אליה רבה/אורח חיים/תריט

אליה רבה ‏ אורח חיים תריט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] כל תענית וכו'. כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים שאם לא כן הצדיקים נתפסים מפני הערבות ולכן הערבה שאין לה טעם וריח היא באגודה עם הלולב בחיי פרשת כי תבוא:

ב

[ב] [לבוש] כל נדרי אין צריך שלוש וכו' להבא וכו'. אבל הב"ח כתב דאף שהוא תנאי להבא מכל מקום דומה להתרת נדרים ואתי לאחלופי להתיר נדר ממש ביחיד או בשבת על כן החמירו להתחיל מבעוד יום ולהתיר בשלושה, ובזה מתורץ תמיהת מטה משה על מנהגים, ועוד מצאתי בשבלי הלקט דשפיר יש לפרשו על עבר היינו אם נדר ושכח על זה מתחרטים עכשיו שאם היינו יודעים בשעת הנדר שנשכח לא היינו נודרין ועוקרים הנדר מעיקרא כדי שלא יעכב הכפרה, שאין יום כיפור מכפר על מי שנדר לתת צדקה עד שיקיים נדרו עיין שם שהאריך:

ג

[ג] [לבוש] בזה הלשון בישיבה וכו'. ולא כמו שכתוב במחזורים תחילה על דעת המקום ואחר כך בישיבה וכו' דהאיך יזכיר תחילה הסכמת הקהל ואחר כך יזכיר הסכמת הישיבות (ט"ז), וכן כתב השולחן ערוך, וכן הוא מטור ותשב"ץ, ומהרי"ל ומחזור עם מעגלי צדק:

ד

[ד] אנו מתירין וכו'. תימא בתחילה אמר בישיבה של מעלה וכו' ואחר כך אמר אנו מתירין, לכך נראה לי למימר בישיבה של מעלה וישיבה של מטה מתירין להתפלל עם העבריינים על דעת המקום ועל דעת הקהל וכן הוא בספר צידה לדרך דאמירה זו אינה אלא הודעה דבישיבה של מעלה הסכימו על זה כדר"ש חסידא ולפי שאינה כי אם הודעה לבד אין צריך שנים רק הגדול לבד מודיע (ב"ח). ולפי זה לדידן שאומרים אנו מתירין וכו' וכלשון הלבוש ושולחן ערוך, וכמו שראיתי הנוסחא בפוסקים הנזכרים לעיל צריך שלושה דהוי כהתרה ולא הודעה ומגן אברהם לא דק בזה. ומטעם זה נראה הנוהגין לומר שלושה פעמים בישיבה וכו' כמו התרה ומה שתמה הב"ח איך אומרים אנו מתירין יש לומר דבישיבה של מעלה הסכימו דרשות בידינו להתיר אבל מכל מקום התרתינו בעי:

ה

[ה] [לבוש] רק בהתחלת וכו'. מטעם זה נראה לי דנוהגין להשהות שם שנים החשובים עד אחר ברכו דזה הוא התחילה. כי מה שאומרים קודם ברכו אינו התחלת התפילה והט"ז נדחק מאד בזה לחינם:

ו

[ו] כל נדרי. וכן מצאתי בספר אמרכל וזה לשונו, כל ימי תמהתי למה לא תיקנו לומר גם וקונחי דהכי תנן בנדרים, האומר קונם קונח הרי אלו כינויין, ושמעתי משום דבא"ת ב"ש מתחלפת ח' בס', הילכך כשמזכירין קונס בס' קונ"ח בכלל, ואף על גב דקונס קונם הם כינויין וכבר הזכיר הכינוי, לרווחא בעלמא הוא אף דלא צריך, ומכל מקום נראה לי דתיקון חכמים הגון:

ז

[ז] [לבוש] פירוש אתחרט וכו'. והב"ח מסיק לומר דאיחרטנא בדלית ופרושו שיהא בטלים באם נתחרט עליו לאחר הנדר ושכן קיבל, ומגן אברהם כתב שאין לזוז מנוסחא שלנו ועיין ס"ק ב':

ח

[ח] [לבוש] על כן אני אומר וכו'. ואני אומר שבלשון יהון שרן וכו' בטלין סגי והוי כביטול. ומה שאומר נדרנא וכו' אומר השליח ציבור כמכריז שעם מה שאמרנו יהון שרן וכו' הרי נדרנא לא נדרי וכו', מלבושי יום טוב. ולא ידעתי מאי מתרץ בנפשנא, ואפשר דלא פליג אלא על נדרנא, אך מצאתי בב"ח שכתב דהנפשות רבים הם נפש רוח נשמה. עוד האריך דכל כל נדרי הוא לשון רבים אפילו דאינדרנא וכן הסכימו אחרונים שלא לשנות נוסחא שלנו. ומה שכתב הלבוש שכל יחיד צריך להתנות לעצמו ליתא דרבים שהסכימו על שום תנאי ואחר מהם אומר בפירוש כך וכך התנינו מועיל מדין הסכמה ולא מטעם השליחות:

ט

[ט] [לבוש] ואפילו תנאי של עצמו וכו'. לא ידעתי מנא ליה זה שאם מפני שלא יועיל על חבירו לא יועיל גם לעצמו ואין זה דומה לתפילה בסימן תקפ"א, דכאן אין תפילה רק תנאי אלא דומה לעירוב תבשילין בסימן תקכ"ז סעיף ז' שמהני על כל פנים העירוב לעצמו ולאחרים שלא פשעו (מלבושי יום טוב). ולעניות דעתי דהכי קאמר הלבוש כיון דאי אפשר להתנות לאחרים אם כן אמרינן דלשון רבים אמר דוקא על נדר שנדרו ציבור ביחד, מיהו כבר כתבתי שאין לשנות הנוסחא ועוד דדרך לשון הקודש לומר לשון רבים אף של יחיד:

י

[י] [לבוש] ומה שאומרים אותו שלושה פעמים וכו'. בהגהות מיימוני הטעם כמו שאומרים בנדר שלושה פעמים מותר לך והלבוש לטעמיה דהוא תנאי להבא, מיהו לפי מה שכתבתי בס"ק ב' דומה נמי להתרת נדרים:

יא

[יא] [לבוש] שיסלח לו השם וכו'. וזה הטעם לאמירת ונסלח, אבל סלח נא וכו' שאומרים אותו לבקשת סליחה על עוונות שעברו כמו שאומרים אותו קודם סליחות בימי הסליחות ויום כיפור עצמו. ועכשיו אומרים אותו קודם ברכו כעין הוידוי שבמנחה בסימן תר"ז (מלבושי יום טוב):

יב

[יב] [לבוש] אלא סומכין וכו'. ומלבושי יום טוב כתב ומכל מקום נכון לאומרה בלחש עם השליח ציבור, וגם יאמר אמן ויקדים לסיימה קודם השליח ציבור כדלעיל סימן נ"ט בברכת קריאת שמע ואף דהך לאו ארוכה הוא, עד כאן וכן פסק מגן אברהם, כמו בהלל ולולב ודלא כקיצור של"ה:

יג

[יג] [לבוש] וצוה לאומרו בחשאי וכו'. באליהו זוטא הקשיתי דבסימן ס"א סעיף י"ג כתב טעם משום דלא אמרה משה וכן קשה על הטור, ומגן אברהם תירץ פירוש הא דלא אמרה משה כלומר שלא כתבה בתורה להצניעה מפני המלאכים ודחוק. ומטה משה סימן תתס"ט כתב דהא דמשה לא אמרה היינו משום דלא היו כולם בלב שלם ועדות שנמצא אחד מהם פסול בטילה ולכך תיקנו בלחש דאז מי שאין לבו שלם לא יאמרו כלל אבל ביום כיפור עם ה' אלה וכולם מיחדים בלב שלם:

יד

[יד] [לבוש] את יום צום וכו'. אבל באבודרהם כתב באהבה את יום צום גם כתב באהבה מקרא קודש ועיין סימן תקפ"ב סעיף ו':

טו

[טו] [לבוש] תמיהני מאד וכו'. וצריך עיון שראיתיו באבודרהם, לכן נראה לי ליישב דהא כתב הוא גופיה בסימן תקפ"ב ס"ב ודברך אמת וכו' לדון במדת רחמים וכו' וכשהקב"ה מוחל וסולח אין לך גדול מזה, ועוד הא באבודרהם הלכות ראש השנה פירש ודברך אמת וקיים לעד שהבטחתנו כך בגאולה וזהו שחותמין ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ, עד כאן. ואם כן הוא הדין ביום כיפור הוי סמוך לחתימה דמסיימין מלך על כל הארץ, ועוד דסליחת עוונות הוא זכרון לגאולה אמיתית כמו שכתב הלבוש ריש סימן תקפ"ב:

טז

[טז] [לבוש] אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו וכו'. תמוה לי שזה סותר למה שכתב בסעיף הקודם שלא לומר רצה במנוחתינו, ובדקתי בלבושים ישנים ולא מצאתי רק מן אלהינו ואלהי וכו' עד וחותם:

יז

[יז] [לבוש] ואומר וידוי וכו'. וקשה הא אין אומרים וידוי עד אחר גמר התפלה קודם אלהי נצור, כמו שכתב בסימן תר"ז ותר"ך. ואפשר שיש טעות סופר ודבריו מסורסים וצריך לומר עבודה והודאה וידוי וכן הוא בסימן תרכ"א סעיף ג':

יח

[יח] אם חל בשבת וכו'. אין מקבלין שבת, אבל אומרים מזמור שיר ליום השבת (שיירי כנסת הגדולה):

יט

[יט] [לבוש] כל התילים וכו'. ומי שעיף ויגע יאמר על כל פנים ארבע מזמורים ראשונים קודם שישכב כי הם מסוגלים שלא יבוא לידי קרי, ויש בהם ש"ו תיבות וד' מזמורים יעלו למנין קרי, וטוב שלא יעטוף עצמו בכרים וכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו, וזה היתה כוונת רות ותגל מרגלותיו של"ה:

כ

[כ] [לבוש] ישנים בבית הכנסת וכו'. במערב או בעזרת נשים כשאין שם נשים (מטה משה):

כא

[כא] וכל הלילה וכו'. פירש בית יוסף בשעת תפילת ערבית והב"ח פירש כל הלילה, ובשיירי כנסת הגדולה האריך וכלל ענין שכל מי שאין יודע בעצמו שלא יזוק עמידה בעת התפילה שיתנמנם או שלא יוכל לכוין כראוי עבירה בידו אפילו לעמוד ביום, ומכל מקום יראה לעמוד בשעת חזרת התפילות ובשעת הסליחות. כתב מהרי"ו מי שעומד פעם אחת ודעתו לעשות כן כל ימיו צריך התרה. עוד כתב העומדים אל יעצרו נקביהם וכל שכן שאחרים שאינן עומדים שלא יעצרו נקביהם, (שיירי כנסת הגדולה), ואם נחלש דעת העומד רשאי לישען מתי שירצה (מטה משה). נשים אין תועלת בעמידתן שהרי אינן יכולין להיות כמלאכים והלואי שלא יזיק להם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.