שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קנט

סימן קנט

לכבוד אחי חביבי הרב רבי בונם נ"י הגאב"ד דק"ק מאטרסדארף

מכתב אחי רומעכ"ת הגיעני לנכון היום. ולעוצם טרדותי וחולשת כחי בעו"ה א"א להשיב על כל דבריו. ולמלאות רצונו במקצת אשיב על חד מנהון בקיצור. והוא.

על ספיקתו בביטול הגט קודם שנתקיים התנאי אם אסור משום שבות. וכן במה דקיי"ל אין קונין בשבת. אם מכר לו חפץ בע"ש במשיכה או בכסף. ואמר תקנה לך למחר. דבשבת נגמר הקנין. וכן מכר לו בע"ש במעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך. אם מותר לקיים התנאי במעשה בשבת. שעי"ז נתקיים הקנין למפרע בע"ש, די"ל דבשניהם מותר, דבראשון אינו עושה מעשה בשבת אלא דמעצמו נגמר דשרי. וכן בשני אף דעושה מעשה מ"מ הוי רק קיום התנאי. אבל המכר נגמר למפרע בשבת. או דבשניהם אסור. בא' משום גמר הקנין בשבת. ובשני משום דמעשה קיום התנאי גורם לגמור הקנין, או בא' מותר ובב' אסור. או בהיפוך. ע"כ תוכן דבריו:

לכאורה נ"ל להוכיח ממ"ש התה"ד בהא דאין פודין בשבת. ולא אמרינן יתן לכהן המעות מע"ש, דאיך יעשה עם הברכות (והובא במג"א סי' של"ט ס"ק ח') והרי הפדיון א"א לחול כ"א בשבת. ואעפ"כ לולי הברכות והסעודה היה מותר לפדות ע"י נתינת מעות לכהן בע"ש שיחול הפדיון בשבת הרי מבואר דדין א' הנ"ל שרי. ואך מ"מ צריך ראי' גדולה לזה מהש"ס.

והנה ביומא (דף י"ג) מסקינן, אלא דמגרש להו לתרווייהו לחדא אמר הרי את מגורשת אם לא תמות חברתך. ולחדא אמר לה הרי את מגורשת ע"מ שאכנס לבה"כ ולכאורה קשה דלמה לו למיעבד כולי האי לקדש ולגרש, לקדש האחרת בתנאי אם תמות חברתך. ולאשתו יגרש בתנאי ע"מ שאכנס, ואי מייתה עייל לבה"כ, ומשוי לי' לגיטא למפרע והאחרת נתקדשה ואי לא מייתה לא עייל לבה"כ ולא נתגרשה והאחרת לא נתקדשה, וראיתי שהקשה כן בתשו' שאגת אריה. ותירץ במה דמצינו פלוגתא דתנאי בעירובין דאיו ס"ל אליבא דר"י אין ברירה, ועיין רש"י גיטין דדבר שבידו לעשות כגון הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז, בזה בודאי הוי תנאי מעליא, ועיין בהר"ן גיטין הביא בשם הרמב"ן דבמקדש ע"מ שלא ימחה אבא מהני דבכה"ג דאינו מחוסר מעשה לא תליא בברירה, א"כ לא הוי מצי לקדש האחרת ע"מ שתמות חברתך. דתנאי כזה שאינו בידו וגם מחוסר מעשה לא מהני לר"י דסבירא ליה דאין ברירה. רק בגוונא דהש"ס דמגרש לה ע"מ שלא תמות דלא מחוסר מעשה, וכן בזו שמגרשה ע"מ שאכנס דבידו, זה מהני, וחזר והקשה דכל הטורח למה, לקדשה לאחרת ויאמר הרי את מקודשת לי לאחר שתמות חברתך דבאותו רגע שמתה חלו הקדושים השניים, דבכה"ג לא תליא בברירה, כיון דאינו חל רק אחר הברירה כמבואר בב"ק בסוגיא דצנועים, ואף דבעינן כניסה, היינו רק חופה ולא ביאה, דהא מדקאמר אף אשה אחרת מתקינין משמע דבאותו שעה דמפרישין אותו מביתו מתקינין לו אשה אחרת, ממילא א"א כניסה בביאה, וגם רש"י בפ"ב דסוכה כתב דמתקינין לו בעיה"כ, ע"כ תורף דברי השאגת אריה:

ולזה הי' נראה ליישב קושייתו העצומה ולפשוט ספיקת אחי שי' דלא מצי לקדשה שיחולו הקדושין אחר שתמות חברתה, כיון דהקדושין נגמרים ביוה"כ הוי שבות אף דאין שבות במקדש, מ"מ. היכא דאפשר בענין אחר עדיף כמ"ש הכ"מ:

ומעתה הי' הכרח דבדין הא' יש בו משום שבות ובדין הב' אין בו שבות. דאל"כ עדיין הקושי' במקומה עומדת כיון דעתה בהיא מייתה וקדים ועייל בבה"כ עובר על השבות ע"י קיום התנאי. ממילא לקדשה להאחרת שיחול התנאי באם תמות חברתה ויהיה שבות דאין מקדשין. דמה לי שבות דגירושין או דקדושין אע"כ דבדרך תנאי כיון דחלה למפרע אין בו שבות:

אמנם לענ"ד דברי השאגת אריה תמוהים בתירוצו על קושיא ראשונה. דהא עדיין קשה לקדש להאחרת בתנאי ע"מ שאכנס לבה"כ. ולאשתו הראשונה לגרשה ע"מ שאכנס לבה"כ. ואם מייתה היא עייל לבה"כ. ומגורשת למפרע, והאחרת מקודשת למפרע, ואי לא מייתה היא לא מגרשה והאחרת לא מקדשה, והוא לכאורה השגה גדולה:

ונלענ"ד בהקדם דברי תוס' עירובין (דף ל"ה ע"א ד"ה בעי סכינא וכו') ואינו נראה דהרי וכו'. והרע"ב כתב דכיון דהוי ב' שבותים חמור וגזרו בה"ש, ולכאורה תמוה מסוגיא דעירובין (דף ל"ב) נתנו במגדול וכו' דנתכוון לשבות למטה מי', והרי התם ג"כ ב' שבותים, ההוצאה מכרמלית לרה"ר ואין עולין באילן, ומצאתי אח"כ דהקשה כן באבן העוזר, ותירץ דהתם אין ב' שבותים באים כאחד, דכשעוקרו מאילן עדיין לא עשה הנחה ברה"ר, וכשמניחו בבר עקרו מאילן ואינו משתמש באילן. משא"כ באבד המפתח דברגע אחת כשסותר המגדול עובר ב' שבותים. סתירת אהל וטלטול הסכין שלא לצורך תשמישו. ודפח"ח. ומעתה י"ל דגם במקדש שני שבותים חמירי וגזרו במקדש. ובזה מיושב דלא היו מצי לקדש ע"מ שאכנס. דא"כ במה דמקיים התנאי גורם הגירושין והקדושין בב"א ואסור אף במקדש. גם י"ל בפשוטו דמה דאפשר למעט בשבותים עדיף דהשתא עובר רק שבות אחד. ואלו יעשה כנ"ל יעבור על ב' שבותים. קדושין וגירושין:

לפ"ז יהי' מוכח דקיום התנאי הוי שבות. א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה. דיקדש האחרת שיחולו הקדושין לאחר שתמות חברתה. שכתבנו דכיון דחלים ביה"כ הוי שבות. זה אינו מספיק למה דהוכחנו עתה. דגם קיום התנאי הוי שבות. ועדיין עובר על שבות א' וא"כ בממנ"פ יקשה. אם קיום התנאי מקרי שבות יקדש האחרת לכשתמות חברתה. ואי לא הוי שבות יקשה דיקדש האחר' ע"מ שאכנס לבה"כ:

ובזה נראה לענ"ד לשיטת הרמב"ם דחופה דלא חזיא לביאה לא הוי חופה. א"כ א"א לכנסה בעיוה"כ דהא בשעה שחלה ליתא לחופה. כיון דביה"כ לא חזיא. והוי כאומר משוך פרה ותקנה לאחר ל' דלא קנה בעומדת באגם כיון דאין ראוי לקנין משיכה. ואך קושיית השאגת אריה הראשונה. בדרך ע"מ כיון דחל למפרע מהני:

באופן דזה מוכח לכאורה דקיום התנאי הוי שבות. מדלא מקדשה לאחרת על מנת שאכנס אבל בדין הא' שיחול המקח בשבת אין הכרע:

אמנם כל עיקר דברי השאגת אריה בנויים על יסוד דכניסה היינו אפילו בלא ביאה. ודייק מלשון אשה אחרת מתקינים היינו משעת הפרשה. ולענ"ד אין הכרע כ"כ. [והרמ"א בשו"ת כתב דהיא ביאה] דהרי קיי"ל תבעוה להנשא צריכה ז' נקיים. דשמא מחמת חימוד ראתה ועיין ראב"ד בהשגותיו (פי"א מהל' א"ב), דאסור לעשות החופה קודם שתטהר. כיון דלא חזיא לביאה:

והנה בסוגיא דיומא (דף י"ח ע"ב) רב כי איקלע לדרשך כו' מאן הוי ליומא וכו'. והאמר רבא תבעוה להנשא. והקשה הגאון רבי יהונתן בספרו כו"פ דלמא בימי רב עדיין לא נתפשט חומרא דר"ז. דעל טפה כחרדל צריכה לישב ז' נקיים. א"כ משכחת ביום ז' לנדתה דאף אם מחמת חימוד ראתה היום יכולה לטבול בערב, ובסדרי טהרה (סי' קצ"ב) תירץ, דמ"מ תקנת רבי היתה תקנה קדומה דעל כל ראייה צריכה לישב ששה והוא עיי"ש. לפ"ז א"א לומר דמתקינים לו אשה אחרת משעה שמפרישים אותו מביתו. דהא מסקינן ביומא (דף ו' ע"א) דבועל נדה טבילתן ביום. א"כ לא מפרישינן ליה רק שבעת ימים ממש. ולא שעה אחת קודם שקיעת החמה. ואף שבעה ימים ממש א"צ. רק שעה קודם שקיעת החמה ועוד ששה ימים. ויכול לטבול עיה"כ ביום. ואם מפרישים לו אשה באותו שעה. והיא צריכה להמתין עכ"פ עוד ששה ימים מחשש דראתה מחמת חימוד וכלו הששה ימים בתחילת ליל יוה"כ א"כ א"א להיות החופה קודם שתטהר. אע"כ דזה אינו דקדוק. דאפשר דמתקינין לו אשה אחרת מקודם. אם כן יש לומר דהי' באמת ביאה דוקא. וליתא כלל לקושיית השאגת אריה. דיכנס אחרת בתנאי. דיהי' הביאה למפרע ביאת זנות. ונסתר כל הבנין הנזכר לעיל:

אמנם נראה לקיים יסוד זה דלא בעי ביאה, דהרי חזינן דבירושלמי באמת ס"ל דלאחר שמתה כונס אחרת. והרי ביוה"כ א"א בביאה, א"ו דלא בעי ביאה רק כניסה ואף דגם כניסה א"א מחמת דלא חזיא לביאה. י"ל כיון דמצינו בסוגיא פרק אע"פ דמבעי' בחופה דלא חזיא לביאה י"ל דהירושלמי ס"ל דמקרי חופה, ובגמרא דילן כיון דמספקא בזה, מש"ה לא רצה לשנויי דאם תמות תכנס האחרת, כדי דלא לפשוט דחופה דלא חזיא לביאה הוי חופה א"כ יש להסביר אופן המחלוקת בין סוגיא דידן לסוגיא דהירושלמי, אבל לומר דפליגי אם בעי ביאה ממש מה"ת לן להמציא מחלוקת במה דלא מצינו, וכיון שכן הדרינן להוכחתינו הנ"ל. דכיון דלא בעי ביאה ממש יכול לכנוס השניי' ע"מ שאכנס. אע"כ דגם זה הוי שבות ויהיו ב' שבותים קדושין וגירושין כנ"ל:

ואי דא"כ יקשה דלכנוס, שיחול אחר שתמות האחרת צ"ל באמת כנ"ל. דא"א לחול החופה ביוה"כ כיון דלא חזיא לביאה. ומ"מ שפיר מוכח דגם בדין הראשון, באומר ותקנה לך בשבח דהוי שבות, היינו מהירושלמי הנ"ל כיון דס"ל דלא בעי חופה דחזיא לביאה, איך אמר בירושלמי דהתירו שבות במקדש. הא אפשר בלא שבות דיקדש שיחול לכשתמות. אלא על כרחך דלא מרויחים בזה. דהוי ג"כ קונה קנין בשבת. וא"כ תרווייהו נפשט. דבין בתנאי ובין באומר שיחול בשבת הוי שבות. ידידו ואוהבו אחיו:

עקיבא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף