אילת השחר/קידושין/מח/ב
מר סבר אינה לשכירות אלא לבסוף. באבנ"מ (סי' כ"ח ס"ק ל"ט) הקשה על התוס' רי"ד דביאר דלמ"ד ישנה לשכירות מתוע"ס הא דלא מקודשת בפרוטה אחרונה משום דגם זה לא נתחייב עד שמחזיר לה הכלי ואז הוי כבר מלוה, דמ"מ באדבר עליך לשלטון תתקדש בפרוטה אחרונה. והנה לכאורה צריך טעם בהא דלמ"ד אינה אלא בסוף מקודשת, נהי דאין כאן מלוה מ"מ הא כסף בעין ג"כ אין כאן, ועמש"כ בזה בפנ"י, ואפשר דלמ"ד אינה אלא לבסוף לא רק דאינו מתחייב אלא לבסוף, אלא דהו"ל כאילו עושה כעת כל הפעולה, וזה מה שנותן לה הפעולה בבת א' ולכן מקודשת, משא"כ למ"ד מתחילה ועד סוף לא מהני, משום דאפילו פרוטה אחרונה הא דלא נתחייבה על החצי פרוטה, היינו משום דאין חיוב חל על פחות מפרוטה, אבל מ"מ אין העשיה ביחד בגמר הפרוטה על כל המכושים שביחד נצטרף מהם שו"פ, וא"כ שוב אינו בעין המכושים הראשונים שמהם נצטרף שו"פ וא"א להתקדש [עי' בקוב"ש ב"ק אות קמ"ד]. וכל החידוש דהתוס' רי"ד צריך רק אם המכוש אחרון שו"פ דאז הי' קשה לו דהי' אפשר להתקדש במכוש אחרון, וע"ז כתב דלא מהני משום דהוי מלוה לפני שהחזיר, ולפי"ז אה"נ אם יצויר באדבר לשלטון שדיבור אחרון לבד בלי הצטרפות המלים הקודמים יהי' שו"פ אפשר להתקדש. ובאבנ"מ כתב דכאן לא שייך מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה כיון דאינו בעין, ואפשר דלהתוס' רי"ד הדיבור האחרון הנותן לה הריוח הוא הבעין דהפעולה הזאת שמקבלת הוא הבעין, ולא כמו שדחה טענת הפרישה דכאן לא אמרינן דעתה אפרוטה כיון דאינו בעין, דשפיר הפעולה הוי בעין.
אם הטעה לשבח מקודשת. הנה אע"פ דס"ל דהכא ודאי מסכימה להתקדש בדבר שזה יותר טוב, מ"מ הא לא נתכונה לזכות אלא כסף, ונהי דאם היתה יודעת שזה של זהב ודאי היתה רוצה לקנות, מ"מ הא לא התכונה לקנות זהב והוי כיאוש שלא מדעת, ומדמהני אולי יהי' מזה הוכחה למה שכ' הרשב"א בגיטין דף כ' ע"ב דבדעת אחרת מקנה אי"צ כונה לזכות דלכן זכתה בהזהב, או דאמדינן דגם כשאומרים לה שזה כסף מכוונת לזכות מה שיהי' ולכן זוכה, אבל אין מכאן ראי' דקונים בדעת אחרת אפילו כשלא מכוונים כלל לזכות.
כגון שאמרה היא לשלוחה וכו' שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף וכו'. עיין חזו"א מה שביאר בזה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |