אליה רבה/אורח חיים/נו

אליה רבה ‏ אורח חיים נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] יש לכוין וכו'. יזהר החזן להדגיש ג' דיתגדל דלא לשתמע יתקדל תרגום של עורף קדל, וכן לא ידגיש ב' דיתברך דלא לשתמע יתפרך, וכן יזהר לחתוך ה' דיתהלל דלא לישמע חס ושלום ויתחלל, כן כתב של"ה דף רנ"ב. ואומר אני שיש למחות בחזן שמפסיק בין בעגלא ובזמן קריב ובין ואמרו אמן, אלא יאמרנו בנשימה אחת, כי הקהל יתחילו אמן יהא שמיה רבא קודם שאומר החזן ואמרו אמן והוא שלא כדין, וכן מצאתי בספר המנהיג זה לשונו השליח ציבור אומר ואמרו אמן ויענו הציבור אחריו אמן יהא שמיה רבא על שם שנאמר גדלו לה' אתי על כן אין ראוי להקדים לחזן, עד כאן. כתב בתשובת הרא"ש כלל ד' אין לומר קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה, אלא צריך להבין לחזן ולענות אמן יהא שמיה רבא אחריו. כתב שבלי הלקט יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל, הן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם ולזה אומרים בעלמא דברא כרעותיה ולפי שעשרת הדברות נכללין בעשרה מאמרות והיה הפסק בין שני דברות ראשונות לשמונה ששני דברות נאמרו מפי הגבורה, ושמונה מפי משה כך הפסיקו בקדיש בין שני שבחות יתגדל ויתקדש לשמונה אחרונים, עד כאן. ובכלבו כתב יתברך וכו' שמונה מיני שבח נגד שבעה רקיעים והשמיני כנגד רקיע שעל ראשי החיות וצריך להאריך ולמשוך הקלוסין כדי למנות השבח. עוד יש טעם על שמיה רבא ברא בהיפך המלה כלומר בשם י"ה צור העולמים. בחייכון וביומיכון לפי שלא ישארו כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה לכך מתברכין ישראל בחייכון, וברקנטי על פרנסי ישראל שלא ימותו מפני אחרים. כתב הכלבו חייב אדם למשוך רבא בכל כחו כדי שיחשוב בלבו ובמשכות רבא לכוין כל אותן הכוונות שכתבנו, עד כאן. מצאתי בראב"ן סימן י"ב נשאלתי למה תיקנו בקדיש ט"ו שבחות כגון יתגדל ויתקדש וימלוך ויתברך וכו' עד ויתהלל שירתא ותשבחתא ונחמתא הרי ט"ו. ונראה לי כנגד ט"ו שיר המעלות וכן בישתבח יש ט"ו שבחות, וכן באמת ויציב יש ט"ו ווי"ן עד טוב ויפה, ואמת אינו מן המנין כי הוא נחשב למעלה אלהיכם אמת, עד כאן. ונראה שהם כנגד שם של י"ה. כתב הכלבו דקדושה בוי"ו כי קודש עולה ת"י שמקדש ראשון היה קיים ת"י שנים ובו היה בריך זה השם והיו הכהנים קורים אותו ככתבו ועכשיו אנו צריכים לנחמה לעילא, אבל תשבחתא ונחמתא ד' מיני קילוסין כנגד ד' אותיות השם ועתה תבין לשון נחמתא ועיין בטור:

ב

[ב] בקול רם וכו'. זה לשונו כשמגביה קולו מתעורר הכוונה, ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מן המברך. ועיין סימן ק"א וקכ"ד, ובלחם חמודות דף כ"ד:

ג

[ג] ויש לעמוד וכו'. מהרי"ל היה עומד עד שיסיים אמן יהא שמיה רבא, ולי נראה שיעמוד עד אמן שאחר יתברך כמו שיתבאר בסימן ס"ו בסעיף ד':

ד

[ד] ועתה יגדל וכו'. ומהרי"ל כתב שאין לומר כלל ועתה יגדל, ופסקי תוס' מסיק דבקדיש בין ישתבח ליוצר ובקדיש שקודם תפילת ערבית אין לאומרו אבל בשאר קדישים אומרים, וכן פסק בשל"ה דף רנ"ד. וכתב מגן אברהם (ס"ק ו') דדוקא קודם שמתחיל החזן יאמר ועתה יגדל דבשעה שאומר החזן יתגדל אין אומרים ועתה יגדל אלא שאומרים בלחש, וכן משמע בכלבו והוסיף עוד דאמר נמי ה' חפץ וכו':

ה

[ה] [לבוש] ופירושא שאנו וכו'. כבר כתבתי עוד טעם. עוד פירוש אחר כתב הטור שהוא כפשוטן תרגום של שמו הגדול הוא שמיה רבא, ולפי זה צריך לומר שמיה רבא מברך הכל בנשימה אחת, ואין להפסיק ביניהם, וכן פסק רמ"א ולחם חמודות דף כ"ד וכן פסק הב"ח, אך כתב דלצאת נמי ידי פירוש שמיה הוא שם י"ה רצה לומר שמיה מפיק ה"א. כתב של"ה צריך להפסיק קצת בין אמן ליהא שמיה רבא כי אמן קאי על יתגדל, וכן בין אמן למודים כי אמן קאי על רצה. עוד כתב צריך לומר מברך בקמ"ץ שהוא לשון תרגום, אבל מבורך הוא לשון הקודש. גם קיבלתי תיבת לעלם נקוד שו"א תחת למ"ד וקמ"ץ תחת עי"ן ופת"ח תחת למ"ד כי נקוד תיבת לעלם כתרגום של דניאל. כתב קיצור של"ה צריך לומר די ברא שתי תיבות עיין שם. ולי נראה גם דברא משמע הכי מצינו בתרגום חקת אשר אין דלית אשר אין ופירושו בשתי תיבות וכן בדוכתא טובא אשר תעשהם וכן מצינו אבודיהם תעבד וכן מבואר בבית יוסף לאבן העזר סימן קכ"ו גבי גט דיתבא דתהויין דתצביין ומשום חומרא דגט נהגו קצת להחמיר עיין שם מה שאין כן הכא. בספר המנהיג מצאתי דמיכאל וגבריאל רפאל הממונים על ישראל מכירין בלשון ארמי, ועיין לקמן סימן ק"א. ובספר תניא כתב הטעם לפי שבימיהם גזרו אויביהם שלא יאמרו קדיש והנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא יכירו בו, ואף שביטלו הגזירה לא רצו להחזיר הדבר ליושנה כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות. ובכלבו כתב הטעם שלא יקטרגו המלאכים על שמתפללין על הגאולה דלעתיד יהיה הצדיקים גדולים ממלאכים, וטעמא דמלאכים אין טבעם לעשות רק טוב, וכיון שכן אין להחזיק להם טובה אם לא יחטאו, אבל הצדיקים מתגברים על יצרם. כתב אבודרהם אל יקשה בעיניך מה שתיקנו לומר יתברך וישתבח ויתפאר וכו' בלשון הקודש כי השבח לא היה יכולין לשנות ללשון תרגום. ועיין שם מקדיש אחר שנקבר המת. כתב כנסת הגדולה בשם רבינו יונה מי שנזדמן לו לענות אמן יהא שמיה רבא וקדושה ואי אפשר לו לענות שניהם, יענה אמן יהא שמיה רבא, עד כאן. ומכל מקום כשיש שני בתי כנסיות לפניו באחת מגיעים לקדושה ובאחת לקדיש שאחר שמונה עשרה, ילך ויענה קדושה כי שם ישמע גם כן קדיש אחר התפילה, כן כתב מגן אברהם:

ו

[ו] וכששליח ציבור אומר יתברך וכו'. כתב הלבוש בעוד שחזן אומר יתברך יאמר הקהל בלחש יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח, עד כאן. לפי מה שכתבתי לעיל שיאמר עם החזן יתברך עד ואמרו נראה דאין צריך לומר יתברך שמו וכו':

ז

[ז] הוא לעילא וכו'. יאמר דקודשא וינוח שם באתנחתא ואחר כך יאמר בריך הוא כן כתב דרכי משה. ומצאתי בגליון שולחן ערוך זה לשונו היינו השליח ציבור האומר כל נוסח הקדיש יאמר בריך הוא לעילא מכל ברכתא בנשימה אחת, אבל יחיד העונה אחר דברי השליח ציבור כשמגיע לבריך הוא ואומר בריך הוא לא יוסיף לומר עוד תיבת לעילא מפני שנראה כמחרף ואומר בירך הוא לעילא ולא לתתא חס ושלום, וכתבתי זה להוציא מלב החסידים שוטים שנוהגין כן עד כאן לשונו. ונראה דהיינו לנוהגין שאין אומרים מיתברך עד ואמרו אלא אומרים בריך הוא לעילא לבד, אבל לפי מה שכתבתי לעיל שיאמר היחיד עד ואמרו אמן אם כן אין חילוק בין יחיד לשליח ציבור:

ח

[ח] לעלמי עלמיא וכו'. כתב מגן אברהם יש אומרים לעלמי בלא וי"ו שלא יהא יותר מן כ"ח אותיות ויש אומרים ולעלמי בוי"ו ואומרים כי שמה חסר יו"ד כי כן הוא בדניאל וכן עיקר, עד כאן. אך צריך עיון דזה דוקא לסברת האומרים שאין מחויבים לענות אלא עד עלמיא, אבל למאי דעונין נמי יתברך וכדפסק נמי מכל מקום שם בלאו הכי יש יותר מכ"ח אותיות, וזה נראה כוונת הלבוש שכתב הנוסחא שמיה ביו"ד וגם ולעלמי בוי"ו. גדולה מזה כתב של"ה שטועים העולם שמסיימים ביתברך אלא צריך לומר עד ואמרו, ולא אמרו בכלל, והם כ"ח תיבות, ומנין כ"ח נגד יד ימין ויד שמאל שבהם כ"ח פרקים יד ימין ה' אלהינו ה', יד שמאל כוזו במוכסז כוזו, עד כאן מצאתי. ומגן אברהם כתב דמנהג קדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד, ולי נראה דעל כל פנים כשמפסיק בקריאת שמע וברכותיהם לא יאמרנו, וגדולה מזו ראיתי בלחם חמודות דף י"ב שכתב דאפילו תיבת יתברך לא יענה אלא ישתוק דשומע כעונה, מיהו במגן אברהם סימן ס"ו הסכים לומר גם תיבת יתברך ועיין שם:

ט

[ט] יתגדל כורע וכו'. כתב הפרישה בשעה שאמר יתגדל ויתקדש יכרע עצמו ואחר שיכלו מפיו יזקוף עצמו ויאמר שמיה רבא כדין כריעה דתפילה שזוקף בשם, וכן לבעגלא ובזמן קריב ואמרו יכרע ויזקוף לאמן יהא שמיה רבא דהיינו לפני השם, וכן באמרו יתברך יהיה כרוע ועומד עד שיגיע לשמיה דקודשא בריך הוא ואז יזקוף, וכן באמרו תתקבל יהיה כרוע ועומד עד שיגיע לקדם אבוהון דבשמיא, עד כאן. ומדברי שולחן ערוך ולבוש לא משמע כדבריו:

י

[י] עושה שלום וכו'. על שם המלאכים שהם אש ומים ואין אחד מכבה חבירו (טור) וכתב דאף מיכאל שר של אש וגבריאל שר של מים. ובירושלמי מלאך אחד חציו של אש וחציו של שלג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.