אילת השחר/נדרים/ל/א

אילת השחר נדרים ל א

דף ל' ע"א

ר"ן ד"ה ואשה נמי. וק"ל אדרבה אשה דלפדאן הוא דמיא וכו' בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש. הנה אם נפרש דקושייתו היתה דהוי כאילו האשה מקדישה עצמה לו, ונהי דצריך דעתו, אבל כיון שאינה מחמת חסרון בהדבר הנקדש אלא חסרון צדדי, וע"ז לא מקרי פדאן אחרים אע"ג דצריך להסכמתו, מ"מ לתת דין בהאשה היא ברשותה, ואע"ג דידע הר"ן דקידושין כתיב כי יקח, מ"מ ההקנאה נקרא מצד האשה, ושפיר נקרא שעיקר הקידושין יכול להיעשות מצדה, ורק מעשה הקידושין דהיינו האמירה והנתינה צריך לעשות הבעל, אבל ההקדשה אפשר להיות ע"י האשה, ולזה תירץ דגם זה צריך להיות רק מצד הבעל, אמנם מש"כ אח"כ דא"א לפשוט מפדאן אחרים משום דגם היא מכנסת עצמה לרשותו במקצת ואיכא לדמויי לפדאן הוא, וצריך ביאור דהא כיון דהיא אינה מקדישה לבד ועיקר ההקדשה מצד הבעל, מאי מהני מה דהיא ג"כ מכניסה במקצת, דהא מ"מ כיון דצריך לההקדשה את הבעל ומצדו הא הוי כפדאן אחרים.

ולכן נראה דביאור דברי הר"ן דאם ענין הקידושין הוא רק מצד הבעל, שפיר הוי כפדאן אחרים, דהוי כאילו הוא מקדיש חפץ בזמן שנותנין לו החפץ, אבל אם שניהם עושים הקידושין, ס"ל להר"ן דלא שייך לחלק בין מצדו לצדה, דיש כאן מעשה הקדשה שחל ע"י שניהם, וכיון דשניהם מסכימים ואז הוי ברשותם לעשות קידושין, מקרי שפיר כפדאן הוא, ולכן הוי ס"ל דהקושיא דכיון דגם היא עוזרת קצת בההקדשה, ולא רק דצריך הסכמתה, אלא דהיא גם כאילו מקדישה, ומכח הקדשת שניהם חל הדין קידושין, שפיר נקרא כפדאן הוא, ולא איכפת לן מה שכשאנו דנין על הבעל לבד הוי כפדאן אחרים, ולזה תירץ דהאשה אינה כלל נחשבת כמקדישה עצמה, וכיון דהבעל הוא המקדיש ולגבי דידי' הוי שפיר כפדאן אחרים, ולזה כתב דמ"מ כיון דקצת מכניסה לרשותו יש מקום להחשיבו כפדאן הוא, כיון דהיא עוזרת קצת בההכנסה לרשותו.

בא"ד. והרשב"א ז"ל וכו' שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה וכו' ה"נ גבי אשה הואיל והוא יכול לקדשה עכשיו יכול הוא לקדשה ג"כ לאחר זמן. יש להבין הא כאן משמע דבפדאן הוא שפיר מהני, וכל הבעיא בקידושין משום דדמי קצת לפדאן אחרים, ובשדה זו שאני מוכר לך לכאורה הוי כמו פדאן הוא, ולכאורה אפשר לומר דכמו בקידושין נקרא כפדאן אחרים, ה"נ בשדה שאני מוכר לך כיון שבינתיים יש זמן שאינו שלו, ובאשה נהי דכשהיא אשתו אינה יכולה להתקדש, אבל הא לא הוי משום דאינה ברשותו, לכן הא דהוי כפדאן אחרים הוא משום דאח"ז צריך רצונה, אבל כאן יכולין לקרוא כפדאן אחרים, כיון שיש זמן שזה לא שלו, אבל יקשה מהא דנטיעות דבפדאן הוא קדוש אע"ג דבינתיים הי' של הקדש ולא שלו, מ"מ כיון שאחרי הפדיון הוי ברשותו שייך להקדיש על אח"כ, ה"נ בשדה זו שאני מוכר לך נימא דהוי כפדאן הוא [ולפי הקרן אורה דפירש דזה ביאור הגמ' דבנטיעות בידו לפדותה ותמיד הוי בידו להקדיש אף אחרי ההקדש, לכן חל כעת ג"כ, משא"כ באשה, ניחא].

