אילת השחר/קידושין/מב/ב
האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח. הנה בתוס' גיטין דף מ"ח הוכיחו מדקאמר ר"נ הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח, הרי דס"ל לר"נ כר' יוחנן דאחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, ומסתמא אין כונתם מדקאמר התיבות הרי הן כלקוחות, אלא דאם הם כיורשין מה שייך דפחות משתות הוי מחילה, דכי מחילה יעשה שיהי' דין ירושה למה שהשני קיבל יותר, ולומר שחלק המגיע זה ירושה והשאר סתם מתנה בודאי לא שייך, דהא החלוקה לא עשתה זה ובלי קנין חדש לא יקנה זה, וע"כ דהן כלקוחות וקנה כל אחד מהשני, וצ"ע דהא מבואר בגמ' דמיירי דפליג בעילויא, והיינו שא' קיבל איזה חפץ והשני חפץ אחר והעריכו ששניהם שוים אותו הדבר, וכיון שכן הא בשתי מינין לכו"ע אין ברירה ובודאי הוו כלקוחות, ומאי ראי' מר"נ דס"ל כר' יוחנן דאין ברירה.
שם. האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. הנה מצינו מחלוקת במחליף דבר בדבר, דשיטת הרמב"ם (פי"ג ממכירה) דבמחליף כלי בכלי אין דין אונאה ופירות בפירות יש אונאה, והרמב"ן הובא במ"מ ס"ל דבכל דבר יש אונאה, רק כשרואין דאינו מקפיד, והביא דיש מי שחולק דלעולם אין אונאה בחליפין, ולסברתם איך יתרצו דברי הגמ' דאחין שחלקו יש דין אונאה.
ואין לומר דמיירי דחלקו דא' נטל חפץ והשני מעות דאז הוי כמכירה ממש, דהא קאמר בתר הכי דבקרקע אין אונאה, ובמקרקעי נמי לא אמר אלא דפליג בעילויא אבל פליג במשחתא אפי' פחות מכדי אונאה חוזר, וע"כ דכל א' לקח תמורת זה ג"כ קרקע, דבכה"ג חילק בין פליג בעילויא לפליג במשחתא, דבעילויא אין אונאה לקרקעות, ובכה"ג הא בכלל לא שייך אונאה כיון שהחליפו חפץ בחפץ וצע"ק.
אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא. פרש"י להיות שומת הנכסים בג' שהן ב"ד. לכאורה צ"ל דיש דין ב"ד עליהן דכל שבאו ורוצין לחלוק ע"י שומת ב"ד הוי להם דין ב"ד ושייך עליהם מה כח ב"ד יפה דלכן לרשב"ג מכרן קיים אף בטעו, דאם נימא דבאמת אין דין ב"ד על השלשה ששמין, אלא דהם הסכימו שיהי' להם כח כדין ב"ד, וא"כ הו"ל כהתנו ע"מ שלא יהא אונאה דתליא בפלוגתא דרב ושמואל בב"מ דף נ"א אי חל התנאי או לא, ועי"ש בתוס' מחלוקת אי פסקינן כרב או כשמואל.
תוד"ה אבל שויה שליח. רבא אמר ר' נחמן שליח כדיינים משמע דפחות משתות המקח קיים כדיינים. והיינו דלסברא זאת אינו דין רק על השליח ב"ד אלא דכל שליח דינו כדיינים. והנה יש לעיין הא דבדיינים שטעו בפחות משתות דהמקח קיים, אם זה מטעם כח ב"ד אע"ג דחכמים לא ס"ל דכח ב"ד יפה, מ"מ לגבי פחות משתות מהני כח ב"ד, או דזה אינו כלל משום כח ב"ד אלא דתמיד על פחות משתות מחיל אינש והוי כאילו ידוע מעיקרא דעל פחות משתות שישומו נכסיו מוחל, וכמו להסברא דפחות מפרוטה מחיל אינש דזה יהי' גם בגונבים ממנו פחות מפרוטה, אע"ג דלא ידע לחשוב למחול מ"מ ידוע דעל דבר כזה מחיל, וה"נ כשישומו נכסיו בטעות של פחות משתות יש מחילה.
והנה להצד הזה דאינו כלל מצד כח ב"ד א"כ מה שייך לומר דשליח כדיינים, הא זה לא דין מיוחד בדיינים שצריך לתלות הדין דהשליח יהי' כמותם, משמע קצת דבדיינים מה דמהני טעות בפחות משתות הוא מדין כח ב"ד, וכן מבואר במהרש"א על תוד"ה הא דטעו, ולפי"ז צ"ע באמת דאיך לשליח סתם שאינו שליח ב"ד יהי' לו דין כדיינים, דהא בדיינים הוא מדין כח מיוחד.
בא"ד. א"נ י"ל וכו' והכא נמי ה"ק לתקוני שדרתיך וכו' וצריך להחזיר האונאה ולא כשאר אדם דפחות משתות הויא מחילה. והרשב"א כשהביא זה בשם התוס' הוסיף דגם בדיינים הדין כן דאם טעו בפחות משתות קיים החלוקה אבל צריך להחזיר האונאה. והנה תמיד בנתאנה באופן דמחזיר האונאה, מ"מ את החפץ קנה לגמרי, כגון אם נתאנה מוכר ומכר שוה ו' בה' מ"מ הקונה קנה את כל החפץ אלא דצריך להוסיף זוז אחד, אבל כאן דיש לו לטעון לתקוני שדרתיך, נמצא דלגבי מה ששוה יותר ממה שהשליח הסכים לא עשאו שליח למכור כלל, וכשמכר שוה שש בחמש וחצי נשאר לו חצי זוז בהחפץ שלא חל המכירה, וכיון דכ' הרשב"א דגם בב"ד כן, נמצא דכדי לחלוק יצטרכו כעת ע"י גוד או איגוד, וא"כ לפמש"כ התוס' לעיל דלגבי לחלוק בגוד או אגוד אין לאפוטרופוס כח א"כ בהכרח החלוקה בטלה וצ"ע.
בא"ד. א"נ י"ל וכו' האונאה מיהא צריך להחזיר וכו' ולא כשאר אדם דפחות משתות הויא מחילה. לכאורה יש לעיין איך הי' שייך מחילה, דהא כשקנה השליח לא ידע הבעה"ב שימחול אז ומחילה של קודם הא לא שייך, ועמש"כ לעיל דדבר כזה שדרך למחול הוי מחילה בלי שידע, וכמו בפחות מפרוטה דאמרינן דהוי מחילה אפילו אם גנבו ממנו.
והנה בחידושי הגר"ח (פט"ו מהל' מכירה) הקשה בכל אונאה אם מחזיר הא הו"ל טעות לגבי מאנה בדבר שבמנין, דהא חשב למכור ביותר וגם הא בטל הפסיקה, ותירץ דכיון דמה דמחזיר הוא מגזה"כ ולא משום עצם מעשה המקח, לכן שפיר המקח מתקיים ואין כאן משום טעות וביטול הפסיקה. ולפי"ז באופן דאמר לתקוני שדרתיך דלא הי' לו רשות להוסיף נמצא דמה דמחזיר אין זה מגזה"כ, וא"כ יקשה איך מחזיר ולא בטל המקח הא הו"ל לגבי המאנה טעות בדבר שבמנין, הרי דאין זה סברא מוכרחת לכל הפוסקים, וצע"ק.
עשה שליחותו בעה"ב מעל. יש לעיין בעושה שליח ואילו ידע מה שיעשה לא הי' שולחו, דלכאורה הו"ל טעות וכמו מקח טעות, וכן כל חלות שאדם עושה בטעות, וא"כ במעילה נהי דתמיד מעילה חייב אף שהוא בטעות, היינו משום דבהכי חייב רחמנא, אבל בשלח שליח למה לא יוכל המשלח לומר אילו ידעתי שזה של הקדש לא הייתי עושהו שליח.
והנה לפי המבואר במעילה דף כ"א דגם ע"י חש"ו חייב, ועי' קצוה"ח סי' רצ"ב שנקט שזה כפשוטו, וכן בנתיה"מ, הרי דאי"צ דיני שליחות רק חייב פשוט על ששלח וממילא לא שייך ע"ז דינים של חלות בטעות. אבל לכאורה א"א לומר כן, ועי' בתוס' שם דמשמע דבאמת חלות הקנין עושה המשלח, והחש"ו רק מביאים את החפץ ולכן לא צריך ע"ז שליחות, אבל אם ההוצאה והקנין יהי' ע"י חש"ו באמת לא יתחייב השולח, כן מבואר שם לפי גירסת הצ"ק בתוד"ה נתנו, ולפי"ז למה מועל ע"י שליח הא זה טעות ואדעתא דהכי לא עשהו שליח, ודוחק לומר דכמו דילפינן דיש שליח לדבר עבירה במעילה מחמת דיליף חטא חטא מתרומה, ה"נ ילפינן אע"ג דהוי טעות דגם ע"ז יש גזה"כ דאין טענת טעות, ואפשר לומר כיון דאין הטעות אלא מחמת דמעל, ועל טעות דמעל הא גלי קרא דחייב אע"פ שהוא טעות, לכן לא יכול לבטל השליחות כיון דאין הטעות בהשליחות מצד עצמה.
שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה. בטורי אבן (חגיגה דף י' ע"ב) הקשה דאע"ג דיש ללמוד מתרומה למעילה, מ"מ נימא דרק מעילה כזאת שלא יתנגד לו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כגון בשליח שוגג, ואי דלזה לא צריך לימוד, הא הגז"ש בין כך הוצרכה ואין ראי' דבא לחדש דמהני גם היכא דאשלד"ע, ורוצה להוכיח דבכל התורה כולה אפילו בשליח שוגג ג"כ אשלד"ע, ומדיליף מעילה לחייב השולח הרי דיש שלד"ע.
ואפשר ליישב דכמו דבתרומה נתנה התורה דין להשליחות שעי"ז חל כל הדין תרומה דאל"כ לא הי' חל כלל תרומת השליח, ה"נ במעילה יש האי רבותא דע"י דין השליחות חל המעילה, וזה ע"כ בנזכר שליח, דאל"כ הא מעילה בין כך הי' אלא דהשאלה אם השליח המועל או הבעה"ב, נמצא דאין כאן חידוש דיש מעילה, וכיון דילפינן מתרומה ע"כ בא לומר דנילף באופן דהשליחות גורם להדין מעילה דבל"ז לא הי' כלל מעשה מעילה כמו בתרומה דהגזה"כ דחל התרומה ע"י שליח, וזה ע"כ בנזכר שליח.
תוד"ה אמאי מעל. נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח השליח מעל. עי' בתורעק"א (מעילה פ"ו אות ט"ז) דביאר דלשיטת התוס' דתמיד בשליח שוגג יש שלד"ע, א"א לומר כמו שכתב רש"י לקמן (דף נ' ד"ה שליח) דכיון דהבעה"ב נזכר וא"א להתחייב בעה"ב הו"ל ככל התורה דאשלד"ע ולכן חייב השליח, דזה ניחא אם בכל שליח שוגג אשלד"ע, אבל אי יש שלד"ע צ"ל טעם אחר משום דכיון דנזכר אנן סהדי דמבטל השליחות כמש"כ רש"י בחגיגה דף י'.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |