אלשיך/איוב/ח

אלשיך איוב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען וכו' :

ב

תחלת דברי פיו רצה להכזיב מאמר איוב על כללות תלונותיו שאמר כי כל מה שמחרים וקורא תגר הוא שלא מלב ורוח כי אם מגודל צרתו מן השפה ולחוץ כאומרו אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי על כן להכזיבו אמר אם לא היית אומר זה רק פעם אחת או שתים שנעשה לך שלא כדין החרשתי באמרי שמרירות נפשך השיאך ולא תתפס על צערך כי נאמר ישוב אפך ותתנחם אך שנית ושלשת והרחבת פה והארכת לשון בדברים אלה אגזור אומר שלא נמשך לך זה מגודל הצער רק מגסות הרוח להטיח דברים כלפי מעלה לז"א עד אן תמלל אלה כלומר שהיה פעמים רבות על כן אינו רק כי רוח כביר אמרי פיך:

ג

האל יעות כו'. כפל ושינה שמותיו יתברך ובאל שהוא חסד אמר משפט ובשדי אמר צדק לומר כמתמיה האם בהתנהג הוא יתברך אתך במדת חסד בשופע טוב האם חשבת שהיית ראוי לעשות בך משפט ומדת אל שהוא חסד עוות משפט ועשה חסד כלומר ודאי שלא חשבת כן ואם כן ואם שדי תשודד אותך מתה שהמר שדי לך האם יעות צדק שהיה ראוי לך לקבל צדקה ומעוות אותה ומשדדך זה אין ראוי כי אם כאשר בהשפיע עליך טובה חשבת שהוא הראוי לך כן גם עתה יהי עם לבבך כי זה הוא הראוי לך:

ד

ושמא תאמר כי אתה יודע בעצמך כי צדיק וישר אתה ועל כן אין כהה לשברך לתת טוב טעם אל המשפט אשר נגזר עליך הנה מצד בניך שמתו אינו על עונך שתתלונן כי צדיק אתה כ"א חטאו לו וישלחם ביד פשעם וזה ראיה כי הלא מתו ביד פשעם שמתו ביד הפשע המיוחד להם בהיותם אוכלים ושותים שהוא פשעם כמ"ש אולי חטאו בני כי זה יורה שאותו הפשע המיתם ואמר ביד כי כל אחד נעשה משחית והוא המיסרו או ממיתו או יאמר אם בניך חטאו לו כלומר שאינך חושב שפשעו במרד רק לשוגג כאומר אולי חטאו בני אפשר שבבלי דעתך היה להם איזה פשע ונתחייבו עליו וזה וישלחם ביד פשעם. או יאמר כי להיותם צדיקים החטא נדון להם כפשע כי ה' מדקדק עמהם כחוט השערה וזהו אומרו פשעם כלומר אם חטאו שוגג למה שהוא שלהם הוא פשע וזהו פשעם שלהם. או יאמר אם בניך חטאו לו ותחשבהו שוגג בלתי מספיק להמיתם אינו כן כי פשע הוא כי הנמשך ממאכלם ויין משתיהם הוא וברכו אלהים בלבבם ועל מחשבה כזו נאמר למען תפוש את בני ישראל בלבם זה הוא על הנוגע אל בניך:

ה

אמנם על בחינת עצמך בהיותך צדיק אין לך להתלונן כי אם אתה תשחר כו' לומר הנה בצרותיך אלה הרווחת לעלות על רצון קונך כי בהתחננך אל אל המרחם ואל שדי האומר לצרות די כמאמרם ז"ל על ואל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותיכם די:

ו

כי עתה כלומר על יד צרות שבאו עליך ומירקו איזו חלאה כי אין אדם צדיק בארץ כו' תהיה התחנה בעת כזאת הכנה להעיר עליך להרבות שלום לך ולביתך:

ז

כל כך שיעור שיהיה ראשיתך אשר היה לך קודם הצרות מצער בערך מה שאחריתך ישגה מאד וזה ימשך לך מהצרות על יד קבלתך אותם למחילה ולסליחה בסבר פנים יפות בהתחננך מה שאין כן אם לא לקית כלל שלא היית נטהר:

(ה) או יאמר לא ימנע או יסוריך הם בתורת חסד יסורין של אהבה או תוכחת על עון ליטהר על האחד אמר אם אתה תשחר אל אל בעל החסד ואם הוא הב' אמר ואל שדי תתחנן השודד ומכניע על עון ותהיה התפלה והתחנה כי יאמר די לצרה:

(ו) אם זך וישר אתה שלא תבעוט ביסורין דע כי עתה יעיר עליך להיטיבך וגם שלם נות צדקך היא אשתך שהתענית באשר התענית עם שהיא לא חטאה וישלם לה בבנים וגם בנכסים כי יהיה ראשיתך מצער כו':

(ה) או יאמר דע וראה מה קנית יתרון על יד יסוריך כי אם עד כה היית צריך לשחר אל אל היא מדת חסד בעת התנהג בו העולם ובשעת התנהג בתואר שדי היית צריך להתחנן שהוא רבוי תפלה:

(ו) מעתה לא תצטרך לכך כי הנה עתה יעיר הוא יתברך מעצמו טרם תקרא וזהו כי עתה יעיר עליך וזה השנית יעשה לך למען יתמיד טובך שלא יביא כל הטובה כאחת בימים מועטים מפני העין כמו שאמרו ז"ל טובה רבה יחד שולטת בו עין ואמרו ששלט עין אפילו בלוחות התורה הראשונות שעל כן השניות היו בלחישה בלי קולות וברקים ועל כן אמר כי תחלה יעיר עליך שהוא על עצמך להחלימך ולהחזיקך. ואחר כך ושלם נות צדקך הוא ביתך גם הוא כן על דרך זה:

(ז) והטעם למה שעל ידי כן בבא לאט תחול הברכה וזהו והיה רתשיתך מצער ועל ידי כן ואחריתך ישגא מאד כי תחול הברכה ולא תשליט עין מה שאין כן אם ראשיתך לא יהיה מצער בתחלה שאז אחריתך לא ישגא כענין מאמרנו על פ' נחלה מבהלת בראשונה כו':

ח

כי שאל נא כו' הלא אמרתי לך כי לטובתך מיסרך ה' כי כן יעשה את הצדיק להיטיב לו באחריתו ואם עודך מחזיק בחלונתך ולא יכנסו דברי באזניך ויעלה על רוחך יעשה הקב"ה שלא כדין חלילה בראותך רשע וטוב לו צדיק ורע לו לא למראה עיניך תשפוט כי אם שאל נא לדור ראשון והם זקני הדור הקודם לך וחיסר אל"ף מראשון למה שתחלת הדור הקודם לו איננו קיים רק שיירי הדור על כן חסרו האל"ף על חסרון ראשית הדור כי איננו ונרמז באלף כי הוא ראשית וכונן לחקר אבותם שאנשי הדור הקודם יגידו לך חקירת אבותם בדברים אלו וימצאו בידך דעות ב' הדורות שלפנינו משני פנים מאשר ראו בעיניהם באורך ימיהם ומחקר אבותם מה שהשיגו בחקירת עיונם:

ט

מה שאין כן לנו כי תמול אנחנו ולא ראינו עולם שהם לדון על פי הראיה וגם אין אתנו השנית כי ולא נדע דעת לסמוך בחכמת חקירתנו וזהו ולא נדע וגם לא נסמוך על אשר נראה מהיום והלאה כי הלא כי צל ימינו עלי ארץ. או יאמר ראה עד היכן הגיע חסרון דעתנו כי דבר ברור לכל יודעי דעת כי ימי אדם כצל עובר ואפי' זה לא נדע כי צל ימינו עלי ארץ שלא נזכור יום המות כי קרוב הוא ואם דבר ברור כזה אנו מסכלים איכה נדע דברים נסתרים לדון בהנהגתו יתברך לפי שכלנו:

י

ופירש שתיהם בדורות הקודמים ואמר הלא הם יורוך יאמרו לך שיורוך באצבע את מי ישיך מאשר ראו קרה בזמניהם ועל השנית שהוא חכמת חקירתם ברוחב לב אמר ומלבם מחכמת לבם יוציאו מלין להשיבך טעם מספיק על צרות הצדיקים והצלחות הרשעים:

יא

ואמשול לך משל מהנמצא בפיהם והוא היגאה גומא וכו' והענין שאל יעלה על רוחך שייטב לרשעים ויגדלו ויצמיחו בעולם הזה אם לא על מימי איזה זכות שיש להם ומאכילים אותו להם פה להשמדם באחריתם והנה יתחלקו לשני חלקים יש תהיה להם מעלה אך לא רבוי זרע ונכסים ויש שגם זה להם ועל הא' אמר היגאה גומא והוא כי יגאה הוא לשון הגבהה האם יגבה הגמא אם לא על היותו בבצה כלומר גם אשר תראה במעלה בעולם הזה אינו אלא על לחות איזה זכיה והמשילו לגומא שהוא ארוך וגבוה אך אין עשביו עבים ורבים והוא כי גם זכיותיו בלתי זכים כי אם בפניות חומריות כבצה הזאת שהוא מים עם רפש עפר והסוג השני שיש מוצלחים גם בריבוי זרע ונכסים אמר אם ישגה אתו כי ישגה לשון רבוי וכאשר לא ישגה בלי מים כי גם שהיו טובים בלי רפש הם מועטים וז"א בלי מים שאינו בלי מים אך לא שירבו כלומר כן אל יצלח רשע בלי זכות מה:

יב

אך דע אפוא כי במהרה גומא ואחו גם הם יקרם כי כל מה שישגה אחו הוא עודנו באבו כורם כלות המים שבו ואשר יגאה גמא הוא בעוד שלא יקטף כי אז יהיה להם יתרון על יתר חציר הבלתי גדל בביצה ובאחו שאינן כל כך דשנים ורעננים. אך אמנה ריבוי מימיהם הוא סבת אובדו קל מהרה כי לפני כל חציר ייבש שהוא כאשר יחרבו המים מעל הארץ כבחצי זמן הקיץ או יקטף הגומא אז יותר בקלות ייבשו הגדלים על מים רבים שלא נסו בהעדר המים כיתר חציר:

יג

כן יקרה לרשע שעשרו ונכסיו שישים בהם מבטחו המה יסבו אבודו שבהעדרם לא ישאר להם על מה יסמוכו כי לא נסה בהעדר הצלחה ולא שם אלהים מבטחו גם הוא יתברך יזניחהו וז"א כן ארחות כל שוכחי אל כו':

יד

ומה אורח שלו אשר יקוט כסלו כלומר שהוא יכרית ויחתוך כסלו האמתי שהוא בו יתברך וישים בית עכביש מבטחו הם טובות והצלחות העולם הזה הבלתי קיימים וחזקים ליסמך:

טו

וז"א ישען על ביתו ולא יעמוד בנפלו שלא יעמידנו ביתו אשר בטח בו יחזיק בו ולא יקום:

(יג) או יאמר כן ארחות כל שוכחי אל מלשוב עדיו ותקום חנף תאבד שתקותו שיתמיד אך אין הצלחתו רק טרם כלות זכותו:

(יד) אך כאשר יקוט כסלו ויתם זכותו שעשה פה אז בעשרו ובית עכביש מבטחו הוא ממונו:

(טו) ישען על ביתו הוא ממונו ולא יעמוד כענין שלשה אוהבים שהממון שהוא הא' אומר איני זז מביתך ואף אם יחזיק בו להוציא הוצאות להרפא לא יקום לעוזרו:

טז

אמנם הצדיק לא כך הוא אך ימשל לנטע הנטוע בארץ כי אין צריך לומר בזמן רבוי לחות המים על הארץ כי אם גם בהמשך זמן התמדת השמש המכה תמיד עליו לא יחרב וייבש כי רטוב הוא תמיד עודנו לפני שמש ולא עוד אלא שלמעלה מהגן ילכו ויעלו יונקותיו לומר שכן יקרה לצדיק שבהכות עליו שמש הצרות רטוב הוא ולא יספיקו לאבדו ואדרבה יעלו יונקותיו כי אף שהוא נכנע בעולם הזה על גנתו בגן עדנו שהות למעלה בו ישלח יונקותיו והם מעשיו הטובים והעושים פירות ומשלחים פארות בעולם העליון:

יז

עם היות שהנטע הזה על גל אבנים שרשיו יסובכו ובית אבנים יחזה ולא בעפר תיחוח המעדנו ומפריחו יפה עכ"ז לא ימיש מעשות פרי והיותו רטוב כן הצדיק הזה אף אם יסובך בצרות בעולם הזה לא תוזק נפשו:

יח

ושמח תאמר כי במותו מתוך יסוריו יראה הגיע אליו איבוד חלילה ומה גם אם בבחרותו יהיה כי גם זה ימשל לנטע הנז' כי אם יבלענו את הנטע ממקומו ויעקרנו עד גדר שיכחש בו אשר ראהו ויאמר לא ראיתיך שנעקר לגמרי שאף רשומו אינו ניכר כאילו לא ראה מעולם שם נטע:

יט

ואין כונת העוקרו רק לבלעו ממקומו לבד אך לא מכל המקומות רק יחזור לשתלו במקום אחר ואין ספק כי לא נגזור אומר שהופסד במה שנעקר ממקומו אלא אדרבה הן הוא משוש דרכו ועדון הפרחתו שיעקר ממקום אחד ויושתל בעפר אחר כי אז מעפר אחר שישתל בו יצמח הוא ויונקתו ושרשו ויגדל עד מאד כן יקרה לצדיק הנבלע מהעולם הזה בבחרות שאין לו הפסד כי הוא משוש דרכו ויושתל בגלגול כדעת רשב"י בעפר גוף אחר יצמחו נפשו רוחו ונשמתו כי לטובתו מהרו לשתלו לתקנתו למעלה בארץ העליונה ומעפר אחר רוחני שתחת כסא הכבוד כמאמרם ז"ל על בצקת עפר למוצק שהוא עפר מתחת כסא הכבוד וכנודע על דרך האמת שאחד מתוארי שכינה הוא עפר משם יצמחו כל חלקי הנפש ג' שהם רוח ונפש ונשמה. או יאמר הן הוא משוש דרכו שתדבק הנפש בקונה למעלה שהוא האדם כי גוף בשר אדם יקרא ואחרי כן בתחיה ומעפר אחר משולל העכירות המה יצמחו החומר והנפש אשר עליו תגדל:

(טו) או יאמר רטוב הוא כו' לומר לא כאלה חלק הצדיק בי הלא כמאמרם ז"ל למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום קדושה שרטוב הוא לפני שמש הצרות והטעם שעל גנתו חוצה לה שהוא חוץ ממחיצות הגן הנוף הוא היוצא כי הגנה שהצדיק נטוע בה הוא בעולם העליון וחוץ לגנה שהוא בעולם הזה יונקתו תצא שהוא נוטה למקום טומאה:

(יז) על גל שרשיו הוא גל מים ומבוע עליון שלשת שרשיו נפש רוח ונשמה יסובכו כי מצותיו ישלחו פארות למעלה בשורש כי אין צרות העולם הזה רק לנוף הוא החומר ולא כרשע שבית עכביש מבטחו רק בית אבנים קיים עשו בזכיותיו חזקים שהם כאבנים יחזה:

(יח) באופן שאם יבלענו ממקומו כו' הלא נשאר כלי במקום טהרה:

(יט) והן הוא משוש דרכו ומעפר אחר היא שכינה שנקראת כך בספר הזוהר יצמחו שלשת שרשיו הנזכרים וזה יהיה ענין מאמרם ז"ל באומר הכל היה העפר והכל שב אל העפר אפילו גלגל חמה כי הכל היה מהשכינה:

כ

וככלותו להמשיל משלו אמר הנה ימשך מזה כי הן אל לא ימאס תם גם כי ייסרהו וגם לא יחזיק ביד מרעים בהשפיע עליהם טובה כי לא להחזיק בידם טובם רק להשמדם כמשל הנז':

כא

עד ימלה כו'. הנה ידוע מאמר ספר הזוהר על פ' אשר צבאו על ירושלים שהל"ל הצובאים אלא שאותן שצבאו בחרבנות והצרו לישראל יביאם הוא יתברך ויראה כל איש ישראל כל רשע שהצר לו וינקה ממנו כו' ופירשו על זה פסוק למען תמחץ רגלך כו'. ונבא אל הענין הנה אחר אומרו כי שלות כסילים ורשעים תאבדם באחריתם וצדקת הצדיק תענגהו בעולם הבא והנה על אשר הוא רע לשמים אינם כל כך קושיא אך אשר הוא רע לבריות למה לא יראנו הוא לניזק ברעת המזיקים כי הלא לעינינו עשקו מרעים את רעיהם ואז טוב למו וכמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם וגם הרשעים יבאו באושר הצדיקים לזה אמר דע כי עד ימלא שחוק פיך כמה דאת אומר אז ימלא שחוק פינו כו' שהוא לעתיד לבא והענין כי אלו היית מעתה מקבל מקצת הטוב לא יגדל טובך לע"ל אך עתה אין יסוריך רק עד ימלא שחוק פיך ויהיה האושר כל כך גדול שכל כך תהיה השמחה קנינית ועצומה בעצמך ובשרך סובלי היסורין עד גדר שבהמלא שחוק פיך אז גם ושפתיך ימלאו תרועה והוא כי אשר מלא שחוק פיו שפתותיו מתרחקים זה מזה עד מאד ולא יתנועעו ויתקרבו להרים קול בתרועה אך כל כך תהיה התעוררות האדם ברוב שמחתו העצומה שלא יעצרנו מילוי שחוק פה להריע בשפתים כי יתקוממו ויקלו ואין רב טוב זה רק על סבלך פה יסורין והמנע מלקבל מהטוב העתיד פה שעל כן יגדל אז גם לחומר:

כב

ואז המרעים אשר להם טובה פה שהם שונאיך ילבשו בשת כאומרו הגדיל ה' לעשות עם אלה ואל תתמה איך יקומו בתחיה כי לא ישמידם ה' רק לשיראו ויכעסו כי מיד ואהל רשעים איננו. או יאמר ילבשו בשת בראות אשרך כי יבקשו לבא האהלה ליטמן מפני הבושה ולא ימצאו כי אהל רשעים איננו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.