אילת השחר/שבת/קו/ב

אילת השחר שבת קו ב

דף ק"ו ע"ב

כל היכא דנפיל טולא דכתלים אהדדי ביבר קטן. העירו, דלכאו' תלוי היכן החמה עומדת, שכשנמצאת ממרחק הצל ארוך. [ועי' תוד"ה היכא דנפלי, שהיו יודעין שיעורן, וע"ע בריטב"א].

מחמת אובצנא. ופירש"י עייפות. צ"ב אמאי קרי ליה חולה [וכנראה הכוונה חולשה, והנה להתיז על הזבובים חומר שמחלישם לכאורה יש בזה איסור צידה, כיון שנחלשים ועי"ז ניצודים, אמנם זה איסור דרבנן כי אין במינו ניצוד].

בשעת הטל פטור. יל"ע דהרי אחר שיסור הטל לא יוכלו לברוח, ואמאי לא חשיב צידה, הרי שלל חירותו לאחר שיסור הטל, וחזינן שדנים על שעת הצידה.

אם היו מקלחות ובאות פטור. רש"י פירש שכשיש הרבה יחד מזומנות הן ליקח. יל"ע דהרי כל אחד אין ברור שאותו הוא יתפוס. ועיין בפי' ר"ח שביאר באופן אחר. ושאלו, במי שנכנס חגב וכדו' לידו אם מותר לו לסגור היד, דלכאו' לא גרע ממקלחות ובאות דאין בזה איסור צידה.

השני חייב. יל"ע מה הדין אם מעיקרא החליטו לעשות כן, שהאחד ישב והשני יבא אחריו. דאפשר שבכה"ג גם הראשון הוא חלק מעושה המלאכת צידה, ודמי לעשאוהו שניהם ביחד דחייב, או אפשר דכיון שלא עשה כלום אין זה נחשב משתתף במלאכה.

למה זה דומה כו'. תוס' פירשו דהרבותא דס"ד ליתסר משום שמיחזי כמוסיף שמירה על שמירתו, וצ"ע איזה איסור יש אם באמת בא להוסיף שמירה, ובפשיטות הוא רק איסור דרבנן.

ורש"י כתב אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול. וצ"ב למה דקדק לומר "מאתמול", הרי גם אם נכנס בשבת הדין כן.

שם. הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. עי' ברשב"א שבתחילה פירש [בדברי התוספתא עיי"ש] שלכתחילה אסור לנעול אלא דאינו חייב לפתוח. ואח"כ מצדד דאפי' לכתחילה מותר לו לנעול כיון שהוא עושה מעשה סגירה שהוא צורך הבית אלא שממילא ניצוד הצבי, ובלבד שלא יתכוין לצידה בלבד. והר"ן הקשה עליו דאיך יהא מותר לעשות מלאכה בשביל שיש לו צורך לנעול ביתו, ולא עוד אלא אפי' אינו מתכוין לצוד הצבי כיון שיודע שישנו ויהא ניצוד אסור כיון דהוי פס"ר [ועי' משנ"ב בביאור הלכה סי' שט"ז ס"ה].

ולהרשב"א חזינן דכל מלאכה שיש בה חלק שמותר אין זה איסור כלל לכהפ"ח מה"ת, רק יש מקומות שגזרו מדרבנן כמו להרבות בבישול כשמבשל לחולה שיש בו סכנה, אבל הא מיהת דמלאכה שחלק ממנה הותר אין זה מלאכה.

וצריך ליישב קושית הר"ן ולחלק דתמיד פס"ר זהו כשיעשה עי"ז עוד פעולה, כמו בגורר מטה דכשיגרור המטה יעשה בידים בשעת גרירה עוד דבר שאינו עצם הגרירה דהיא דבר המותר, דיעשה ג"כ חריץ, משא"כ אם עצם הדבר הזה עושה ג"כ מלאכה, כגון עצם נעילת הידית גורם גם צידה מותר.

ובמחנה ישראל מבעל החפץ חיים זצ"ל בסי' ל"א מחדש להתיר לפי הרשב"א לטלטל דברים שאינו מוכרח לטלטל יחד עם הדברים שמוכרח לטלטל, ולדבריו לכאורה יש לעיין למה אמרינן לקמן דף קל"ט ע"ב היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה חייב חטאת, הא צריך ללבוש הבגד, ונהי דעי"ז נושא את חוטי הציצית שאינן בטילין להבגד כיון דדעתו לתקנם, מ"מ הא דבר זה שעושה הוא דבר המותר. ועל כן צ"ל דשאני בהוצאה שבאמת הא הוא עושה בגופו כאילו שתי פעולות, דנושא את הבגד וגם נושא את החוט, ואינו כמו בנעילת דלת דאין חילוק כלל לגבי נעילת הדלת אם יש צבי או אין צבי, משא"כ הוצאת בגד עם הציצית או בלי, הוי כמו הוצאה יותר גדולה והויין כתרי מעשים שעושה בב"א ושפיר חייב לכו"ע.

ולפי"ז קשה מה שהתיר בספר מחנה ישראל סי' ל"א לישא מה שאינו מוכרח יחד עם הדבר המוכרח לפי הרשב"א הנ"ל, דכאן כעושה שתי פעולות בב"א דמי.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א