אילת השחר/שבת/קמב/א
דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי. לפ"ז צ"ע אמאי נקט "דינר", הרי גם בפרוטה אתי לאתויי.
כליו מקופלים ומונחים כו'. מבואר שכלים שבידיו אינם טפלים לאדם, ומה שלבוש בהם הרי הם טפלים לאדם, וכן חזינן במשנה בנגעים (פי"ג מ"ט) שהנכנס לבית המנוגע כשהוא לבוש בגדיו נטמאים רק אחר ששוהה כדי אכילת פרס, וכשאוחז הבגדים בידיו נטמאים תיכף דנחשב שאף הם נכנסו. ומטין שהבית הלוי אמר דאם יש שני אנשים, והאחד לבוש תפילין בראשו, והשני מחזיק התפילין בידיו, דיש להקדים בכניסה לבית את מי שמחזיק התפילין בידיו, כי זה שמחזיק התפילין בידיו יש כאן כניסה לתפילין, והלבוש בהם הם רק טפלים לגופו.
ואמאי תיהוי כלכלה בסיס כו'. צע"ק מה סד"א שאין בה פירות, א"כ למה הוא מטלטל כלכלה עם אבן, מה צורך יש לו מהאבן.
מלאה פירות. צ"ב למה נקט "מלאה פירות", ואטו אם יש קצת פירות אינם חשובים יותר מהאבן ואין היתר לטלטל האבן אגב הפירות.
בפירות המיטנפין. רש"י פירש פירות מבושלין ורכין מאד. פי' דאין כונת רש"י לפירות מבושלין בקדירה, אלא מבושלין שנתבשלו באילן עד שהתרככו, וזהו שאמר תאנים תותים וענבים, שהם פירות שאין דרך לבשלם בקדירה.
ולנערינהו נעורי. בספר תהלה לדוד (סי' ש"ט סק"ד) הקשה איך יכול לנער האבן הרי יש בזה איסור בורר. ואמנם נראה דאין אבן אחת נעשית "תערובת" עם פירות, ודוקא אבנים קטנות עם פירות יש לדונם כתערובת, כמש"כ המשנ"ב (סי' שי"ט סק"ח), אבל אבן אחת עם פירות אין שום יחס וחיבור בין האבן לפירות ולא הוי תערובת. וכמו שמותר להדיח קערות מפסולתן ואין זה בורר, דהפסולת אין לה יחס עם הכלי.
תרומה בעינא מחתא. ופירש"י כאילו מונחת לבדה. והנה אדם זה יכול להוציא איזה חתיכה שירצה, ומ"מ דיינינן ליה כאילו זה מה שנפל. ואמנם יל"ע אמאי רק לר"א שרי, ומדוע אליבא דחכמים אסור, הרי אינו עושה תיקון בגוף הפירות, ואף שקודם שמרים סאה אסור לאכול הפירות, הא לא חשיב תיקון, וכמו מי שהתערב לו בשר מותר בבשר אסור שמספק אסור לו לאכול שניהם, ואחד מברר לו איזהו האסור ואיזהו המותר, דודאי אין כאן תיקון, שלא נעשה שום דבר בשאר, וה"נ אף שצריך להעלות סאה אחת אין זה מתקן הנשארים.