אילת השחר/שבת/קיד/א
ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. הנה דבר זה שלא ילכלך בגדיו החשובים שעובד בהם עבודות החשובות אי"צ שום ילפותא, וכל אחד שעוסק במלאכה המלכלכת נזהר ללבוש לזה בגדים מלוכלכים, ופשיטא שכשעוסק במלאכת הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה ילבש בגדים פחותים ולא ילכלך הבגדים של העבודות החשובות, ואמנם כל זה קשה לדעת רש"י שמפרש דקאי על ההוצאה לחוץ למחנה, אבל הר"מ (פ"ב מתו"מ ה"י) מפרש דקאי על תרומת הדשן, וזה אינו מלכלך בגדים, ויש חידוש דמ"מ דמי למבשל קדירה לרבו, ועיין רש"י ביומא (דף י"ב ב').
במנעלים המטולאים. גם אם הולך עם בגד ארוך עד הקרקע חיישי' שיתגלו המנעלים. והנה בגמ' הוזכר מנעלים, והיעב"ץ פירש דדוקא מנעלים ולא בבגדים, דבחסרון מנעלים הוא משוקץ ומתועב לפני המקום (עיין להלן קכ"ט א'), וצ"ע דבהרבה מקומות היו הולכים יחפים כדמוכח בדוכתי טובא, ולכאו' נראה דמה שאמרו (שם) ימכור אדם כל אשר לו ויקח מנעלים לרגליו היינו דוקא במקומות שהולכים במנעלים, ולא במקומות שהולכים יחף.
כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו. בפשטות הוא דוקא כשהולך ברשות הרבים שאז הבריות רואין אותו.
ורש"י פירש בד"ה חייב מיתה דהטעם משום שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו. ומשמע דכל שאינו חשוב הוי סיבה להיות חייב מיתה, ומסיים בד"ה משניאי שממאסין עצמן בעיני הבריות, והנה החילוק בין חשוב והגון לבין ממאסין עצמן הוא גדול מאד, ובינתיים יש כמה מדריגות. וצ"ע.
הא בלבושא. ומבואר ברש"י ד"ה בלבושא שהוא בגד תחתון. יל"ע דאם לא רואים לבוש התחתון מה איכפת לן אפי' ברבד, ואם רואים למה אין מקפידים ברבב.
רש"י ד"ה משניאי. אוי להם ללומדי התורה וכו'. והנה ביומא (דף פ"ו א') אמרי' דמי שהבריות אומרים עליו אוי לו למי שלומד תורה הוא בכלל חילול ה', ולא הוזכר שהוא בכלל משניאי.
משני צדדים חוצץ. יל"ע איך אפשר לתלות שיעור קבוע, הרי בזמנינו ודאי מקפידים גם על רבב מצד אחד וא"כ צריך לחצוץ. והנה מדבעא מיניה רשב"ל מר' חנינא על מרדעת, משמע שאינו נמדד במציאות אי מקפידים או לא, אלא יש בזה הלכה פסוקה, וצ"ב.
שעוסקין בבניינו של עולם. היינו שהעולם מתקיים על ידיהם, ו"כל ימיהם" היינו שעוסקים בתורה יומם ולילה.
המקפיד על חלוקו להופכו. הנה בזמנינו אין ההקפדה על הבגדים באה מפאת היותו ת"ח, אלא כל האנשים מקפידים בזה. וגם נשים מקפידות ע"ז יותר מגברים. ובתוספי הרא"ש נתקשה דבבבא מציעא (דף כ"ג ב') אמרי' דמהדרינן אבידה לת"ח שאינו משנה כי אם בג' דברים, ולא מוזכר שתלוי אם מקפיד על חלוקו. ופירש דבהא נמי מהדרינן ליה, ומשמע שבזה לחוד סגי, ואינו מובן איך יחזירו ע"י ששומר על בגדיו לחוד. ובאור זרוע (ח"ג ב"מ סי' ס"ה) פירש דמלבד אלו הג' דברים שאינו משנה בהם צריך שגם יקפיד על בגדיו. ונראה ביאור הענין דמה שאינו משנה מוכיח על נאמנותו. אבל עדיין יתכן שהוא אינו שם לב על חפציו, אך אם מקפיד על חלוקו וכו', מורה ששם לב, וכ"פ המהר"ל מפראג.
והנ"מ למטרח בריפתיה. ופירש"י דבר שאינו יכול לטרוח בו. היינו כיון שעוסק בחפצי שמים. אמנם יל"ע למה רק לחם צריכים לעשות לו, הרי גם בלא בגדים ובלא דירה אי אפשר.
למאי נ"מ למנויי פרנס על הצבור. הא דלא קאמר נ"מ לכבדו כדין ת"ח, דדין כיבוד הוא תלוי במה שמופלג בחכמה משאר העם, כמש"כ הש"ך ביו"ד (סי' רמ"ד סק"ב), וכאן הוא לענין למנותו פרנס, דהיינו להיות רב.
ואפי' במסכת כלה. עי' ברש"י ד"ה בכל מקום דאפי' במס' כלה דלא רגילי בה אינשי. יל"ע אמאי לא אמר נגעים ואהלות שהם מסכתות חמורות יותר ממסכת כלה, ולא כולם לומדים אותם.
שמא אזכה כו'. יל"ע דהרי הזכיה ודאי זכיה היא לנפש, ומה התכריכים משפיע. ועיין טור יו"ד (סי' שנ"ב) שפירש דקאי על זמן התחיה שיקומו בלבושיהם, ולכך הקפידו על תכריכים, וכ"פ הראב"ד בהשגה (פ"ח מתשובה ה"ב).
אלמא סומקי נינהו. יל"ע דהרמ"א כתב ביו"ד (סי' קע"ח ס"א) שבגד אדום הוא פריצות, ואפשר דאדום דהכא אינו אדום כפי שהוא מלבוש הגויים.
חלבי שבת קרבין ביוה"כ. היינו בזמנם שקדשו ע"פ הראייה ויתכן שיחול יוה"כ ביום ו' או ביום א'.
עולת שבת בשבתו. מבואר שצריך פסוק לאסור להקטיר חלבי יוה"כ בשבת. והנה לכאו' מדאוריי' אין בזה איסור, דהו"ל מלאכה שאיצל"ג, דאין לו בזה צורך לגופו רק למצוה, ועיין תוס' בב"ק (דף ל"ה א') שכתבו דצורך מצוה הו"ל שפיר צריכה לגופה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |