אילת השחר/נדרים/כח/א

אילת השחר נדרים כח א

דף כ"ח ע"א

וב"ה אומרים אלו ואלו מותרין. בקרן אורה דייק דמשמע דרק משום דהתירו לידור מחמת אונס הא לאו הכי הי' חל הנדר על בניו, ולמה לא נימא כיון שבטלה מקצתו דהיינו לגבי אשתו בטל כולו דהיינו גם לגבי בניו, ותירץ דכיון דחושב בלבו היום ולא נתכוין לנדר כלל, מסתמא כונתו שלא נתכוין על נדר לעולם כלל על אשתו ולא בטל ממה שהתכוין לנדור. והיינו דזה רק נדר לגבי היום כמבואר בסוגיין וכן בתוס' ב"ק דף קי"ג, ולא נקרא בטל מקצתו כיון דהוא באמת נדר להיום, ולכן הי' אסור אשתו רק היום ובניו תמיד. וצע"ק דלעיל בריש פירקין במעמיד אצל א' ואצל א' אינו מעמידן, הביא הר"ן דאמרינן כיון דבטל אצל זה בטל אצל זה, הרי דאע"פ דלגבי לא לפחות מסלע אינו נדר כלל לגבי האחד שאינו מעמידו, וא"כ לא מקרי בטל אצל זה, ויחול לגבי זה שמעמיד שיהי' אסור לפחות מסלע ממש, חזינן דאינו כן, אלא דגם כאן כיון שבטל לגבי זה בטל לגבי אידך ומותר לפחות מסלע גם להשני, וה"נ גם בלי שזה נקרא אונס גם לגבי הבנים יהי' אסור ליהנות רק היום, דלגבי לעולם נימא כיון שבטל לגבי אשתו על יותר מהיום, בטל לגבי בנים לגבי יותר מהיום.

ר"ן ד"ה במוכס העומד מאליו. כתב דזה רק במלכי עכו"ם מפני שהארץ שלו ויכול לומר אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ. והנה אינו מבואר איך קנה כל הארץ להיות שלו, ואם יש איזה טעם שכל הארץ ממש שלו, א"כ כל מי שגר בחוץ לארץ לא יצוייר שיהי' חייב במזוזה מן התורה בזמנם שהכל שייך להמלך, וצ"ל דלאו דוקא שיטעון שיגרש אותו מן הארץ, דגם א' שאינו גר שם אבל יש לו נחלה במדינה ההיא יחול עליו דינא דמלכותא דינא, משום שיאמר לו שנוטל ממנו הארץ אשר יושב עליה.

בא"ד. ויכול לומר אם לא תעשו כמצותי אגרש אתכם מן הארץ וכו' וכי אמרינן דינא דמלכותא הני מילי לענין שאם קנה א' את המכס חייבים ליתן לו וכן נמי אי לא קנה אלא שהוא ממונה לגבות אינו רשאי לישבע ישראל חבירו שהם תרומה דליכא אונסא. מבואר בדבריו דאע"ג דאליבא דאמת מותר להישראל להשתמט מלשלם דהוי הפקעת הלואתו, מ"מ כיון דיש חיוב לשלם לכן הישראל הגובה לא מקרי גזלן, ולכן נמי אינו מותר לנדור דכה"ג לא מקרי אונס, וזה כמש"כ התוס' בב"ק (דף קי"ד) דהא דמותר לשנים להעיד בב"ד נכרי לחייב ישראל שלוה מגוי אע"פ שהפקעת הלואתו מותר, מ"מ לא מקרי שמפסידין אותו שלא כדין, ומה"ט נמי לא מקרי אונס לענין שיהא מותר לנדור ולחשוב בלבו היום.

אמנם ברא"ש לא הוזכר זה, ויתכן דס"ל דכה"ג מותר לנדור, דהא כל הטעם דמותר משום דדברים שבלב כה"ג הוי דברים והוי כאומר בפירוש היום, א"כ גם באופן זה מקרי אונס אע"פ שהגובה אינו גזלן. והנה בקושית הגמ' והא דינא דמלכותא דינא, יש לפרש דקשה להגמ' דא"כ איך מותר לגזול, אבל לא על הנדר קשה להגמ' אלא כיון דבזה גוזלו איך מותר לגוזלו, וכן משמע לשון הרא"ש, לכן כשתירץ דמיירי במוכס שאין לו קצבה או שעומד מאליו דמותר לגזול, לא קשה כלל, ולפי"ז באופן דאינו שייך המכס למוכס ישראל, כיון דמותר להפקיע הלואתו ומותר לא לשלם את המכס מותר לנדור, דהאיסור אינו הנדר, אלא מה שגוזל בזה את הישראל שקנה המכס, אבל מהר"ן משמע דהוקשה לו דגם הנדר אסור לעשות כשיש דינא דמלכותא מלבד איסור הגזילה, וצ"ל דאע"ג דבלב כל אדם דרוצה ליפטר מהמכס מ"מ באופן זה לא התירו לנדור [ויתכן דזה איסור דרבנן], לכן גם באופן דהישראל הוא רק הגובה אבל לא שייך לו המכס, דמותר להישראל להפקיע עצמו מלשלם, מ"מ כל שלא גוזלין ממנו אסור לנדור. ועיין ברשב"א ב"ק (דף קי"ג) דביאר להדיא דגם במוכס עכו"ם דמותר להפקיע הלואתו, מ"מ אסור לנדור, ומה דמוקי שם רב אשי מוכס כותי, כתב שם דלא קאי על הא דנודרין, ובשם הראב"ד כתב שם דקאי גם על הא דנודרין דכה"ג כבר מותר לידור כדי להפטר מהחיוב מכס.

באומר בלבו היום. מבואר בראשונים דהאונס מפרש דכונתו היום, והנה לכאורה ה"נ אם יחשוב השבוע או השעה דתמיד יועיל כונת לבו כיון דהוי אנוס, וא"כ הרי דלא צריך שהאונס יגלה ממש מה שבלבו, אלא שמגלה דאין כונתו כדיבורו ממש, וחל מיהא איסור על מה שחושב בלבו ומקרי דברים שבלב שמוכחין, וצ"ע למה זה מקרי ביטוי שפתים על מה שחושב יום שלם, דהא יתכן דחושב רק שעה א'.

רא"ש ד"ה הרי הנטיעות. קמ"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכחי לא הויין דברים. יש לעיין דאיך שייך דיועיל מה שבלב, דהא זה סותר למה שאמר בפיו ממש, ולולא דבריו הי' משמע דכונתו במה דאומר שיהי' הקדש דכונתו לאמת דבריו שלא ינצלו מליעקר כמש"כ התוס' (בעמוד ב' ד"ה דאיכא), ואולי כונת הרא"ש ג"כ כמש"כ התוס' הנ"ל.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א