אילת השחר/שבת/צה/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רב נסים גאון רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש |
שאם ניקב בכדי טהרתו. ופירש"י דתו לא הוי כלי. יל"ע מאי שייכא כאן אם יש ע"ז שם כלי, הרי עיקר הטעם הוא משום דבנקב כזה גדול מקושר הקרקע שבתוך העציץ עם הקרקע שחוצה לו, וכן משמע בסוגיא דגיטין (כ"ב א') דגם בגונא שהעציץ נחשב מחובר לקרקע מ"מ הכלי נידון לעצמו. ואפשר דכיון שהאדמה שבתוכו היא מחוברת זה גופא מפקיע ממנו שם כלי.
ניקב כמוציא משקה. יל"ע מדוע כך הוא המציאות שהמים יוצאים יותר מהר מאשר נכנסים, [ואם משום שהמים שבכלי עושים לחץ על הנקב, א"כ כשמניח כלי בנהר וכל לחץ המים שבנהר על הכלי הי' צריך להכנס לתוכו מים, והרי החילוק בין נקב של מוציא משקה לכונס משקה הוא גם בכיסוי הכלי, ולמה המים לא נכנסים דרך הנקב שבמכסה הכלי].
ניקב כמוציא רימון. התוס' בעירובין (דף ד' ב') הוכיחו מכאן דאם ניקב בכדי רימון אחד כבר נטהר, ומה ששנינו במשנה בכלים (פי"ז מ"ד) שלשה רימונים, היינו שצריך שיצאו זה אחר זה וצריך נקב רחב יותר. וצ"ב בסברא מאי שנא בין רימון אחד שיוצא לג' רימונים זה אחר זה, הרי כל אחד יוצא בפני עצמו.
ועדיין כלי הוא לקבל רימונים. פירש"י שאם יחדו שוב לרימונים מקבל טומאה מכאן ולהבא, ותוס' לעיל (דף נ"ט א') צדדו דאפי' בלא יחוד מקבל טומאה. דראוי הוא לכך, ומסתבר לדעת תוס' שהכל תלוי כפי המציאות.
[והנה בב"ק (דף י"ז ע"ב) אמרי' דהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור, דבתר מעיקרא אזלינן והוי כשבור, ויל"ע אם דין זה הוא רק לענין נזיקין או גם לענין טומאה, כגון אם יגע בו שרץ תוך כדי שנופל האם נימא שלא יטמא דאין עליו דין כלי, ונ"מ שאם יגע בתרומה תוך כדי הנפילה לא יטמאהו].