שיטה מקובצת/נדרים/ל/א

שיטה מקובצת נדרים ל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשה כפדאום אחרים דמיא. קשיא לי אם כן תיפשוט לאידך גיסא דלא הוו קדושין מדר' יוחנן. ונראה לי דהכא בדרך דחייה קאמר להו דאי מיהא לא תשמעינה דאיכא למימר דאשה כאחרים דמיא. ומיהו לא דמיא לגמרי דהתם לאחר שפדאום אחרים אין בו כח להקדיש מה שאינו שלו אלא של אחרים. אבל אשה זו כיון דשניהם רוצים עכשו בכך יהיה בידם שתתקדש מעכשו ולעולם. אף על פי שבשעה שנתן לה גט היא ברשות עצמה ואינה ברשותו כלל להתקדש לו מכל מקום עכשו היא רוצה בכך וביד שניהם לעשות לעולם מה שגמרו בדעתם עכשו. וגדולה מזו אמרו בפרק אף על פי בסוגיית המקדיש מעשה ידי אשתו גבי יקדשו ידי לעושיהן ואיתא נמי במכילתין בפרק ואלו נדרים הא לא דמיא אלא להא האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה. ובהא דשמעתין נמי אילו אמר נטיעות הללו קרבן עד שיקצצו ואפילו יפדאום אחרים אקחם מהם להקדישן ודאי קדשן כההיא דהאומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה. אלא דהכא כיון דלא אמר אלא קרבן עד שיקצצו לא משמע אלא כל זמן דלא ליתי אחר וליפסקיה דאי אתא אחר ופדאן בהא אינן קדושין כל זמן שהם ביד הפודה ואיהו הא אמר שיהו קדושין עד שיקצצו כלומר שתמשך קדושתן עד שעת קציצה. אלמא דוקא כשפדאן הוא שאינן יוצאות מהקדשן כלל דכשפדאן חוזרות וקודשות מיד. הא אמר בהדיא ואפילו לכשאקחנו מיד הפודן קדשו וכן לענין קידושין וכן לענין מכר. ואי קשיא לך אם כן מאי קאמר להו ר' ירמיה ואשה כפדאום אחרים דמיא הא אפילו פדאום אחרים בכענין זה שאמר בפירוש אף לכשאקחם מיד הפודן דדמיא להא דר' אושעיא קדשן. וי"ל דהא גופא לא ידעינן לה ממתניתין ומתניתא אלא דמסברא הוה אמר ליה ר' אילא התם. ורילמא קבלה הכין מרביה ואינהו לא ידעי לה ור' ירמיה נמי לא ידע לה. ואנן קיימא לן דהוו קדושין מההיא דר' אילא דמוכר שדהו דאמרינן דקדשה וקיימא לן כותיה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל:

איתמר נמי אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן. כלומר שאמר ר' יוחנן כאשר העיד עליו ר' ירמיה שיש חילוק בין פדאן הוא לפדאן אחרים. שטה:

מתני' שדרכו לפרש בים. להולך למרחוק קורא מפרש שהולך כל כך למרחוק שמופרש אפילו מראיית הארץ. ובבעלי שיבות אף על פי שהן לבנים והוא הדין דמיתסר בראשים לבנים בלא זקנה. הרא"ם ז"ל.

הנודר מן היְלוֹדִים גרסינן במשנה שפירושו שכבר נולדו. ולא גרסינן בילודים דילודים משמע אותן שילודו כדכתיב כל הבן הילוד שפירושו שיולד מכאן ואילך. מותר בנולדים. פירוש שילודו מכאן ולהבא שהוא לא אסר אלא מן הילודים שכבר נולדו.

מאוכלי השום פירוש בלילי שבת וכו'. אסור בישראל ואסור בכותים. פירוש דקסבר גירי אמת הם. ואינהו נהגי בהכי מדנפקא לן מקרא דעונה בלילי שבת היא. הרנב"י ז"ל:

ואסור באומות העולם. ואפילו מאותן שהן מזרע ישראל. מצאתי. הרא"ם ז"ל:

גמ' מדלא קתני מן הרואין. דאילו הוה אמר הכי הוה משמע מן הרואין ולא מן הסומין. השתא דאמרת מרואי חמה משמע מכל הני שחמה רואה אותן לאפוקי דגים שהמים מכסין אותן ועוברים שבמעי אמן שאין החמה רואה אותן דבהני מותר אפילו לבתר דסלקי ואתו לאויר העולם וקא חזיא להו חמה. פירוש. וז"ל הרנב"י ז"ל: ולא בא אלא לאפוקי דגים ועוברים שהללו אין חמה רואה אותן. ואפילו אם אמר כן אחר שניצודו מותר דעל מי שדרכה של חמה לראותו נתכון. ער כאן.

מאי טעמא והלא סומין אינן רואין. מדלא אמר מן הרואין לבד וכיון שהזכיר חמה בנדרו לא נתכון אלא למי שהחמה רואה אותן לאפוקי עוברים ודגים. ואף על פי שזהרורי חמה נראית במים כיון שהמים מכסין אותם לא מיקרי ראיה. הרא"ם ז"ל. ומתרץ דלא אמר מן הרואים ואמר מרואי חמה משמע שחמה רואתן. ומאחר שבסומין נאסר לאפוקי מאי הזכיר רואי פני חמה לאפוקי דגים ועוברים. יש דגים שהמים מכסין אותן ועוברין מכוסין במעי אמן ואין חמה רואתן.

פיסקא. מאי טעמא זימנין מכסו. פירוש אף על גב דזימנין דמיכסו בלבנים וזימנין מיגלו הילכך שחורי ראש איקרו מן דזימנין מיגלו שחרות ראשן ניכר. אבל נשים לעולם מיכסו בלבנים וקטנים לעולם מיגלו ראשן מיגלו לעולם ושחרותן ניכר. ולשון שחורי ראש משמע דראשן משחיר לפעמים וזהו שחורי ראש שמשחירין ראשן מדלא קאמר מי שראשו שחור. ואף על גב דמיתסר בקרחין כיון דכיוצא בקרחים כגון גדולים איתנהו שחורי ראש הוו קרחין בכללן. כך נראה לי ולא שמעתי. ואף על פי כן אין מיושב ללב דמיגלו דקטנים נראה שפיר כמיגלי בגדולים. שיטה.

והרא"ם ז"ל כתב וז"ל: ומותר בקטנים. שרגילות הוא שהקטנים מגולחים ואין שחרות ראשם ניכר. מיגלו מגולחין. ולא דמו לקרחין שהם נעשו כבר שחורי הראש אבל קטנים כשנולדים אין להם שיער וכשמגדיל רגילות הנשים לגלחן תדיר כל זמן שהם קטנים ואינם בושים ללכת מגולחין. עד כאן.

דזימנין מיכסו רישיה. פירוש ונראין שחורי הראש. וזימנין מיגלו רישייהו. פירוש וניכר שהם זכרים. אבל נשים לעולם מכסו. פירוש ואין ראשן שחור לעולם על ידי שמכסות ראשיהן. ודקטנים לעולם מיגלו ואין ניכר מתוך שערן אם הם זכרים או נקבות. ומלבושיהן לא היו ניכרין לפי שמלבושיהן של אלו כמלבושיהן של אלו כמנהג הישמעאלים ולא נתכון זה אלא למי ששחרותו ניכר לעולם ורואין אם הוא זכר או נקבה. הרנב"י ז"ל:

ונשים וקטנים אף על פי ששערן שחור מותרין שלא נתכוין אלא לאותן הרגילות לגלות ראשן ולכסותו בצעיף לבן כדרך שהיו רגילין לעשות בימיהם. ועל שם הפעולה שפעמים היו מגלות ראשיהן ולא היה לבן מפני שלא מעוטף בבגד לבן נקראו שחורי הראש. וקטנים לעולם הולכים בגילוי ונשים לעולם מכוסות מפני הצניעות ששער באשה ערוה על כן אינן נקראים שחורי הראש. וכל זה הענין דברו חכמים לפי זמנם ומזה אתה למד לכל מקום ולכל זמן כפי לשונם שידברו באותה שעה דהא קיימא לן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הרי"ץ ז"ל:

פיסקא ר' מאיר מתיר אף בילודים. ומקשה תלמודא ולא מיבעיא נולדים דשרו דהכי משמע דקתני אף. אלא ממאן אסר ר' מאיר ובמאי מעמיד איסור נדרו. והוא הדין דהוה מצי לאקשויי אדרבא ילודים פשיטא טפי מנולדים מאי אף. אלא דעדיפא מיניה קפריך אלא חסורי מחסרא וכו'. מן הילודים מותר בנולדים דילודים לא משמע כלל עתידים להיולד. והא לא קשיא למאן דאמר פרק קמא דיבמות מאן אחים אחים מן הילודים וילודים התם פירושו עתידים להולד. לא קשיא מידי דאין בעל התלמוד מספר על זה. דהא לא נחת לדקדק להאי דינא. שיטה. ומסיים הרא"ם ז"ל: אבל הכא צריך למידק דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. עד כאן.

אלא מעתה שני בניך הנולדים. דלשון נדרים ילפינן מלישנא דקרא כדקאמר במתניתין כי כל הגוים ערלים. ודוקא היכא דמספקא לן לשון בני אדם מהו. עד כאן.

אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדים דמיתילדין משמע. רבנן סברי דנולדין משמע בין אותם שכבר נולדו בין אותם שעתידין ליוולד אבל הילודים משמע אותם שכבר נולדו. ור' מאיר סבר דנולד לא משמע אלא אותם שעתידים להולד. פירוש לאו לדחויי האי אוקמתא קאתי רב פפא דעל כרחין הא דר' מאיר לית ליה אוקמתא אחריתי אלא אדר' מאיר גופיה קא מתמה. ופרקינן דקסבר ר' מאיר דהכין משתעי אינשי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי דלא אישתעי הכין. דאי משתעי לכולי עלמא אין הולכין בנדרים אלא אחר לשון בני אדם וכל שכן בדלית ליה הכרע בלישנא דקרא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

לאפוקי דגים ועופות. כלומר שאם תאמר אם כן אמאי קתני נולדים הואיל וכונתו אף על הילודים. לאפוקי דגים ועופות דאין דרכן להוליד אלא מטילי ביצים נינהו ומן הביצה נעשה העוף והדג. הרנב"י ז"ל. כתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: והר"ם הביא בפרק ט' בהלכות נדרים אלו השנויין כאן במשנה לבד ענין ילודים ונולדים שלא הביא כלל. והיה דעת הרב לפי שראה בגמרא על זה משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ועל כן הניח הדבר לפי מה שירגילו העולם לפי זמנם. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף