אליה רבה/אורח חיים/שנג

אליה רבה ‏ אורח חיים שנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] שלא מצינו וכו'. ולכך מותר אפילו בדיוטא אחת מה שאין כן במושיט דחייב בדיוטא אחת שהיא כמשכן אבל בזה כנגד זה גם במושיט פטור, וכן משמע בעבודת הקודש דף ט"ו ורבינו ירוחם:

ב

[ב] מותר לזרוק וכו'. ודוקא למעלה מארבע דהוי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור (רמב"ם וגמרא), אבל למטה מעשרה אסור (מגן אברהם) וכן כתבו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה בפשיטות ואני תמה דהטור ורשב"א ושולחן ערוך ופוסקים סתמו ומשמע אף למטה מעשרה וכן משמע מרבינו ירוחם דף ע"ה זה לשונו, הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור אבל אסור ואפילו למטה מעשרה וכל שכן למעלה מעשרה, עד כאן, משמע דלמטה ולמעלה שוין הן באיסורין והיתרן. ועיינתי בשבת דף צ"ז וראיתי שאין ראיה כלל משם דהא דקאמר למעלה מעשרה משום דלר' עקיבא מחייב למטה מעשרה דקלוטה כמו שהונחה דמי אבל לרבנן דפטור יש לומר דמותר גם בלמטה כשעירבו או כשהן של אדם אחד, והרמב"ם פרק ט"ו יש לומר דנקט נמי למעלה מעשרה שהוא לכולי עלמא אי נמי לרבותא דאף למעלה מעשרה אסור כשאין עירוב כשאחד גבוה, וראיה לזה דפתח הרמב"ם זרק מזו לזו למעלה מעשרה פטור וסיים והוא שעירבו ואפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק ודו"ק, ועיין סימן שנ"ד ס"ק ד', אך מר' יונתן פרק המוציא משנה דבור קצת ומכלבו דף כ"ט בשם בעל השלמה משמע קצת דאסור ויש לדחות:

ג

[ג] [לבוש] ועירבו וכו'. ולמאן דאמר מותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפילו לא עירבו (מגן אברהם), וצריך עיון דהא בסימן שמ"ו כתב בית יוסף שרמב"ם מתיר והכא כתב הרמב"ם דוקא שעירבו, ועוד קשה הא דין דעירבו מבואר בברייתא בשבת דף צ"ז והלכתא הוא לכולי עלמא, ועוד דבסימן שנ"ה סוף סעיף א' משמע בספינות אף שגבוה עשרה צריך עירוב:

ד

[ד] [לבוש] כשעירבו וכו'. צריך עיון דבסימן שע"ב סעיף ד' דאין יכולין לערב יחד אלא אם כן יש פתח ביניהם שיכולין לטלטל מזה לזה בלא זריקה ומאי שנא מסימן שנ"א סוף סעיף ה', וצריך לומר דמיירי שעומדין בקצה רשות הרבים וצדם סמוכים למבוי המתוקן בלחי ויש לכל אחד פתח גם כן למבוי דיכולין לטלטל מזה לזה (מגן אברהם), ונראה לי דיש טעות סופר בדבריו ומה שכתב סימן שנ"א וכו' אלא צריך לומר עיין מה שכתבתי סימן שנ"ה סוף סעיף א' דשם כתב דלא מהני עירוב היכי דמפסיק כרמלית משמע היכי דלא מפסיק מהני והכא אינו מפסיק אלא אויר רשות הרבים שאינו אוסר כדאיתא בעירובין דף פ"ה ע"ב, ועוד כיון שאין מטלטל אלא על ידי זריקה מהני עירוב בזה וכן משמע בסימן שנ"ה שם בספינות ועוד צריך עיון לי כל זה:

ה

[ה] למעלה מעשרה וכו'. צריך עיון כיון דחלון הבית פתוח לתוך שלוש אם כן אפילו למטה מעשרה הוי רשות היחיד דחורי רשות היחיד כרשות היחיד כמו שכתב סימן שמ"א סעיף ד' (מגן אברהם), ואי מיירי שאין החלון סמוך לו אפילו למעלה מעשרה הוי כרמלית כמו שכתב שם סעיף ט"ז, וזה לשון נחלת צבי מזה נראה לי בחורי הכותל ולמטה מעשרה ומשתמשין בו בני הבית וגם בני רשות הרבים הוי כרשות הרבים ואם כן לא קשה מידי וקל להבין ובסימן שמ"ה ס"ק ח' כתבתי כן בשם רבינו ירוחם:

ו

[ו] והזיז שתחתיו וכו' רחב וכו'. צריך עיון הא המגיד פרק ט"ו פירש דברי הרמב"ם שהוא דברי השולחן ערוך אסור וגם אוסר העליון להשתמש בתחתון, עד כאן, מיהו מרשב"א בעבודת הקודש דף י"ו משמע כלבוש:

ז

[ז] [לבוש] ויש אומרים וכו'. בשולחן ערוך פסק כן בסתם וכן פסק הב"ח:

ח

[ח] [לבוש] אפילו כלי חרס וכו'. לא משמע הכי בשולחן ערוך אלא מותר בכלי חרס אם הוא למעלה מעשרה וכן פסק הב"ח ונחלת צבי:

ט

[ט] לעולם מותר וכו'. במה דברים אמורים בשאין תחתיו דף אחר לחבירו גבוהים ורחב ארבע ואם יש וכו' (עבודת הקודש שם) ועיין סעיף ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.