אילת השחר/כתובות/כח/ב

אילת השחר כתובות כח ב

דף כ"ח ע"ב

לטבול לאכול בתרומה בתרומה דרבנן. פרש"י כגון תרומת חוץ לארץ וכו'. וכן מצינו בנדה דף ל"ב ע"א שהטבילו קטנה בת יום א' לסוך אותה בשמן תרומת חו"ל. והנה הרשב"א (בתשובות ח"א סי' צ"ב) כתב דכל שיש בו צורך לתינוק מאכילין אותו איסור דרבנן, וא"כ למה הוצרכו להטביל קטנים כדי לאכול ולסוך בתרומה דרבנן, ואולי כשאפשר לעשות בהיתר לא הותר בלי זה.

עבד ונשתחרר אין נאמנין. צ"ע למה עבד אפי' לפני שנשתחרר אינו נאמן באיסורין, ובסמ"ע (סי' ל"ה ס"ק י"ח) כתב דזה מיירי רק בעדות ממון, וצ"ע דא"כ למה ריב"ב מכשיר משום דדייק, דהא מ"מ היכא דצריך עדות גמורה ודאי לא מהני כיון דתחילתו בפסלות.

תוד"ה בית הפרס. אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע. והנה בשתי שדות ורק א' מהם טמא ואין ידוע איזה, אז יהי' כמו בשני שבילין דכשהלך בשביל אחד מטהרין אותו, אבל כאן שבשדה אחת יש טומאה ואין ידוע איה מקום הטומאה זה מקרי אינו מבורר וטימאו חכמים.

ולפי"ז בשביל שיש בו טומאה ודאי ואין ידוע המקום בדיוק, אז כל העובר בשביל טמא, והא דלעיל בשני שבילין כתב רש"י דממלא כל רוחב הדרך, משום דאל"ה גם אם באו בבת אחת יכולנו לטהר שניהם כיון דאין ממ"נ שא' טמא, דהא יתכן דכ"א לא עבר על הטומאה, אבל אה"נ אם הי' ידוע באיזה שביל הי' ודאי טמא ולא יודעין את המקום אז א' שהלך שם יהי' טמא כדין בית הפרס. ובזה יובן דברי הגמ' שבת (דף ל"ג ב') דאמרו לי' [היינו לר"ש בן יוחאי] איכא דוכתא דאית בי' ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי, והיינו דהי' מקום דרך לרבים כמו שפירש"י שם לכן הי' מקצץ תורמוסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא, ולמה הי' טמא דהא הי' ספק טומאה ברה"ר כיון דמשמע דלא הי' ממלא כל רוחב השוק, וע"כ כהנ"ל דבתוך השביל עצמו כיון שידוע שיש שם מת הוי כבית הפרס.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א