אילת השחר/שבת/קו/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רב נסים גאון רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש |
ידאגו כל האחין כולן. ופירש"י ייראו מן המיתה. צ"ב מה מוטל עליהם לעשות בשביל כן, ואפשר הכונה שיעשו צדקה להציל עצמם ממות. ומהרש"א כתב שירבו ברחמים נגד מדת הדין ששלטה בהם.
תדאג כל החבורה כולה. לכאו' יש כאן כפל לשון "כל" החבורה "כולה", ואפשר דתדאג כל החבורה היינו בכללות כחבורה, ומוסיף שגם כל יחיד ויחיד ידאג, ועוד אפשר דבמקום שאמרו "כל" גם רובו הוא ככולו, כמש"כ הט"ז (סי' תקפ"ב סק"ג) אבל כשאומר גם "כולה" בזה מתפרש כולם ממש.
אחד מבני חבורה שמת. שאלו, אם זה רק במיתה או גם בשאר צרות. [והנה אם מפסיד ממון אפשר שאין זה בכלל צרה, אלא אדרבא טובה היא לו, שהרבה פעמים ניצול ממות ע"י שנוטלים ממונו. ובחולי ג"כ הרבה פעמים מתכפר לו עונותיו ואין זה בכלל צרה לכולם, ואמרו (ברכות ה' א') יסורין ממרקין. מיהו מצינו באמוראים שאמרו (ברכות ה' ב') לא הן ולא שכרן דאף שממרקין מ"מ הפריע להם בלימוד התורה].
חובל בצריך לכלבו. יל"ע כיצד יוכלו לחייבו על חבלה זו, ואיך העדים יודעים שחובל בשביל הכלב.
שם. למ"ד דחובל חייב רק בצריך לכלבו יל"ע היכא דצריך משום שרוצה לאכול הדם, אם כיון דאסור אי"ז מקרי צורך או דמ"מ כיון דרוצה לאכול הוי כצורך. ועיין בתוס' ביצה (י"ב ע"ב) דמבשל גיד הנשה לאכול את זה מקרי צורך אוכל נפש.
מדאיצטריך קרא למשרי מילה. הא דלא יליף מדאיצטריך קרא למשרי הקרבת תמידין בשבת, י"ל דשם אין בו קלקול כלל, אלא רק תיקון שמכשירו מידי איסור אבר מן החי, משא"כ במילה ההכשר הוא רק מצוה, ועצם המעשה הוא קלקול. ואע"פ שמכשירו לאכול בקדשים, הא לא חשיב תיקון, דאין כולם עומדים לאכול בקדשים, כעין דאמרינן (בב"ק צ"ח א') כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי.
מה לי לתקן מילה. היינו דבעינן הטפת דם ברית בכל מילה [עי' רש"י לקמן קל"ד א' ד"ה ראיתיו שהיה ירוק], וא"כ החבלה היא לעצם תיקון המילה.
וצבי לבית חייב. נראה דהיינו בסתם בית שהוא קטן (עיין ב"ב דף צ"ח ב'), אבל בית גדול [כמו שמתכנסים בו הציבור לאסיפות או סעודות שמחה] הר"ז כחצר שפטור, ועיין מאירי.
[הנה מצינו לשון צידה גם על בני אדם כמש"כ במגילת איכה (פ"ג נ"ב) צוד צדוני כצפור אויבי חנם, ומ"מ פשיטא דאין איסור צידה כגון להכניס אדם לבית האסורים, דלא חשיב יש במינו ניצוד. ואע"פ שכתוב על עשיו שהיה צד נשים מתחת בעליהן (ב"ר פס"ה א') פשוט דאין הכוונה למלאכת צידה]. והעירו דבספר קובץ על הרמב"ם פ"י משבת הכ"ב הוכיח ממנחות ס"ד א' דיש צידה בתינוק עיי"ש.