אילת השחר/שבת/כז/א
גלי רחמנא גבי נגעים וה"ה לשרצים. צ"ע איך אפשר ללמוד מנגעים לטומאת מגע, הא י"ל דבנגע שגוף הדבר נתקלקל (דאע"פ שזה נס מ"מ רואים שמסגירים וכו' וההנהגה בזה בקלקול) מש"ה טמא, אבל טומאת מגע אינו טמא בשיעור זה. ואביי לא דחי הך במה מצינו בסברא זו, אלא פירכא אחריתא פריך.
מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהם. אף שתפס לשון "מטמא" עיקר הענין שהם עצמם טמאים, וגי' תוס' שתי וערב טמא בהם, וזה גי' מיושבת יותר.
והנה הא דשתי וערב מטמאין בנגעים משמע שהוא משום דמזה נהי' בגד ואין גזה"כ ששתי וערב מקבלים טומאה, ומה"ט בעינן שחוט שתי זה יהא ראוי לארוג ממנו בגד שהוא ג' אצבעות על ג' אצבעות כמ"ש תוס' לעיל. והיינו דיליף משתי וערב לבגד ג' אצבעות, שגם שתי וערב אינו סתם גזה"כ אלא הוא מדין בגד.
מה לשרצים שכן מטמא בכעדשה. יש להסתפק אם שיעור זה הוא הללממ"ס או שיעור רבנן, ובנזיר (דף נ"ב א') אמרו שיערו חכמים בכעדשה לפי שתחלת בריית החומט בכעדשה, משמע שהוא שיעור חכמים. מיהו התם מסיק "דגמירי לה". אמנם בתוס' נדה (נ"ו א' ד"ה אי בהם) מבואר דהוי הללמ"ס, ולפי"ז צ"ל דהא דאמרו הואיל ותחלת ברייתו כעדשה, היינו דבהכי שם שרץ עליו.
מנין לרבות צמר גמלים כו'. מדמנו כל הנך משמע דוקא אלו, מדלא אמר בסתמא כל מיני בגדים, והרי לא מנה קנבוס וצמר גפן, וצ"ע דבפשוטו כל המינים שוים. ולקמן אמר בסתמא "שאר בגדים".
אבל בהעלאה. אין ברור החילוק בין לבישה להעלאה, ומדוע כל העלאה אינו לבישה מצד אחד של הגוף, כגון המתעטף בשמיכה הלא זהו לבישה מצד אחד, והלא לבישת טלית היא לבישה ולא העלאה, אף שהוא רק מצד אחד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |