשני או מהשלישי כי אם שכל גוף משלשתן יקום עם בחינת מה שנתקן ממנה בהיותה בו בזכיות שעשה בזמנו ואין הנפש חסרה כנודע ליודעים חן נמצא שאין גוף זה סובל בשביל הראשון כי אם להנאתו על הנתקן בו. ובזה לא ימאס חייו כי כל גוף זוכה בזכיות שנעשו בזמנו. או יאמר הנה אני ויעקשני ואם תאמרו לי אם אני מכיר שעקשות הוא הרהר אחר מדותיו יתברך למה לא אחריש ואתנהג בתום לבב אך לא אדע נפשי אם ממנה בא אלי זה החימום להתעקש כי מר לה מאד לשבת בגופי הנו ונמאס על כן אמאס אליו הן אל לא ימאס תם כו' עד ימלא שחוק פיך כו' שונאיך כו' כי יסורי הצדיקים וטוב הרשעים יתוקן לעתיד כי לא תדין מיסוריך היותך מלפניו יתברך מוקצה מחמת מיאוס כי אין זה רק עד ימלא שחוק פיך שהוא לע"ל כי אז ירבה אושרך אך שונאיך שהם הרשעים אז ילבשו בושת ויחפרו ויאבדו אמר הנה לו הייתי רואה איזה הפרש בין צרות הצדיק לרשע הייתי מודה או אפילו אם הייתי רואה תמיד צרות לצדיק וטוב לרשעים הייתי אומר כי זה דרכו יתברך למען האכיל לצדיק כל טובו לעולם הבא וההפך ברשע אך אחת היא כצדיק כרשע מקרה אחד לכל על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. או יאמר אחת כו' טענה אחת היא עמי ביסורין אשר לי שעל כן גזרתי ואומר כי תם ורשע הוא מכלה. והענין מה שכתבנו בפרשת נח כי זה דרכו יתברך כי בעשות משפט על ידי עצמו מדקדק ומבחין בין צדיק לרשע אך בהעשות על יד מלאך משחית אז כשניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע שהוא פשוט בעלמא שמתפשט לפעמים יותר מהשעור אמר הנה מיסורי יש לי טענה לומר שלא בלבד המשחית בהעשות על ידו מכלה תם ורשע כי אם תם ורשע גם בעשותו על ידי עצמו יתברך הוא בעצמו מכלה אותם ואינו מבחין חלילה במה שלא חמל עלי בהיותי צדיק:

כג

והטענה היא כי אם שוט הוא אשר עשה לי את הרעה הזאת שהוא על יד משחית ועל כן לא הבחין שהוא שיש שלו יתברך לא יתכן שאם כן ימית פתאם כי מה שנאמר שאינו מבחין הוא שכשטף עובר מדי עברו להשחית בעם פתאם יכה גם לצדיק בתוכם כי יפגשנו בקרב העם באופן שאם שוט היה עניני שאגב המצריים או זולתם שלקו פגע גם בי הלא ימית פתאם כמדובר אך לא צרה מתמדת שאינו שטף פתאומיות רק כמכוין להתנקם שיראנו נמס בהמשך זמן בשחין רע ולועג עליו וזהו למסת כו' לומר האם למסת נקיים ילעג בתמיה כי הלא הכני והתמיד הכאתי באופן שאני נמס ימים רבים כמדובר למעלה שגם התקיים נפשו בו היה על דרך נס עצום כהתקיים יין מלא החבית והיא שבורה באופן שנמסים אני ובני ביתי והוא יתברך מלעיג על המסתנו ומאריך טרחתנו אין זה פתאומיות שנייחסהו למשחית וזהו למסת נקיים ילעג באופן כי מאתו ובידו יתברך היתה זאת ועל כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה חלילה:

כד

ושמא תאמר אין זה אלא מן השטן שהפציר לפניו יתברך להכותך לנסותך ולא כן היה חפצי יתברך לולא הפצר השטן ומסרך בידו אם כן אפוא הלא התמיהה יתרה באמור ארץ נתנה ביד רשע הוא שטן די להוי צבא להוה קטיל ושמא תאמרו כי גם יד ה' היתה באמצע כי היה בצאת ישראל ממצרים קלי זכות ועל כן לבל יקטרג השטן על ישראל מסר את איוב בידו למען ירפה ידו מישראל גם זו קשה מן הראשונה כי הלא אם היה לישראל אשמת דבר לבלתי הגאל האם להטפל בי השטן פני שופטיה מדת הדין הקשה והרפה וכל סנהדרין של מעלה האם יכסה השטן מראות ברע וחטאת ישראל בהטפילו בי ושמא תאמרו גם ה' הסכים אז על ידו לבל יאבדו ישראל ועשה העלמת עין מאשמת העם כי השעה היתה צריכה לכך לא יצדק זה כי אדרבה אם לא איפה מי הוא והוא בשום שכל והבין באומרו מי הוא כי מקביל אל אומרו אם לא איפה הל"ל איה הוא. אך יאמר הנה בצאת ישראל ממצרים היתה רצונו יתברך להכזיב את פרעה האומר מי ה' אשר אשמע בקולו ולעשות שיכירוהו פרעה ועמו כד"א ואכבדה בפרעה כו' וידעו מצרים כי אני ה' וידעו מי הוא השם שכיחש אמר איוב אם לא יעשה איפה לבלתי העלים עין ולהורות השגחה בעת ההיא להורות כי עיניו פקוחות על כל פרט הלא תשאר השאלה במקומה לומר מי הוא כלומר ישובו לומר מי ה' אשר היה עתיד ליודע אחר שהכחישו פרעה והוא הפך כונתו יתברך בעת ההיא באופן שלפי הזמן היה ראוי להורות תכלית ההשגחה ביושר המשפט:

כה

וימי קלו מני רץ כו'. ראוי לשים לב על אי אלו ימים ידבר אם על העתידים איך קלו ועדיין אינם ומה גם כי איך ידע שלא יחיה עוד ואם על שעברו איך ימיו קלו ולא של אחרים שחיו בימיו. ועוד כי חיים של טובה היו. ועוד אומרו אחר כך ברחו כו' הוא כפל ענין. וגם איך תצדק בריחה בימים משוללי ממשות וגם מה הטובה. וגם איך חלפו עם אניות אבה האם הימים עברו ים באניות סוחר. וגם איך ידמו כנשר יטוש עלי אוכל והלא כל מין עוף גם הוא יטוש עלי אוכל. אמנם יאמר כי הנה בהתקרב מיתת הצדיק יתקרבו ימיו אשר פעל ועשה בהם מעשים טובים ומצות להעיד לפניו יתברך כמאמר ספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד אמר ראה נא כי רעתי רבה על ידי מה שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ביציאת מצרים וישימני כמטרה לחץ ויגרה את השטן בי לבל יטפל בבניו כי הלא וימי בראותם מה שהכני השטן עד גדר מצוי הנפש כמדובר ממשל החבית שבורה מלאה יין קלו מני קץ בראותם כי קרבה מיתתי לבא כהרף עין קלו ובאו כדרך כל צדיק גדול בעת סילוקו ולא קרבו לאטם כאשר ביתר הצדיקים כי לא תפול עליהם פתאם. אך אחרי בואם ברחו והלכו והטעם הוא כי לא ראו טובה והוא כי במות הצדיקים ירח ימים קודם מכינים טובו ומקומו בגן עדן ונפשו הולכת שם בכל לילה כמבואר בארוכה בזוהר פרשת ויחי וכן בהגיע עת הפקודה מראים לנפטר טרם צאת נפשו מגופו טובת מתן שכרו כמאמרם ז"ל על ותשחק ליום אחרון כמו שאמרו בב"ר והביאו מרבי אבהו שהראו לו י"ג נהרין דאפרסמון אמר כי הימים אשר באו להעיד חזרו וברחו על כי לא ראו טובה הנראית בזמן הפקידה על כן אמרו כי עדיין איננו זמן הפטירה כי גם שנפשו כיוצאת ועל דרך נס מתקיימת אינו אלא לדכאו ביסורין רעים:

כו

ושמא תאמרו אם כן איך בהתיצבם לפניו יתברך לא הליצו בעדך לכן אמר על אלה אני בוכיה כי הלא חלפו עם אניות אבה והוא כי אבה הוא כדעת הרלב"ג והרד"ק לשון רצון כד"א אבה יבמי. והנה בספר הזוהר פרשת פקודי נאמר כי יש כמה מלאכי רצון המעליפ לפניו יתברך מעשים טובים של צדיקים וממשיכים ומביאים עליהם שפע נמצא כי הם כאניות להוליך זכיות ולהביא שפע רצון אלהי והנה זה לא ובצר מאיוב כי רבו מעשיו השורש אמר אל תתמהו על הימים איך ברחו ולא עלתה בזכרונם ארוכה למחלתי כי הלא בלעדי הימים היו לי מלאכי רצון להוליך ולהעמיד זכיותי לפני קוני ולהשפיע בי שפע רצון וטובה וה' העבירם כי על כן לא עלתה ארוכה לשברי כן ימי שבאו גם הם להליץ חלפו אתם והלכו יחד ולמה יעשה כן הוא יתברך האם זו היא רחמנותו בי אל תתמה על החפץ כי אם הוא אכזריות לי הוא רחמים לזולתי כי הלא יקרנו כנשר שהוא רחמן על גוזליו ועם היות בו מדת רחמנות לא ימיש מלטוש עלי אוכל ובראותו עוף שמן וטוב דורסו האם תאמר איה איפה רחמנותו כי אכזרי הוא כי הלא אכזריותו לזרים הוא רחמנות אצל גוזליו להאכילם כן החליף והעביר אניות רצון ובלתי שית לב אל זכיותי הרמוזים ורשומים בימים הוא רחמנות על ישראל גוזליו למען ימצא השטן מקום לגבות וליטפל ויזכה את בניו וזהו כנשר כו' והוא גמר התלונה הנז' בפסוק פני שופטיה יכסה כו':

(כו) אם אמרי כו'. אם באנו לדקדק אומרו אמרי ולא אמר אם אומר יתכן שעשה כהופך פניו לעומתו יתברך ואמר טוב טוב היה לי לווכח לנוכח אתך כי עתה במה שאני מספר צערי ותלונתי לרעי אין לי תועלת רק היזק והפסד כי אם אמרי תלונותי היה כענין דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים שהיה אמרי כדי שעל ידי אמרי אשכחה שיחי הלא היה טוב לי שאעזבה פני על ידי כן ואבליגה כענין ישיחנה לאחרים ולא אחטא:

כח

אך תועלת זה איננו כי אדרבה יגורתי שאין צריך לומר שלא שככה חמתי על יד הסיפור כי אם אדרבה מה שיגורתי אחרי אמרי הוא עתה כל עצבותי ועיקרם כי לא אחשיב צערי יסורי בערך מה שיגורתי על התלונני ודברי נגדך ה' וכאלו זה בלבד הם כל עצבותי והטעם כי ידעתי כי לא תנקני באומרך כי אין אדם נתפס על צערו ולא הטיח דברים לנוכח אתי רק דבר עם רעיו לשכך חמתו אך לא כן לבו עם אל שעושה שלא כדין חלילה אלא שאין מדתך לבל תפוס את האדם בצערו אך זה הוא לזולתי:

כט

מה שאין כן לי לשלמותי שאתה מדקדק עמי ומחשב אותו לי לרשע וזה שאמר אנכי ארשע שהוא להיות אנכי ארשע על ידי דברי אתם דברי שאגתי ואורה כי שלא כדין עשית ואם כן אפוא למה זה הבל איגע לטרוח ולספר ולוכח דברי ריבי עמך אליהם:

ל

ומה שאמרתי שלא תנקני אין צריך לומר בלי תשובה ומעשים טובים כי אם גם אם התרחצתי במי שלג שתהיה התשובה כל כך גדולה עד שעונותי כשלג ילבינו והוא שאשוב מאהבה באופן שהזדון האדום יהפך לזכות וללובן כמי שלג שהם היותם זכים שבכל המימות כן תהיה רחיצתי זכה באהבה בלי עכירות פניה כלל כענין רחצו הזכו כו' שתהיה רחיצתי כוללת שני הדברים וגם עם התשובה אצרף מעשים טובים שעל כולם הצדקה מצלת כנודע וזהו והזכותי בבור כפי שהזכותי מעונותי מצורף עם בור כפי במה שכפי פרשתי לעני שלא תהיה הצדקה מעורבת עם שום פניה רק זכה וברה:

לא

לא יספיק לי עד מות כי הוא עון חילול ה' הטיחי דברים עליך גם שלא דברתי רק כמוכח עם רעי וזהו אז בשחת תטבלני לגמור נקיות נפשי והיא טבילה בנהר דינור כנודע מספר הזוהר שאפילו צדיקים לגמור טהרתם יטבלום שם ואחר הטבילה לנחמם מצערם מלבישים אותם שני חלוקי דרבנן שהם בגדי ישע לרוח ולנשמה אמר הנה ידעתי כי אז בשחת תטבלני ומי יתן אחרי כן אזכה ללבוש את הבגדים הטובים ההם כי הלא ירא אני כי אחר שתטבלני לא במהרה תלבישני בגדי ישע חלוקי דרבנן שהם שנים של מעשים טובים בג"ע של מטה מלבוש לרוח ושל מחשבה וכונה טובה בג"ע של מעלה מלבוש לנשמה כי עתה על ידי עון זה גם שאשוב ממנו ירא אני פן יתעבוני שני שלמותי שלא יגשו אלי עד תגמר הטהרה במשך זמן:

לב

כי לא איש כמוני אעננו כו'. כהתימו לדבר כה לנכח אתו יתברך הפך פניו כלפי רעיו ואמר אם תאמרו לי מה זה דעתך כי בדברך עמנו אתה מפליג נגד דינו יתברך ואחר כך תכנע לפניו ותאמר לו אנכי ארשע וידעתי כי לא תנקני אם התרחצתי כו' ואם כן אפוא כלך מדברותיך ולא תדבר דבר הנני משיב כי אני נכוה בשתי אשות בקרבי כאש בוערת לא אוכל לשתוק כי הלא אל המתלונן אל זולתו הלא ישתיקוהו באמור אליו למה תביע רעות על בטל דינך יחדו תקרב עמו ויתברר הדין עם מי וישתוק מדון אך אני כי בעל דיני הוא יתברך לא איש כמוני תעננו ואומר לו נבא יחדו למשפט כי היא חוצפה כלפי שמיא כי המשפט לאלהים הוא ומי יאמר אליו שצריך לישפט:

לג

ואם תאמר לי אם כן אפוא עשה זאת ספר אתה כל תלונותיך ובחר לך איש משלשתנו יכריע בינך לבין קונך כי הלא אין א' מכם כדאי להכריע כי הלא לא יש בינינו ביני ובין בלדד שאני מווכח עתה עמו מי שיוכיח מכל החברים הדין עם מי ואיזה צודק מרעהו ואיך יהיה מי שישית ידו בין שנינו וזהו ישית ידו על שנינו בתמיה האם בין איש ובין רעהו לא תדעו להוכיח איך יהיה בכם מי שישית ידו בינו יתברך וביני ומה גם לשפוט:

לד

ושימת היד הוא לאמר לו יתברך כשיחדו למשפט נקרבה יסר מעלי שבטו הוא השחין כדי לעמוד בדין כי טרם עמוד בדין ראוי לבעל דין לסלק תחלה היזקו אשר עליו ידוע וגם יסירנו מטעם שני כדי שואמתו אל תבעתני כי על יד ההסרה אבליגה מעט ואם אפילו לזה לא יש בינינו ישית ידו ומה גם עתה לשפוט:

(לב) או יאמר לא איש כמוני כו'. לומר אל תחשבו שלדברי עמו יתברך היא עזות אלי שאשוה לו חלילה או שאדבר לו דברים קשים כאשר בדברי עליו עמכם כי הלא הדין הוא שבבוא איש עני ודל לבוש בלויי הסחבות ובעל דינו שר וגדול לבוש אצטלית זהובה שיכול עני לומר אליו או לבוש כמותי או הלבישני כמותך שאימתך אל תבעתני ואני לא איש כמוני שאעננו ואומר לו נבוא יחדו כלומר באופן אחד למשפט כי ה' מלך גאות לבש ואנכי עפר ואפר וזה משמעות יחדו כמאמרם ז"ל על פסוק וילכו שניהם יחדו בשווי ובכוונה אחת:

(לג) ושמא תאמרו אני לא אענה אך הדיינים יאמרו גם זה לא יתכן כי לא יש בינינו מי שיוכל להוכיח הדין עם מי מה גם עתה שישית ידו בין שנינו להשוות המדות על מה שבין שנינו כאשר בין דל ועשיר הבאים לדין שישוו תכונתם:

(לד) אך מה שאשאל לא יהיה שילבישני גאות כמוהו וכ"ש להפך חלילה רק שיסר מעלי לבוש השחין הוא שבטו וזה מספיק לשאימתו אל תבעתני כי גם כי הוא יתברך גאות לבש איננו נראה לעין כעשיר באצטלית על כן בזה בלבד בהסרת שבטו יספיק לשאימתו אל תבעתני:

לה

ועוד ארויח בדברי עמו כי ידוע שבעת הויכוח אפילו עם מלך לא יאשם התובע דינו ומתלונן עליו כאשר אם יתלונן שליו שלא בפניו לפני הזולת וזהו אדברה ולא איראנו כאשר בדברי עליכם דברי תלונה עליו יתברך ואשר אמרתי שלא אדבר לו יתברך דברי קושי כאשר בדברי עמכם כן יהיה שלא אומר לו חלילה דבר קשה רק מה שאדברה ולא איראנו הוא שאומר אליו יתברך כי לא כן אנכי עמדי כי הלא הוא דכא את החומר עד דכדוכה של מות וצוה ואמר אך את נפשו שמור וידוע כי שלשה שותפים באדם וכו' החומר לנו הוא מאבותינו והנפש שלו יתברך וראה והביטה ה' כי לא כן כאשר חסת על הנפש אשר היא חלקך מאשר חסת על החומר לא כן הייתי עושה עמדי הוא עם עצמי וחומרי שלא הייתי חס על עצמי ובשרי שהוא חלקי כאשר חסת על הנפש שהוא חלקך כי הלא כעת נכרת ונשבר החומר עד גדר אמרם ז"ל שידמה לחבית שבורה לגמרי שאי אפשר להתקיים היין בתוכה כן היה הגוף נפסד לגמרי אשר לא יכיל הנפש וחסת על הנפש ואמרת רק את נפשו שמור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.