אילת השחר/שבת/נ/א
דוקא בית האבל ובית המשתה וכו'. הריטב"א פירש דמה שתמיד מחשבה לחוד אינו מועיל זה משום דמדלא קשר הרי הוא סותר את המחשבה, וכשטרוד אין הוכחה מדלא קשרו. והדברים צ"ב, דאטו אדם חייב לעשות מה שחושב, וכי מי שחושב מחר לנסוע צריך להתחיל נסיעתו מעתה. ואפשר לפרש דבמקום שטרוד הר"ז מוכח לכל שרוצה לשבת עליהם, ומחשבה אלימתא כהך מהני.
והנה הטירדה שישנה בבית האבל הוא משום הסעודה שיש שם, כדאמרי' בכתובות (דף ח' ב') שהיו שותים שם עשר כוסות, וא"כ בעצם הכל הוא בית המשתה.
בכל חפין את הכלים כו'. המהרי"ל דיסקין (סימן ו') דן במי שעושה פעולה שודאי יצא ממנה מלאכה, רק שמסופק אם מלאכה זו או זו האם חייב, והוכיח מסוגיין ויעוי' שם. והנה מקום הספק הוא אליבא דהט"ז (או"ח סי' שט"ז ס"ק ג') דספק פס"ר שרי, דאפשר שכל זה כשיש ספק אם כלל תצא מלאכה, ולא היכא שודאי יהיה מלאכה.
והנה דברי הט"ז הם לא רק בספק פס"ר דרבנן, אלא גם בספק פס"ר דאוריי', וכדמוכח מהגרע"א יו"ד (סי' פ"ז סעי' ו') שכתב דהמבשל בקדירת גוי שיש ספק אם בישל בה בשר בחלב פעם, וא"כ יש בה בליעה של בשר וחלב [וס"ל דגם על בלוע יש איסור בישול], יש להתיר משום דהוי ספק פס"ר דהט"ז מתיר, והרי שם הוא דאוריי'.
ואמנם לכאו' דברי הט"ז מוכרחין, דאם ספק פס"ר אסור, א"כ היכא משכח"ל דבר שאינו מתכוין, הרי לעולם הוא ספק פס"ר, שאינו יודע אם גורר הספסל באופן שיהא בו מלאכה או לא.
יל"ע בכל הא דמצריך הכא קשירה וכו', ולמה לן כולי האי, הרי ענין מוקצה מחמת גופו הוא מפני שהבעלים מקצים דעתם מזה, ומאחר שחפצים להשתמש בו ואין מקצים דעתם מזה, למה צריך עוד יחוד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |