כף החיים/אורח חיים/תריט

כף החיים ‏ אורח חיים תריט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ליל יוה"כ וכו'. וקודם בוא השמש קודם שיתחילו לומר בישיבה של מעלה וכו' יאמר כל אחד ואחד בפ"ע. לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע דאו' להתענות ביוה"כ בעשרה לחודש תשרי וגם שלא לעשות מלאכה ביום זה כמ"ש ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו. וגם הריני מקבל עלי תוספת יוה"כ להוסיף מחול על הקודש לתקן את שורש כל מצות אלו וגם כל מצות התלוים בהם במקום עליון. ויהי נועם וכו'. וקודם לזה יאמר מ"ש לעיל סי' תר"ו או' מ"ה יעו"ש.

ב

ב) שם. ליל יוה"כ וכו'. ונוהגין להתעטף בציצית מבע"י ולברך עליו. לבוש. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט. י"א בהגה"ט. ויש מקומות שאין נוהגין להתעטף. לבוש. ב"ח. עט"ז. ואם שכח עד הלילה לא יברך דלא ק"ל כסות יום חייב אף בלילה. לבוש. י"א שם. א"א או' ד' וכן אם הוא ביה"ש לא יברך. מט"א או' ז' ועוד עיין לעיל סי' י"א סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד. וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביוה"כ. ריטב"א ר"ה. פת"ע או' א':

ג

ג) שם. ליל יוה"כ וכו'. ויקדים כל אדם את עצמו לבא לבהכ"נ כדי שיבקשו זא"ז מחילה טרם ירד ש"צ לפני התיבה. דרשות מהרי"ל ה' יוה"כ. ועיין לעיל סי' תר"ו או' מ"ג:

ד

ד) שם. נוהגין שאומר ש"צ וכו'. ובהגהות דרשות מהרי"ל שם כתוב דהגדול שבכל עיר ועיר אומר בישיבה של מעלה וכו' וכתב וכן עמא דבר יעו"ש. והב"ד הב"ח. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ובשכנה"ג בהגה"ט או' ד' כתב נוהגין לאומרו גדול העיר או גדול הקהל. וא"כ כל מקום לפי מנהגו:

ה

ה) שם. נוהגין שאומר ש"צ וכו'. לא זכר כאן שיהיו עוד שנים עמו. ובמנהגים כתוב שצריך עוד לצרף שנים עמו. והב"ד הט"ז סק"א וכתב דדוקא כשהרב או הגדול שבקהל אומר כן אז צריך שנים עמו אבל ש"צ שהוא משולח מן הקהל א"צ שנים עמו יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א'. אמנם הנה"ש או' א' כתב דאין מקום לחלק בין אומר כל נדרי הש"צ או הרב והשיג על דברי הט"ז הנז' יעו"ש. וכ"ה דעת השע"ת או' ב' דגם אם אומר הש"ץ צריך להיות ב' עמו יעו"ש:

ו

ו) וכתב הלבוש והולכים ב' חשובים מהקהל ועומדים אצל החזן שהוא כדי להתיר להתפלל עם העבריינים אבל משום כל נדרי א"צ ג' שאינו אלא תנאי להבא וכו' אמנם הט"ז שם כתב צריכים להוות עד גמר כל נדרי יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' ואו' ד' וכ"כ המט"א או' יו"ד דהשנים עומדים עד אחר שיאמר החזן ברכו וכו' ועינים ברוך וכו' והולכים למקומם ואם חל בשבת שאומר מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו יכולין לחזור למקומם בתחלת אמירת מזמור שיר ליום השבת עכ"ד. ועיין לקמן סעי' ד':

ז

ז) מי שלא רצה לעמוד בדין התורה והלך בערכאות אין ראוי לעבור לפני התיבה אפי' באקראי ואם שב בתשו' עולה. הר"א ששון סי' קנ"ח. כנה"ג בהגב"י. ועיין לעיל סי' נ"ג או' ל"א:

ח

ח) שם. נוהגים שאומר ש"צ וכו'. וקודם שמתחיל החזן תפלת כל נדרי טוב שיאמר החזן בלחש תפלות ובקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני השי"ת שתתקבל תפלתו. עט"ז. מט"א או' ט':

ט

ט) נוהגין שהרב שבעירו או הזקן וחשוב שבצבור אומר קודם התחלת הש"ץ כל נדרי דברי כבושים ואין מאריך בדרוש רק מקצר ועולה בדברים של תוכחות מוסר כדי לעורר לב הצבור כי קדוש היום לכפרת עונות. מט"א שם:

י

י) שם. בישיבה של מעלה וכו'. הגירסא הנכונה לומר הנוסח כמ"ש בש"ע (כן הגיה לב"ש) בישיבה וכו' ואח"כ ע"ד המקום וכו' ולא כמ"ש במחזורים תחלה ע"ד המקום ואח"כ בישיבה וכו' ט"ז סק"ב. א"ר או' ב' וכן הוא הנוסח במט"מ סי' תתס"ז והלבוש כמ"ש בש"ע. וכ"כ הר"ז או' א':

יא

יא) שם. בישיבה של מעלה וכו'. כלומר שהישיבות מסכימות לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר להם. ר"ז שם:

יב

יב) שם. אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. כ"כ הטור דנוהגין באשכנז שקודם שיתפלל מתירין לכל העבריינים כדי להתפלל עמהם ואפי' אם לא יבקשו שיתירו להם דא"ר שמעון חסידא (כריתות ו' ע"ב) כל ת"צ שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת עכ"ל ועבריינים היינו כל איש שעבר על גזירת הקהל מתירים להם כדי להתפלל עמהם. ב"י בשם המרדכי במס' יומא. לבוש. ר"ז שם:

יג

יג) שם. אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. ר"ל אנו מתירים לכל מי שעבר על גזירת הקהל כדי להתפלל עם העבריינים. ומששע דזה אינו ענין למה שאומרים כל נדרי כי זהו להתיר העבריינים וכל נדרי הוא בשביל כל הקהל וכ"מ לקמן או' טו"ב יעו"ש ויש נוהגין לומר בישיבה של מעלה וכו' ג"פ כמו התרה כמ"ש א"ר או' ד' יעו"ש. אבל מדברי הטור והש"ע ושאר פו' משמע דדי בפעם א' וכל מקום לפי מנהגו. ומשמע מדברי הטור שאומרים כן קודם הוצאת ס"ת אבל מנהגינו לאומרו אחר הוצאת ס"ת. שכנה"ג בהגה"ט או' א' ומ"ש ומשמע מדברי הטור וכו' הוא ממ"ש לקמן או' ט"ו שכתב ומוציא ס"ת וכו' ואומר כל נדרי וכו' משמע הא בישיבה של מעלה וכו' אומרה קודם הוצאת ס"ת. וכבר כתבנו דבדברים אלו הולכין אחר המנהג וכ"מ לפי מנהגו:

יד

יד) שם. ונוהגין שאומר כל נדרי וכו'. תקנו כל נדרי בלשון ארמית לפי שבבבל תקנו ושם היו מדברים בלשון ארמית וכדי שיבינו הכל. מט"מ סימן תתס"ו. לבוש. שכלה"ג בהגב"י או' ב':

טו

טו) שם. ונוהגין שאומר כל נדרי וכו'. ומוציא ס"ת הש"צ ואוחזה בחיקו ואימר כל נדרי וכו' טור. וכ"כ בשער הכוו' דף ק' ע"א המנהג שנהגו להוציא ס"ת א' או ג' ס"ת בליל יוה"כ ואומרים עליו התרת נדרים שהוא כל נדרי נזכר בס' הזוהר פ' פנחס בר"מ דף רנ"ו ע"א וז"ל ובג"ד תיקנו למימר בו כל נדרי. ובענין הס"ת שמעתי מחבר א' הוא הר"י שמעין ז"ל שציוהו מורי ז"ל פעם א' בליל יוה"כ שיקנה מצות הוצאת ס"ת בלילה היא בכל מה שיוכל לקנותו כי אז היה צריך לתקן איזה ענין והודיע לו כוונה גדולה שיכוין בעת שיוציא הס"ת ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה להוציא הס"ה עכ"ל. מיהו בס' פע"ח שער כ"ז פ"ב כתב שציוהו האר"י ז"ל שיקח ספר הראשון הנקרא ספר כל נדרי בכל ממון שיפסקו עליו כדי שתהיה באגר שלים ועי"ש הכוונה מה שיש לכוין וכתב שם שיקח הס"ת ויחבקהו בב' זרועותיו וינשקהו ויכוין לתקן מה שפגם בעון הקרי להעלות אותה טיפה מהקליפה לקדושה בזכות הס"ת ומה שפגם בנדרים ושבועות יעו"ש. ולכן בעת שמחבק הס"ת ומנשקו י"ל נוסח זה. יה"ר מלפניך ה' או"א שתמחול לי על כל מה שחטאתי לפניך בעון שז"ל ובעון נדרים ושבועות מנעורי ועד היום הזה ויתוקנו כל השמות שפגמתי בהם ויעלו כל ניצוצי הקדושה שנפלו אל הקליפה אל שורשם העליון חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל בזכות ס"ת הזה ובזכות קדושת היום וברוב רחמיך וברוב חסדיך. יהיו לרצון אמרי פי וכו' ויהי נועם וכו':

טז

טז) יש נוהגין להוציא ג' ס"ת ויש נוהגין להוציא א' ויש נוהגין ז' ויש נוהגין להוציא כל ס"ת שבהיכל. ונראה שהנוהגין להוציא ג' ס"ת כנגד כל נדרי ג"פ א"נ דומיא דהתרת נדרים בג' והנוהגין ז' כנגד ז"פ שאומרים בנעילה ה' הוא האלהים, והנוהגין להוציא כל הס"ת חוששין לפגם הנשארים בהיכל. ומיהו אם לא הוציא אלא א' או שלא הוציא מכל וכל אין בכך כלום. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וכ"מ ממ"ש באו' הקודם דאינו אלא מנהג בעלמא ואינו מעכב אם לא הוציא כלל:

טז) וספר פסול לא יוציאו והעדר טוב ממציאותו, מל"ח סי' י"ט או' י"ד:

יז

טוב) שם. ונוהגין שאומר כל נדרי וכו'. עיין בטור שכתב הנוסח לומר כל נדרי וכו' די נדרנא ודי אשתבענא וכו' מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה. ושר"ת הוקשה לו ע"ז והנהיג לומר מיוה"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו יעו"ש. והרדב"ז ח"א סי' ל"ג כתב אני רגיל לומר בלשון עבר ועתיד מיו"הכ שעבר עד יוה"כ הזה שיבא עלינו לשלום יעו"ש והב"ד כנה"ג בהגה"ט וכתב וכך הוא מנהגי אלא שאני אומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה שבא עלינו לשלום ומיוה"כ הזה שבא עלינו לשלום עד יוה"כ שיבא עלינו לשלום מפני שאם כדברי ר"ת דאינו מועיל הביטול על מה שעבר כבר אין לכלול בבת אחת הביטול שעבר עם הביטול שלעתיד עכ"ל. ובתשו' שאלת יעב"ץ סי' קמ"ה כתב שהנוסח של הקדמונים הוא לומר די נדרנא דקאי על העבר ולר"ת דקאי על העתיד צריך לשנות ולומר דננדר או דנידר הנין בחירק והדלת בדגש וכן בכולם דנישתבע וכו' וכתב שלחוש לדברי ר"ת הוא נוהג בשתי הלשונות ובפולין הנוסח דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודינשתבע דאסרנא ודניסר וכו' מיוה"כ שעבר וכו' ומיוה"כ זה וכו' לצאת ידי הכל וכו' יעו"ש והב"ד השע"ת וכתב ונראה שהיחיד יוכל לימר כן בלחש בפ"ע אבל הש"צ בצבור אין לו לשנות מנוסח המודפס ומורגל בפי הכל עכ"ל. ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל כדברי הכנה"ג דהיינו בתחלה אומרים כל נדרי וכו' די נדרנא ודי אשתבענא וכו' מיוה"כ שעבר עד יוה"כ שבא עלינו לשלים. ודי ננדר ודי נשתבע וכו' מיוה"כ הזה עד יוה"כ שיבא עלינו לשלום נדרנא לא נדרי וכו':

יח

חי) שם. ונוהגין שאומר כל נדרי וכו'. וגם כל הקהל יאמרוהו בנחת עם הש"ץ כדי שיתנה כל אחד בפ"ע על נדריו שידור כל השנה הבאה שאין תנאי הש"צ מועול לאחרים. לבוש. מ"א סק"ו. מיהו הא"ר או' ח' חלק על דברי הלבוש הנ"ל וס"ל דתנאי של הש"צ מועיל לכל הקהל יעו"ש. אבל הר"ז או' ג' כתב כדברי הלבוש. וכ"כ מט"א או' י"א. מ"ב או' ב' ובדרשות מהרי"ל ה' ליל יוה"כ. כתב דבין למ"ד מתירין על העבר בין למ"ד על לעתיד י"ל כל נדרי עם הש"צ יעו"ש:

יט

יט) ומיהו ביטול אינו מועיל אלא לנדרים שנודר מעצמו ושבועה שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו מדירו ושבועה שחבירו או ב"ד משביעין אותו אין מועיל בהן לא ביטול ולא תנאי שהרי הוא נודר על דעת חבירו ועל דעת ב"ד. לבוש. וכ"ה בש"ע יו"ד סוף סי' רי"א יעו"ש:

כ

ך) שם. ואח"כ אומר שהחיינו וכו'. דק"ל שאומרים זמן בר"ה ויום הכפורים (עירובין מ' ע"ב) וזמן אומרו אפי' בשוק אלא שתיקנו לאומרו על הכוס והכא א"א לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבלים ליוה"כ עלויה ואיתסר למשתי ולא יהבינן ליה לתינוק דלמא אתי למיסרך פי' יבא לשתות אף לאחר שיגדיל. טור. לבוש. ואע"ג שאנו מאכילין לקען ולא חיישינן דלמא אתי למיסרך שאני כוס של קידוש שהקטן אינו צמא ואנו נותנין לו לשתות סבור הוא שמצוה לשתות כוס של קידוש וישתה ג"כ כשיהא גדול. לבוש. ועיין בב"ח ומ"ש עוד בד"מ או' ד' לתרץ בשם הר"ן יעו"ש:

כא

כא) שם. ואח"כ אומר שהחיינו וכו'. כתב הכלבו והכי שפיר לברך כ"א לעצמו. וכתב עליו ב"י ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין על ברכת ש"צ עכ"ל. וזהו שכתב כאן בש"ע ואח"כ אומר שהחיינו וכו' ר"ל שהחזן אומר ומכוין להוציא את הצבור והם מתכיונים לצאת בברכתו. ושל"ה כתב דמותר לסמוך על הש"צ כמ"ש סי' רצ"ח סעיף י"ד וה"ה בברכת הלל ולולב עכ"ל. והב"ד מ"א סק"ג וכתב דעכשיו על הרוב אין הש"צ מכוין להוציא אחרים לכן יברך כ"א לעצמו וכן נוהגין בהלל ולולב עכ"ל. וכ"ה דעת א"ר או' י"ב לברך כ"א לעצמו וכתב בשם מי"ט דיקדים לסיימה קודם הש"צ כדי לענות אמן יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ח' מט"א אות י"ב. מ"ב או' ג'. ומ"מ יש להש"צ ליזהר שיכוין להוציא הצבור מי שירצה לצאת בברכתו. ויש להזהיר לנשים שנוהגות לומר שהחיינו בשעת הדלקת הנרות בבית שלא יאמרו שנית שהחיינו בבהה"נ אלא ישמעו מש"צ ויענו אמן. מט"א שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' תר"י או' ז':

כב

כב) ובס' בן א"ח פ' וילך או' י"א כתב שהמנהג שזה האוחז ספר כל נדרי הוא יברך שהחיינו בקול רם ויכוין להוציא הצבור י"ח בברכה זו והשומעים יכוונו ג"כ לצאת בברכתו ואם יש אדם שחוש השמע שלו חלוש ואינו שומע הברכה היטב יברך לעצמו בשעה שזה מברך. וזה המברך יאמר תחלה ב' פעמים אור זרוע לצדיק וכו' בקו"ר והצבור יאמרו עמו בלחש. ואח"כ יאמר ברשות מורי ורבותי והקהל משיבים שמים כלומר ברשות שמים עכ"ד. וא"כ כל מקום לפי מנהגו:

כג

כג) שם. ואח"כ אומר שהחיינו וכו'. ואח"כ אומרים קם ר"ש על רגלוי וסליק ידוי וכו' ואח"כ אומר הש"צ מי שבירך לצבור לפי שהוא עת רצון כמ"ש בסידורים ואח"כ מחזירין הס"ת למקומם:

כד

כד) שם הגה. ואח"כ מתפללים ערבית. ומתחיל והוא רחום. טור. והמנהג שאין אומרים והוא רחום. ד"מ או' ה' וכ"כ בן א"ח שם דאפי' אם חל יוה"כ בחול לא יאמרו פסוק והוא רחום אלא יאמר כי אל רחום וכו' ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי וכו' ה' הושיעה וכו' והטעם כמ"ש בזוה"ק פ' תרומה דף קל"ה על השבת יעו"ש וכ"ש ביוה"כ שיש בו הארת הבינה ואפי' השטן אין לו רשות לקטרג דודאי אין לאומרו ולא גרע ח"ו יוה"כ משאר יו"ט דאין אומרים אותו ואין לסמוך בדבר זה על ס' ח"י ביום הקדיש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה עכ"ל. וכ"כ בפ' פקודי או' א' ועיין לעיל סי' רל"ה או' ז' וסימן רס"ז או' ד':

כה

כה) שם בהגה. ונוהגין לומר כל נדרי בעודו יום. והטעם משום דאין מפירים נדרים בשבת ויו"ט וכמ"ש הב"ח. והריב"ש בתשו' סוף סי' שצ"ד לימד זכות לאומרים אותו בלילה דק"ל דנדרים שהם לצורך היום מתירין אפי' בשבת ויו"ט וכאן נמי צורך היום יעו"ש. רו"ח או' ב'. ומיהו גם הב"ח כתב דאין זה מצד הדין אלא מצד היותר נכון יעו"ש. והגם דמשמע מדברי הב"ח דזהו רק לנוהגין כר"ת לבטל מכאן ולהבא מ"מ גם לנוהגין לבטל על עבר ועתיד י"ל דלא יש איסור אם אומרים אותו בלילה כיון דלא יש נדרים ממש אלא רק חששא בעלמא ועוד כיון דכבר בטלו אותם ג"כ ביוה"כ שעבר. ומ"מ לכתחלה ודאי שצריך ליזהר לאומרו בעוד יום. ועיין עוד לעיל סי' שמ"א או' טו"ב:

כו

כו) שם בהגה. וממשיך בניגונים עד הלילה. כדי להתפלל ערבית בלילה. מ"א סק"ו. ואם עדיין לא הגיע זמן קריאת שמע יאמרו איזה מזמורי תהלים קודם ערבית. מ"ב אות ו':

כז

כז) שם בהגה. ואומרים אותו ג' פעמים. שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשים (מנחות ס"ה ע"ב) מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו וכו'. ב"י בשם הרא"ש. והסמ"ג כתב הטעם כדי לפרסם הדבר. ובמרדכי בשם ראב"ן כתב שמא יש אדם שלא שמע בפעם ראשונה או שניה ישמע בשלישית. ומשו"ה נהגו הש"צ להגביה קולן בפעם ב' וג'. ב"ח. ויש מקימות שאין אומרים אותו אלא פעם אחת וכ"נ. ריטב"א. פת"ע או' יו"ד:

כח

כח) אע"פ שעושין התרת נדרים עכ"ז צ"ל כל נדרי ולא יסמוך על אמירת כל נדרי שלא לעשית התרת נדרים בעיוה"כ נמי. מל"ח סי' י"ט או' י"ג:

כט

כט) שם בהגה. ואל ישנה אדם ממנהג העיר וכו'. אבל לתקן איזה מנהג אין בו משום פגם לראשונים דמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו. ערך לחם ביו"ד סימן רמ"ב דמ"ה ע"ב מתשו' הריב"ש סי' של"ד. וכ"ש היכא שנמצא שורש וענף בספרי הרבנים. יפ"ל ח"ה או' ב'. ועיין לעיל סי' תקפ"ב או' ל"ח:

ל

ל) שם בהגה. אפי' בניגונים וכו'. שמבלבלים דעת הקהל. מ"א סק"ז. ור"ל שאם אומרים ניגונים או פיוטים אחרים שאין רגילים בה אותו קהל יתבלבל דעתם:

לא

לא) ואומרים מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ולא באהבה מקרא קודש לפי שהוא יום הדין. לבוש סעי' ב' מ"א שם. ובמקומות שנוהגים לומר באהבה מקרא קודש אין לשנות. מט"א או' ט"ז. מ"ב או' ז' אבל באהבה הראשון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה וכו' דעת הלבוש דאין לומר כאן באהבה כ"א כשחל בשבת אבל דעת הר"ז או' י"ב אומרים כאן באהבה אפי' כשחל בחול. וכ"כ הרד"א וגם כתב באהבה מקרא קודש. והב"ד א"ר או' י"ד. וכ"ה דעת ב"ד סי' תכ"ז לומר ותתן לנו באהבה וגם באהבה מקרא קודש ומשמע אפילו כשחל בחול יעו"ש וכ"ה דעת הרו"ח או' ה' וכ"כ בספרו מל"ח סי' י"ט או' י"ט יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תקפ"ב או' מ"א ודוק:

לב

לב) ואם חל בשבת אין אומרים או"א רצה נא במנוחתינו שכיון שהוא יום תענית אין כ"כ רצון במנוחתינו. לבוש. מ"א שם. עט"ז ר"ז או' י"ג. מט"א שם. מ"ב שם. מיהו בסעיף ג' חזר וכתב הלבוש דאם חל בשבת אומרים או"א רצה נא במנוחתנו וכ"כ בסי' תפ"ח סעיף ג' יעו"ש וע"כ נראה דמ"ש סעי' ב' הוא לפי דעתו שאין לאומרו לפי הטעם שכתב כנז' אבל בסעיף ג' כתב לפי המנהג שנוהגין לאומרו וכ"מ מדברי הלבוש שבסי' תפ"ח שהמנהג לאומרו יעו"ש ומיהו בעיקר טעם הלבוש שכתב שאין לאומרו השיג עליו בס' בגדי ישע סי' תקפ"ב סק"ו וכתב וכן ראוי לנהוג לאומרו יעו"ש. ועיין עוד לעיל סי' תקפ"ב או' מ"ח וסימן תפ"ז או' ל"ד.

לג

לג) אבל והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וישמחו בך ישראל אוהבי שמך נ"ל שיש לאומרו. לבוש. ר"ז שם. מט"א שם. מ"ב שם. וכ"ה בסידור רב יעב"ץ ובשאר סידורי אשכנז. אבל בסידור בני ספרד לא כתוב זה ואין נוהגין לאומרו. ופשוט דאם לא אמרו אינו מעכב כיון שהזכיר שבת בתוך הברכה ובחתימה אבל אם הזכיר שבת רק בתוך הברכה ולא בחתימה עיין לעיל הי' תפ"ז או' ך' שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שאין לחזור משום סב"ל יעו"ש:

לד

לד) [סעיף ב'] בקול רם. וסמך לדבר במד"ר פ' ואתחנן כשעלה משה לרקיע שמע מלה"ש שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם וכו' והורידו לישראל למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין פי' חפץ נאה מתוך פלטין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וביוה"כ אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנחנו כמלאכים. טור. לבוש. מ"א סק"ח. והא דכתב בסי' ס"א נימריה לא אמרה משה כלומר שלא כתבו בתורה להצניעו מפני המלאכים. מ"א שם:

לה

לה) שם. בקול רם. משמע דגם הצבור אומרים אותו בקול רם מיהו מדברי מהריק"ש בס' ערך לחם נראה כי דוקא הש"צ אומר בשכמל"ו בקול רם אבל הצבור אומרים אותו בנחת עם הש"צ כמו שנוהגין בק"ש כולה כי הש"צ דוקא אומר בקול רם וכל הקהל אומרים עם הש"צ בנחת בקול נמוך. יפ"ל ח"ב או' יו"ד. ואפשר דגם דעת הטור והש"ע כן ומ"ש בקול רם ר"ל שאינו אומרו בלחש כשאר ימות השנה אלא כשאר תיבות דק"ש:

לו

לו) [סעיף ג'] אם חל בשבת וכו'. כתב הכלבו שאומר במה מדליקין ומהרי"ל כתב דאין לאומרו וכן נוהגין. ד"מ או' ט' עט"ז. וכ"כ לעיל סי' ע"ר או' יו"ד:

לז

לז) וכן אין אומרים קבלת שבת אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאומרו. שכנה"ג בהגה"ט או' ח' וכ"כ בסי' רס"ז בהגה"ט או' ב' אלא שכתב שם שהנהיג לאומרו קודם שמע קולי (והוא פיוט שנוהגין בני ספרד לאומרו קודם כל נדרי.) וכ"כ הש"צ דף קצ"ד ע"ד ודף קצ"ג ע"א יעו"ש. מיהו המט"א או' י"ג כתב די"ל מזמור שיר ליום השבת לאחר ברכת שהחיינו ולא קודם לו יעו"ש. וכ"מ מדברי הר"ז או' יו"ד שכתב דיש לאומרו קודם ברכו. וכן בתשו' מהר"ם מרוטנבארג אחרונים סימן י"ח האריך בזה ומסיק דשהחיינו קודם דהוא חובה ומקודש יותר מהמזמור של שבת דהוא רק מנהג בעלמא יעו"ש. והב"ד פ"ת:

לח

לח) ומיהו מ"ש ואין אומרים קבלת שבת עיין ברו"ח או' ד' שכתב שיש קהלות נוהגין לומר קבלת שבת ואין למחות כי יש להם על מה לסמוך והוא ע"פ מ"ש שכנה"ג סי' רס"ב בהגה"ט או' ד' יעו"ש:

לט

טל) שם. וברכה אחת מעין ז' וצריך לומר בה המלך הקדוש שאין כמוהו כמ"ש לעיל סימן תקפ"ב סעי' ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מ

מ) שם. וברכה אחת מעין שבע ואם לא הזכיר בתפלה מעין שבת אין מועיל לכוין לברכת מעין ז' רק מתפלל שנית. סידור רב יעב"ץ או' י"ג. מט"א או' י"ז:

מא

מא) שם. ואינו מזכיר של יוה"כ. שאלמלא שבת אין ש"צ יורד ערבית ביו"ט. שבת כ"ד ע"ב. ב"י. לבוש. ועיין לעיל סי' רס"ח או' מ"ה:

מב

מב) שם הגה. ואין אומרים אבינו מלכינו בשבת. עיין לעיל סי' תר"ד או' כ"ה ולקמן סי' תרכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

מג

מג) [סעיף ד'] צריך להעמיד וכו'. כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. טור בשם פרקי ר' אליעזר פרק מ"ד. ועכשיו אין השנים עומדים אלא עד ברכי. מ"א סק"ט. ר"ז או' י"ד. ואם חל בשבת יוכלו לילך למקומם קודם ברכו בתחלת אמירת מזמור שיר ליום השבת. מט"א או' יו"ד. מ"ב או' י"ב. והיינו לנוהגים לומר מזמור שיר וכו' אחר שהחיינו קודם ברכו כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש. ובשכנה"ג בהגב"י או' ד' כתב דמנהגינו עכשיו בין בר"ה בין ביוה"כ בין בת"צ להעמיד שנים אצל ש"צ א' לימינו וא' לשמאלו עכ"ל והיינו בעת שאומרים סליחות ותחנונים. ועיין לעיל או' ו' וסי' תקס"ו או' מ"ט. והכל לפי המנהג:

מד

מד) [סעיף ה'] יש שעומדים על רגליהם וכו'. נראה הא דקאמר שעומדים על רגליהם כל הלילה היינו בשעת תפלת ערבית דוקא דאל"כ נמצא שאינם ישנים כל הלילה ואי אפשר להם לכוין יפה בתפלתם ביום שהרי הם מתנמנמים. ב"י. והב"ח כתב לפרש כמשמעו שעומדים על רגליהם כל הלילה ואין ישינים יעו"ש וכ"כ ד"מ או' יו"ד שראה מקצת אנשים שעמדו כל הלילה רומש אלא שכתב שהעיקר כדברי הב"י. וכ"כ הט"ז סק"ה כדברי ב"י. מ"א סק"י. עט"ז. מאמ"ר או' ה' והיינו כ"ז שאומרים סליחות ותפילות עומדים והכל לפי מה שמרגיש בכוחו. מש"ז אות ה' וכלל הענין שכל מי שאין יודע בעצמו שלא יזוק בעמידה בעת התפלה שיתנמנם או שלא יוכל לכוין כראוי עבירה בידו אפילו לעמוד ביום. ומ"מ יראה לעמוד בשעת חזרות התפלות ובשעת השליחות. א"ר או' כ"א. והמט"א או' י"ט כתב דאף בעת חזרת התפלות והסליחות אין לאדם חלוש לעמוד כשמרגיש קצת צער בזה כי ח"ו יכול לבא מזה לידי חלשות שיצטרך לחלל יוה"כ ואז חמירא סכנתא ושומר נפשו ירחק ממה שהוא תוספת עינוי כשיש איזה חשש בזה יעו"ש:

מה

מה) ואותם העומדים לא יעצרו נקביהם חדא דתפלתו תועבה ואית ביה משום בל תשקצו. מהרי"ו. ד"מ או' יו"ד. מט"מ סימן תת"ע. שכנה"ג בהגה"ט או' י"ג. מ"א שם. וה"ה אחרים שאין עומדים על רגליהם שלא ישהו נקביהם אלא אהני מוזהר שלא יעצרו נקביהם לבלתי יצטרכו לישב. שכנה"ג שם. א"ר שם:

מו

מו) ורשאין לעמוד על ספסל או על כל דבר שירצו רק כשמתפללין י"ח ברכות יעמדו על הקרקע ע"ד ממעמקים קראתיך. ואם חלש דעת העומד רשאי לישען ולסמוך מתי שירצה. ונשים אין תועלת בעמידתם שהרי אין יכולין להיות כמלאכים. מט"מ סי' תתס"ט. ד"מ שם. שכנה"ג שם או' י"ב. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז או' ט"ז ואו' י"ז. מ"ב או' י"ג. ועיין לעיל סימן תרי"ד או' כ"א:

מז

מז) ונראה פשוט במי שנהג לעמוד אף אם בפעם הראשון לא סמך כלל מ"מ מותר לסמוך דמסתמא מעיקרא לא קבל עליו רק מה שנוהגין בעמידה זו והרי המנהג הוא שיכול לסמוך. מט"א או' ך'. ולא יסמוך כ"כ שאם ינטל אותו דבר יפול. לב"ש. ואפשר דהכא מותר לסמוך עצמו אפי' בחוזק דמסתמא אדעתא דהכי קיבל. מחה"ש סק"י:

מח

מח) שם. יש שעומדים על רגליהם וכו'. ומי שעושה כן פעם אחת ודעתו לעשות כן כל ימיו צריך התרה. מהרי"ו סי' קצ"א. כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' כ"א. ר"ז או' ט"ז. שש"א. ועיין ביו"ד סימן רי"ד:

מט

מט) בליל יוה"כ נוהגין לקרות אחר כל סדר תפלת ערבית ד' מזמורים הראשונים שבספר תהלים והם מן אשרי. ולמה רגשו. מזמור לדוד. למנצח בנגינות עד לבטח. וסגולתם היא כי יש בהם י"ש תיבות (עם ד' מזמורים) כמנין קרי ומי שקורא אותם ומכוין בהם לא יראה קרי בליל יוה"כ ההוא. גם ר"ת וס"ת של ד' מזמורים האלו הם בגי' קל"א ויכוין כי קל"א הם בני' סמאל וסגולתם להעבירו מעליו. שער הכוו' דף ק' ע"א. והגם כי הר"ת וס"ת אינם אלא קכ"ו כתב מהרש"ו שם בהגהות שער הכוו' אפשר שהוא מונה א' מאשרי וה' מהאיש והם קל"א או אם נמנה גם ד' מזמורים עצמם והכולל לכולם ויהיה ה' וקכ"ו הרי קל"א יעו"ש. וכ"ה בס' פע"ח שער כ"ז פ"ב. ועיין עוד לעיל סי' תקפ"ב או' טו"ב מה שיש לומר עוד אחר התפלה יעו"ש:

נ

נ) [סעיף ו'] נוהגין ללון בבהכ"נ וכו'. וכן היה מנהג האר"י ז"ל להיות ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה כמ"ש בשער הכוו' שם. והלבוש כתב שבזה"ז שאנחנו נוהגין להתפלל ולומר סליחות ותחנונים כל היום יותר הגון שילך לישן בביתו על מטתו כדי שישן שינת קבע ויוכל להתפלל ולהתחנן למחר ביום בכוונה שלימה יעו"ש. והב"ד מ"א ס"ק י"א. ר"ז או' י"ח. מ"ב או' י"ד. והשו"ג או' י"ב כתב דמנהגו לשכב בביהכ"נ בלילה הזה ולקרות ס' תהלים כולו ומס' יומא ובזוהר באדרא רבא ולישן בחצי הלילה מעט מתוך ד"ת להגן מטומאת קרי יעו"ש וכ"כ החיד"א בס' מו"ב או' רע"ד דנכון לומר אחר ערבית ספר תהלים כולו ויאמר בין ספר לספר פזמוני ז' כורתי ברית כמו שאומרים באור הושענא רבא ממש ואחר כך אם יכול ילמוד האדרא זוטא עכ"ל. והיינו שישתדל להיות לומר עד קרוב לחצות וקודם חצות כמו רביע שעה יאמר סדר ק"ש על המטה כמו שאר הלילות כמבואר במקומו ואח"כ בהגיע חצות יאמר ברה"ש כנהוג ואח"כ פתיחת אליהו הנביא וגם ילמוד איזה דבר ואח"כ ישן כדי שיוכל להתפלל ביום בכוונה. ואם לא יוכל לעשות סדר זה בתחלת הלילה יעשה אחר חצות ורק שישתדל עד מאד להיות ניעור בנקודת חצות ממש יותר משאר הלילות יען כי קדושתו גדלה עד מאד וגם כי הוא בחי' פנימיות לכל מה שנעשה מר"ה עד היום בידוע ליח"ן. וע"כ גם מי שאינו יכול להיות ניעור לא בחצי לילה ראשונה ולא באחרונה מחמת איזה סיבה או כנון החזנים לפחות יהיה נזהר להיות ניעור בנקודת חצות ויאמר ברה"ש ופתיחת אליהו הנביא ומשנה של מס' יומא וספר א' של תהלים עם היהי רצון תחלה וסוף וחוזר לישן. ועיין לעיל סי' רל"ח או' ג':

נא

נא) וטוב הוא בעת שהוא ישן בלילה לא יעטף את עצמו בכרים וכסתות המחממין כי זה מוליד כח התאוה ועכ"פ לא יכסה את רגליו. של"ה דף רכ"ט ע"א. א"ר או' י"ט. ר"ז או' י"ח. מט"א או' כ"ח. מ"ב או' י"ד:

נב

בנ) שם. נוהגין ללון בבהכ"נ וכו'. ואותם נערים שממלאים כריסם לא ישנו בבהכ"נ פן יבואו לידי הפחה. והישן בבית הכנסת צריך לקרות ק"ש לפני מטתו כמו בשאר לילות. ד"מ או' י"א בשם מהרי"ל. מט"מ סי' תתע"א. עט"ז. בגדי ישע סק"ט:

נג

גנ) שם. ולומר שירות וכו'. ויש שעושין כדי לשמור את הנרות ואין כאן חשש איסור וכן נהג הר"מ אך היה ישן במערב (היינו לפי המנהג שמתפללין לצד מזרח) רחוק ממקום התפלה או בבהכ"נ של נשים כשלא היו שם נשים. ב"י בשם הגמ"י. מט"מ שם. א"ר או' ך' ר"ז שם. ועיין לעיל סי' קנ"א סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"ג:

נד

דנ) שם הגה. וטוב לישן רחוק מן הארון. שמא יבא לידי נפיחה. מט"א או' כ"ד. מ"ב או' ט"ו:

נה

הנ) שם בהגה. ומי שאינו רוצה לומר תשבחות וכו'. דטעם היתר השינה משום שלן שם לצורך מצוה מותר לישן ג"כ. ביאורי הגר"א. מ"ב אות ט"ז:

נו

ונ) שם בהגה. לא יישן שם. דדוקא לומר מילי דתשבחות אבל בכדי לאו מצוה הוא ואיכא עבירה בידו. מהרי"ו סי' קצ"א וקצ"ב. כנה"ג בהגה"ט:

נז

זנ) ויש נהגו לבקש בקשה זו ירמ"ה או"א לטהר מערכי רעיוננו וכו' כלבו. ואעפ"י שלא נהגו לומר אותה בקשה טוב לאומרה בלחש. ב"י. עט"ז. ונוהגין לומר ביוה"כ כל תהלים עד גמירא ואומרים קודם תהלים יה"ר כידוע ומצוי אותו יה"ר בארצנו. עט"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---