מחצית השקל/אורח חיים/נו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png נו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) יש כו' בגמרא בברכות דף כ"א ע"ב:

מהו שיפסיק בתוך תפלת י"ח וע' לקמן סי' ק"ד סעיף ז':

(ב) (ס"ק ב) ולא כו' דבפ' לולב הגזול דף ל"ח ע"ב:

אידי ואידי. ר"ל דלפני זה אמר רבא לא לימא אינש (כשקורא הלל) ברוך הבא. והדר אמר רבא לא לימא אינש יהש"ר כו' וע"ז אמר רב ספרא אידי ואידי. ר"ל הן לענין ברוך הבא והן לענין יהש"ר:

וז"ל הג"א כו' דמיניה נובע דברי רמ"א:

א"כ אף בין רבה כו' ר"ל לפי' ר"י אין להפסיק בין שמיה לרבה וגם לא בין רבה למברך דכולי חדא מלתא היא (דלא כנראה מדברי המפרשים בהג"ה):

דבשניהם רשאי להפסיק. ר"ל לדעת ר"ס דאסוקי מלתא היא. דלפי' ר"י בין שמיה לרב' ובין רבה למברך שוין:

ונ"ל דס"ל כו' דמ"ש הש"ך בגליון וע' בתו' שם. ר"ל דלא תימא דלא קי"ל כר"ס אלא מחמירים כרבא. דזה ליתא דהא כתבו התוס' שם ד"ה אמר רבא וז"ל תימא דבסוף מצות חליצה אמר אביי האי מאן דמקרי (ליבמה בשעה שחולצה שצריכה לומר קרא לא אבה יבמי. והיבם צ"ל לא חפצתי לקחת') לא לקר' לדיד' לא לחודי'. אבה יבמי לחודי' משמע אבה יבמי. אלא לא אבה יבמי בבת א'. ולא לקרי לדידי' לא לחודי' חפצתי לקחת' לחודי'. דמשמע חפצתי לקחת'. אלא לא חפצתי לקחת' בבת א'. ואמר רבא אסוקי מלת' ל"ל בה. וי"ל דבתר דשמע' הכא מרב ספרא עכ"ל. הרי דרבא גופי' חזר בו. וע' תו' יבמות שכ' תי' אחר דלא הדר ביה רבא:

דעכ"פ י"ל בנשימ' א' לא אבה יבמי ולא חפצתי לקחת' דאע"ג דמן הדין א"צ נשימה אחת כדאסיק רבא כנ"ל אפ"ה אנו מחמירים וס"ל לרמ"א דה"ה דיש להחמיר ביש"ר מברך. ואע"ג דבחליצה מחמירים שצ"ל בנשימה א'. וכאן קתני שאין להפסיק משמע דעכ"פ רשאי להנשים ביניהן צ"ל דרמ"א ס"ל דהא קיל מחליצה ונחתינן דרגא. ולעלמי בוי"ו. שיש רוצים לו' שי"ל לעלמי בלא ו' כדי שלא יהי' בשבע תיבות מן יהא עד עלמיא כ"א כ"ח אותיות. ועז"א כל העונה איש"ר בכל כחו קורעין לו כו' גזר דינו כו' ור"ל כ"ח אותיות ועז"כ הרב"י דאין לשנות מטבע שטבעו חכמים כאשר קבלנו מקדמונינו לו' ולעלמי בו' בשביל שום דרשה גם כ' הרב"י דמה"ט י"א שמי' בלא י' כדי שיהיה כ"ח אותיות ולהאומרי' עד דאמירן בעלמ' הם כ"ח תיבו':

(ג) (ס"ק ג) בקול כו' אבל לא יתן קולות כו' בס' אליהו רבה כ' דאין להגביה קולו יותר מהאו' קדיש כמ"ש דאין העונה אמן רשאי להגביה קולו יותר מן המברך:

(ד) (ס"ק ד) ויש לעמוד כו' מיהו נ"ל דמ"ש שט"ס כו' ר"ל דלפי המובן הפשוט שהאר"י אומר שט"ס בירוש' אפשר להבין דהדין לא מסתבר ליה או היה קבל' בידו שהדין שבירושלמי ט"ס. וא"א לחלוק על האר"י בלי טעם. לכ"כ מ"א דנ"ל שטעמו מ"ש שהדין של ירושלמי ט"ס משום שהראיה שמביא בירושלמי שנאמר בשופטים סי' ג' שאמר אהוד לעגלון מלך מואב קום כי דבר אלקים לי אליך ויקם משל הכסא וכיון שצוהו לעמוד ילפי' מיני' עכ"פ בקדוש' שיש לעמוד (אף דבהזכרת השם אין עומדים דדברי נבוא' שאני) וכיון דלא כתיב בקרא שהנביא צוהו לעמוד ליתא לראיית הירושלמי וע"כ גם דינו של הירושלמי ליתא וכל הדין ט"ס וכיון שנודע טעמו של האר"י יש בידינו לתרץ קושייתו ולקיים דינו של הירושלמי כמ"ש מ"א:

ש"מ שצוהו לעמוד ס' י"א אינו תח"י אבל לענ"ד בסנהדרין דף ס' ע"א לא משמע כן דתנן התם נגמר דין של המגדף הי' הגדול שבעדים צ"ל לפני הסנהדרין את השם אשר גידף ותנן שהדיינים עומדי' אז על רגליהם ואייתי ראי' מקרא הנ"ל דכתיב ויקם מעל הכסא והלא דברי' ק"ו מה עגלון מלך מואב שהי' גוי כו' עמד ישראל כו' עאכ"ו משמע דאהוד לא צוהו מדלא הבי' ראיה מדברי אהוד: ואפשר דבז' חולק הש"ס דידן עם הירושלמי:

(ה) (ס"ק ה) עונ' כו' ונ"ל דא"י לכוין כו' כמ"ש סי' קכ"ד דאם יודע באיזה ברכה עומד אי אינו חייב באותו ברכה אף שלא שמע מפי המברך רשאי לענות אמן ולא הוי אמן יתומ':

(ו) (ס"ק ו) וכשמתחיל כו' כדי שידע מהו אומר וכמ"ש ר"ס קכ"ה וז"ל שא"א דבר שבקדושה אלא בעשרה. וצריך להבין לחזן ולענות אחריו עכ"ל ר"ל דאי ליכא י' דצייתי ושמעי לא הוה נא' אות' דבר שבקדושה בעשרה:

(ח) (ס"ק ח) ולא יפסיק כו' ואח"כ מתחיל לעילא טועה הוא שהכל שבח א':

מה"ט כו' בקול רם עם החזן כו' דודאי אותן האומרים רק ג' תיבות אלו בלבד בריך הוא לעילא הוא חירוף ואסור כמ"ש ט"ז סק"ג אלא ר"ל שאומרים כל הנוסח עד דאמירן בעלמא כמ"ש סק"ט אך אומרים כל הנוסח בלחש רק ג' תיבות אלו אומרים בקו"ר להזכיר את החזן ובזה ל"ה חירוף:

(ט) (ס"ק ט) עלמיא כו' דצריך לשתוק כנ"ל סק"ו:

דהא קי"ל שומע כעונ' ר"ל דאפילו אינו אומרו רק שומעו מחזן יוצא דהא שומע כעונה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם ·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.