אילת השחר/נדרים/לב/ב
אין בין המודר
ר' אליעזר היא דתניא ר' אליעזר אומר אפי' ויתור אסור במודר הנאה. היינו דבאמת אין לעבור בלי נטילת רשות, אלא דכיון דדרך בנ"א שנותנין רשות לעבור לכן זה כמו ויתור, דגם התם ודאי אסור ליקח התוספת שהמוכר נותן ללוקח בלי שהמוכר יתן, ומ"מ כיון דנותן זה לכל קונה, מקרי רק ויתור, וה"נ כאן כיון שנותן רשות לכ"א לעבור לכן זה ויתור ומותר לרבנן.
אמנם ברשב"ם ב"ב (נ"ז ע"ב) פירש דבשותפין שנדרו זה מזה דאסור ליכנס בחצר השותפין, אע"ג דלפני שנדר היה כל שותף מותר להתעכב בחצר בלי רשות של השני דלגבי השותף הוי כהפקר, מ"מ למ"ד ויתור אסור, אסור להתעכב בחצר כשנדר הנאה ממנו, וכבר הקשה בטורי אבן מגילה (דף ח') כיון דהוי הפקר הא אינו נהנה ממנו כלל ולמה אסור אפילו למ"ד ויתור אסור, ועמש"כ באילה"ש ב"ב נ"ז.
שם. אפילו ויתור אסור במודר הנאה. בתוס' מגילה (דף ח') כתוב דדבר שכיוצא בהן משכירין דאסור צריך שיקבל עבור זה פרוטה משא"כ הנאה מביאה לידי מאכל אסור אפי' בפחות מפרוטה, ובטורי אבן שם תמה דלמה אין איסור אם משכירין בפחות מפרוטה, דהא בזה יקנה אוכל שוה פחות מפרוטה.
ודבריהם מוכרחין דהא כלים שעושין אוכל נפש אסור אע"פ שאין כיוצא בהן משכירין, וא"כ ע"כ אינו נהנה שו"פ דהא יכול לקבל זה חנם, וכן מודר הנאה אסור בדריסת רגל אע"פ שאין משכירין כיוצא בהן, א"כ אינו נהנה שו"פ ומ"מ אסור, אלא דשפיר הקשה בטורי אבן דלמה אינו אסור בדברים שאין עושין בהן אוכל נפש כיון שנהנה בזה אוכל פחות משוה פרוטה.
ועפי"ז קשה ג"כ מה שרצה הטורי אבן לתרץ דהנודר אין דעתו לאסור עצמו הנאה פחות מפרוטה, מלבד שהוא גופי' הוכיח דאסור אפי' בפחות מפרוטה, יש להוסיף גם דכיון דבכלים שעושין בהן אוכל נפש אפי' אין משכירין אסור, הרי דל"צ פרוטה דוקא ליהנות.
ר"ן ד"ה אפילו [הנמשך לדף ל"ג ע"א]. דהיינו לעבור דרך חצירו ולא להתעכב שם ובכה"ג אפי' אינשי דעלמא דלא שותפין לא קפדי. צע"ק מה דמבואר בב"ק (דף כ"ח) דמיצר שהחזיקו בו רבים דהיינו דעברו דרך חצירו בהסכמתו כמבואר בראשונים בב"ב (דף ק'), ומה שייך בהסכמתו כיון דמידי דלא קפדי בה אינשי ואיך יהפך זה לדרך הרבים, משמע דאם ילכו הרבה אנשים בקביעות הוא מקפיד, וצריך לפי"ז לדעת מהו המידה של מקפיד.
