אליה רבה/אורח חיים/שיב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שיב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] שאין אדם מסיק וכו'. נראה דפירש כן ש"ס דף פ"א דקאמר אדם קובע מקום לבית הכסא בתמיה יש לומר משום שאין מסיק אדעתיה זה דלא כפירוש רש"י ומתורץ בזה תמיהת הב"ח ודו"ק, ולפי זה אף ביש לו בבית מקום מיוחד שאין שום אדם אחר יכול ליכנס שם מותר וכן כתב הטור שיש לו מקום מיוחד לבדו, עד כאן, מדכתב לבדו משמע אחר יכול ליכנס שם ואף דמהגהות אשירי לא משמע הכי שומעין להקל בזה וכן מוכח מתוס' דף פ"א ד"ה מהו וכו' בסוף שכתבו וגם אם יזמינם שמא יקדים אחר, עד כאן, פירוש אכולהו שמעתתא יש לומר מיירי בהכי לכן פריך אגירסת דש"ס אי אפשר לאחר לבוא שם ודו"ק וכן פסק בנחלת צבי:

ב[עריכה]

[ב] מלא היד וכו'. היד הידוע היינו שמאל שמקנח בזה (ב"ח), והטור שכתב מלא ידיו הוא נגד הש"ס שם ומה שכתב הט"ז אפשר שהיה לו הגירסא כן בגמרא על כרחך ליתא שהרי ברמזים כתב נמי ידו וכן הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים, אלא נראה לי שיש טעות סופר בטור וצריך לומר במקום ידיו ידו:

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] יקנח בהם אחר כך וכו'. אף כשיכול אחר ליכנוס בו מכל מקום כיון שהולך תמיד למקום זה מותר מה שאין כן כשאין לו מקום קבוע שהולך פעם למקום זה ופעם למקום אחר (תוספות שם):

ד[עריכה]

[ד] שקינחו וכו'. פירוש מערב שבת אף שלא יחדו והוא הדין בידוע שקנחו אף שאינו ניכר וכן כשייחד בפירוש לקינוח אף שלא קינחו והוא הדין המיחד נייר חלק לקנח בו דשרי ואפילו לא יחדו שרי כבוכנא כמו שכתב בשלטי גיבורים ונחלת צבי, ומה שכתב מגן אברהם דכיון שקינח בו והשליכו שוב אין דעתו לתשמיש לכן בעינן שיהא ניכר הקינוח, עד כאן, אינו נכון דאם כן גם בניכר בו הוי אינו מוכן כיון שהשליכו ולענין ליטול אחרים הסמוכים לאבן זה שיש בו קינוח אין להקל כלל:

ה[עריכה]

[ה] ויש אומרים שאפילו וכו'. וכן עיקר ומכל מקום כשאין אחר יכול לילך לשם אין להקל מכרמלית לרשות היחיד:

ו[עריכה]

[ו] אם רישומן ניכר. פירש רבינו ירוחם שלא נטבעו מליכלוך אלא רישומן ניכר למעלה מן הקרקע:

ז[עריכה]

[ז] מותר וכו'. אפילו מונח על הארץ מותר ליטלו שאין נטילתו מהארץ אינה אלא מדרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזרו אבל תלישת עשבים מצרור אף שאינו מונח על הארץ חייב. אסור ליטול צרור ליגרר בין עב בין דק דנראה כסותר (מגן אברהם):

ח[עריכה]

[ח] שאינו ראויה וכו'. וכיון שאינו ראויה וכו' לקנח אסור לטלטלה (טור):

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] משום סכנת כשפים וכו'. נראה שמתרץ כך קושיות הב"ח וכל האחרונים דהטור סותר עצמו דבסימן ג' כתב משום כשפים והכא כתב משום סכנה ורוצה לומר שמחתך הבשר לכן פירש הוא דמה שכתב הטור משום סכנה היינו משום כשפים וסבירא ליה כן הפירוש למסקנא דש"ס דודאי יראה אדם לעינים אם יהא חד כל כך ולא יקנח:

י[עריכה]

[י] וליכא משום סכנה וכו'. פירוש משום כישוף כדלעיל דסבירא ליה דאין בו חשש כישוף אלא בחרס שאינו בר טילטול וזה סייעתא מאי דפירשתי בסימן ג' ס"ק י', אבל הב"ח הבין דגם באוגני יש חשש כישוף אלא דבשבת התירו דעדיף מצרור דמוקצה לכך תמה בסימן ג' על רבינו ירוחם דכתב דאפילו בחול לקנח באוגני דחרס שהוא נגד הש"ס ולמאי דפירשתי ניחא אך מצאתי בירושלמי סוף פרק המוציא לא סוף דבר חרש אלא אפילו אזני חביות, עד כאן, משמע דנמי אית באוגני חשש כישוף ואסור בחול רק בשבת מותר נגד צרור וצריך עיון:

יא[עריכה]

[יא] יבישים. ולא כל כך שנפרכים דאם כן אסורים בטילטול כמו בסעיף דלעיל וכן כתב שלטי גיבורים:

יב[עריכה]

[יב] שלא יזיזם וכו'. שהם מוקצים (מגן אברהם), ואינו נכון אלא פירוש הוא שלא יתלשם:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] אפילו באילן וכו'. והא דנקט רבינו ירוחם חלק י"ב נתיב י"ג עשבים היינו לענין דין דצרור ועשבים דעשבים קודם לצרור לאפוקי אילן אבל כשאין צרור מותר אף באילן וכן הוא פירוש רש"י דף ס"ב והשולחן ערוך נמשך אחריהם כן נראה לי ודו"ק ודלא כעולת שבת:

יד[עריכה]

[יד] ולא ימשמש וכו'. לא ימשמש בצרור של הקינוח להחליקו כדרך שהוא עושה בחול משום כתישה אלא כלאחר יד (טור):

טו[עריכה]

[טו] בברזא פירוש של עץ וכן הדין בצעפיל ועיין סוף סימן שכ"ח. כתב תשב"ץ סימן ס"ב אם תוחב כולו בגוף מותר להתפלל הואיל ואינו נראה מבחוץ ואסור לצאת בה בשבת כיון דמכניסה תדיר כדי לחזור ולהוציאה, עד כאן. כתב מגן אברהם מותר לבלוע מרגליות או זהב ולצאת בו לרשות הרבים:

טז[עריכה]

[טז] מותר וכו'. דוקא שכבר הוקצה לכך אבל אם לא הוכנו אסורה דלא התירו משום כבוד הבריות מוקצה (ים של שלמה פרק המביא) ועיין סימן שי"א ס"ק ד':

יז[עריכה]

[יז] לצדדן וכו'. ומכל מקום לעשות כמין אוהל אסור (ביצה דף ל"ז ומגן אברהם), וצריך עיון דמש"ס לא משמע מידי דאפשר דמותר בזה משום כבוד הבריות וכן משמע בטור סימן שט"ו וכן כתב הלבוש שם סעיף ז':

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.