אילת השחר/שבת/צו/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש |
תוד"ה הא. ונראה לר"י כו'. כעין חילוק הר"י יש בכלים (פ"ה מ"א).
שונין. ופירש"י התנאים שונים ברייתא. יל"ע אמאי לא אמר תנו. ורש"י בנדה (דף מ"ט א') פירש שונין הלכה למשה מסיני. וערש"ש שם. ומש"כ רש"י התנאים אין כונתו לתנאים חכמי המשנה, אלא לשוני הברייתא, ופעמים שלא הורו כהלכה, כדאיתא בסוטה (דף כ"ב א') התנאים מבלי עולם.
הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים וכו'. ה"ה דהוי מצי למינקט המושיט והמוציא מרשות היחיד לרה"ר, דלענין הוצאה מרה"י לרה"ר אין חילוק בכל אלו, רק בסיפא במושיט יש חילוק.
שכך היתה עבודת הלוים. חזינן דתלוי בעבודת הלוים. ומבואר בתוס' (לעיל דף ב' ע"א וכן לקמן בע"ב) דכיון שהוצאה מלאכה גרועה היא לכן צריך שיהא כל פרט במשכן, ויל"ע הא גופא מנלן דבמלאכה גרועה צריך ללמוד ממשכן כל פרט.
והנה במרה נצטוו על שבת, וצ"ב האיך היה שייך לידע מה נכלל במלאכת הוצאה הרי עדיין לא היתה עבודת הלויים. ולענין שאר מלאכות י"ל על דרך מש"כ האגלי טל בפתיחה דמה שאילו היו נצרכים למשכן היו עושים סגי, אפילו אם בפועל לא היה צריך לזה, אבל עבודת הלויים ק"ק דזה תלוי לפי המציאות האיך העלו על העגלות וכו' וזה לא היה עדיין במרה. [אמנם גם שאר מלאכות לא ידעו עדיין איזה מלאכות יהיו במשכן].
אמנם י"ל דבסיני הי' ציווי חדש שאז נאסרו המלאכות כפי שהיה במשכן. ולפ"ז אם מתרים במחלל שבת שעובר על מה שהוזהרנו במרה אינה התראה, דכבר בטל הציווי במרה ונתחלף באזהרה מסיני. וע"ע מה שנתבאר בזה בספר ימלא פי תהלתך, עיונים בתפילה, במוסף של שבת, על "אז מסיני נצטוו עליה".
מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. ופרש"י מפני כובדן. וחידוש הוא דמה שהיתה סיבה צדדית שלא לזרוק, זה קובע לחלק דבאופן זה אינו מלאכה.
והנה רש"י לעיל דף ד' ע"ב פירש כדי שלא יתקלקלו, והעיר שם הרש"ש דזה דלא כפירש"י כאן, ועוד הביא בשם הירושלמי שזה כדי שלא לנהוג בקדשים בזיון, ויש שמגיהים ברש"י כאן מפני כבודן, והיינו כהירושלמי, [עי' בהגהות בן אריה], וק"ק דהא בודאי אין איסור מן התורה לזורקן דאי"ז בזיון כ"כ, וא"כ למה זה יהיה סיבה שלא יהא ראוי לזרוק וללמוד מזה דלא מיחייב בזורק.