ועי' בבית הלוי (ח"ב סי' מ"ט) שכתב דהר"ן לא ס"ל כשטת הר"א ממיץ [הובא ברא"ש לקמן ל"ד ע"ב] דיכולים בהפקר שלא בא ברשותו כלל להקדיש לכשיזכה בו משום דבידו לזכות, וא"כ כשיהי' קודש הא לא יוכל להקדיש, ולמה לא יוכל כעת הא בינתיים הוי כפדאן אחרים, ולפי מש"כ בקהלות יעקב דמ"מ זהו סברא דיכול להקדיש לאותו רשות כל שלא יצא מרשותו א"ש.

ובתוס' לעיל (כ"ט ב' ד"ה לבר פדא) מבואר דכל השאלה בקידושין היינו דוקא משום דבידו גם לקדשה עכשיו וגם לגרשה ולקדשה, וצ"ל דאע"ג דבידו הזה אינו בידו גמור כיון דאין בידו לקדשה, מ"מ מהני הבידו קצת דצריך לכהפ"ח שיוכל להיות ענין הקידושין שיהי' שייך המצב של קידושין בידו, וכן בנטיעות, ולפי"ז פדאן אחרין בפשוטו לא טוב, ועי' בכ"ז בקהלות יעקב (סי' כ"ג).

בא"ד. הר"ן בסוף דבריו מחלק בין שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה תקדוש, להא דלאחר שאגרשך, משום דאותה הקדושה שעושה כעת אינו יכול לעשות על נכסיו, משא"כ במכירה דאותה קדושה שתקדוש על אחרי שיקננה מן הלוקח יכול להקדישה כעת, וצ"ב דגם כאן הא אותה קדושה שמקדיש על אח"כ יכול להקדישה על כעת, ואפשר דכונתו דהנה אם הי' עושה אותו הקידושין דלאחר שאגרשך כעת, הא גירושין הי' מפקיעין אותה הקדושה, בדיוק כמו שהפקיעה כעת את הקידושין הראשונים, ואין לו דרך איך לעשות שתשאר קדושה על אחרי הגירושין, רק אם יקדש שיחול על אחרי הגירושין, משא"כ בהקדש לאחר שאקננה ממך, דאותו קדושה שעושה יכול לעשות כעת, ומאי איכפת לי מה דעי"ז לא יכול למכור, אבל סוף סוף אותו קדושה תשאר, ולא יהא שום סיבה להפקיעה שנימא שתלוי' בה דוקא חלות דינה כאחרי הגירושין או הפדיון, באופן שיוצא דקידושין או הקדש לאחר גירושין ופדיון הוי סוג קדושה אחרת דלא יפקע ע"י הפדיון הקודם, משא"כ בהקדש לאחר שאקחנה, דנהי דבאופן שעשהו לא שייך כעת, מ"מ הא אין שום נפק"מ לדינא בין הקידושין לזמן ההוא או על עכשיו, וזה נקרא בידו.

ומש"כ הר"ן שכיון שהוא מתפיס קדושה ראשונה א"א לקדושה שני' שתחול עכשיו, פירוש דאם הי' שייך לחול שתי קדושות, אז הי' שייך שהקדושה השני' לא תפקע ע"י פדיון דע"ז הוא דוקא שתי קדושות, ואז הא שפיר נקרא בידו עכשיו לעשות אותו הקדושה שעושה לאחר פדיון, דהקדושה השני' הא תהי' גם לאחר פדיון א', ולזה הוא דכתב דא"א לחול הקדושה השני' דהיא קדושה שתהי' לאחר פדיון, ולכן אינו נקרא בידו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א