אילת השחר/נדרים/כט/א
קדושה שבהן להיכן הלכה ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי. הנה חזינן דנוקטת הגמ' בפשיטות דענין קידושין דאשה הוי כגדרי קדושה דהקדש ואע"ג דלא אמר בלשון הקדש, ובתוס' קידושין (דף ז') ביארו דקושית הגמ' ונפשטו קידושין בכולה, הוא רק באופן דאמר הרי את מקודשת, וצ"ב מאי שנא דלגבי שתפשוט קדושה צריך דיבור של קדושה וכאן לא שנא איזה דיבור שאמר, ועיין שם בברכת שמואל דקושית הגמ' שם היא שנפשוט הדיבור, דעצם הקדושה הי' ידוע להגמ' דשייך ענין של גמרי, ורק על הדיבור שיתפשט צריך דיבור של קדושה, ונוכל לומר דעצם איסורין הוא ענין של קדושה ואינו תלוי בדיבור, אלא דלפי"ד צ"ע למה יהי' קדוש כאן יותר מדיבורו, דהא אמר רק היום את אשתי ולמחר לא, ולמה אין אנו זקוקים דוקא לדיבור בלשון קדושה כדי שיתפשט הדיבור על אח"כ, וע"כ מזה דענין קדושה היינו שיש בכח האדם לעשות דינים על גוף הדבר, ואז חל דיני התורה ואינו תלוי בו יותר, דרק צריך בכח להתפיס הדין בהחפץ ולא יותר, וזה הוא דמביא דדינים שחל מכח התפסת האדם אינו בידו להגביל עד זמן מסויים, א"כ לענין שיתפשט הקדושה על כולו ג"כ לכאורה לא יצטרך לשון של קדושה דוקא, וע"כ דשאני הקדש זמן כיון דאין חסר בקדושה של הדבר לכן א"צ דוקא לשון קדושה, משא"כ ענין פשטה קדושה בכולה דיליף מקרא מיוחד ובעוף מספקא, הרי דלא כ"כ פשוט דהקדושה של חלק יתפשט על מה שלא הקדיש, ועל זה בעי רק לשון קדושה, דבלי זה אין כל ענין פשטה לא רק שחסר בדיבור, ועי' במש"כ באילה"ש גיטין מ"ג ע"ב.
קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי. הנה בסוגיין משמע דכל הני שאלות אי פקעה בכדי הוא רק בקדושה, אלא דפליגי אי קדושת דמים ג"כ לא פקעה בכדי או רק קדושת הגוף, ולאביי גם קדושת הגוף פקע בכדי, עכ"פ בממון משמע דלא הסתפקו, ומכאן דענין קדושה שחל אינה אלא מדיני התורה ואינו תלוי במה דהוי ממון הקדש, דהא ממון שייך להקנות על זמן, חוץ משיטת הרא"ה שהקשה עליו האבנ"מ (סי' כ"ח ס"ק נ"ג) מסוגיין, א"כ ע"כ דגם קדושת דמים דשייך שלא פקע הקדושה, אע"ג דמצד הדיני ממון הי' פוקע, דיש דין מיוחד בקדושה דהוא נותן את הדינים, ולכן יש לדון אם פקעה בכדי, או דכיון דאינו כ"כ חמור דמהני בו פדיון לכן פקעה בכדי. וזה לכאורה לא כמו שנקטו הרבה אחרונים, עיין בחדושי ר"ח הלוי הל' מעילה, דכל ענין הקדושה הוא מדין ממון הקדש, וכשאין בו דין ממון אין שום דינים, דא"כ למה יש צד דלא יפקע קדושת דמים בכדי.
באבני מילואים (סי' ל"א ס"ק כ"ד) הקשה מ"ש במקדש חצי אשה דלא פשטה קדושי בכולה כיון דאיכא דעת אחרת המעכבת, וכאן במקדש ליום א' פשטה לעולם אע"ג דאינה רוצה על יותר.
והנה מהוכחת הירושלמי (הובא בר"ן ד"ה א"ל אביי) משדה מקנה, משמע דהי' שייך שיחול ההקדש לעולם אע"ג דאינה שלו אלא עד היובל, והנה הרא"ה הא חידש דמקנה ליום א' גוף ופירות חל כבר קנין לעולם [הובא בר"ן גיטין בפ' המגרש], ובודאי אם יקנה לו חצי דבר לא יקנה כל הדבר, וע"כ דס"ל להרא"ה דנתינה ליום א' גוף ופירות, כיון דיש כאן נתינה להיות בעלים שלם ממילא כבר זוכה בהכל, וכדי לזכות בחזרה צריך לבוא מדין פקע הקנין, אבל בקידושין כו"ע מודים דקדושה לזמן הוי חלות לעולם וצריך לבוא מדין הפקעה, והיינו דע"כ צ"ל דענין זמן אינו כאילו אינו בעלים על אח"כ דכל ענין הבעלות לזמן, אך אם הוי בעלים אז מה מפקיע וצריך לבוא מדין הפקעה וצ"ע.
ר"ן ד"ה ה"נ. ביאור דבריו נראה לפי"ד הגרעק"א כתובות נ"ט ע"ש.
ר"ן ד"ה א"ל אביי. דביאר בשם הרשב"א דיש לחלק דבאשה דאין קדושת דמים ע"כ חל קדושת הגוף וזה אין לזמן משא"כ בהקדש דיש קדושת דמים, וצ"ב דהא הוא הקדיש עולה, וכיון דרוצה דיהי' כמו שהקדיש קדושת הגוף, מאי מהני מה דיכול להיות דבר אחר ממה שאמר ומ"ש מאשה, דכיון דא"א להגביל חל על כרחך קדושת הגוף לעולם, וה"נ כיון דקדושת הגוף אין לזמן נימא שיחול לגמרי לעולם כדי שיהי' קדושת הגוף.
רא"ש ד"ה מי נפקא מיני' בלא גט. והכי אמר בפ' המגרש לענין גט אם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון שפסקה פסקה וה"ה נמי לענין קידושין דמקשינן הוי' ליציאה. צ"ע דלפי"ז ע"כ אין זה מצד שזה דין בקדושה דקדושה לא פקעה בכדי, דהא גם בגירושין ג"כ איירינן דלא מתחלק הגירושין לזמן, הרי דאין זה משום דקידושין לא פקע, אלא גזה"כ באישות דלא מתחלק לזמן, ומאי ראי' מייתי להקדש דלא פקעה בכדי.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |