אילת השחר/יבמות/ח/א
תוד"ה מי לא מודה עולא. ק"ק דמנא ליה דמודה עולא בהא. לכאו' ממתני' בריש פירקין מוכח כן, מהא דאשת אחיו מאמו פטורה מיבום אפי' שהיא עכשיו גם אשת אחיו מאביו מ"מ לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי, וע"כ משום דכבר היתה אסורה תחילה משום אשת אחיו מאמו. אך אין ראי' משום דמתני' מיירי אחרי שכבר למדנו מעליה דעריות פטורות מיבום ולא אמרי' הואיל ואישתרי, אבל אם הי' הכלל דהואיל ואישתרי אישתרי ביבום, י"ל דאה"נ גם אשת אחיו מאמו היתה מתיבמת.
תוד"ה תרי איסורי וכו'. ולא דמיא אילונית לחייבי עשה דילפינן בפרק שני לחליצה דאילונית מיעטה הכתוב בהדיא דלא הויא בכלל היתר אשת אח. ביארו דבריהם דעל חייבי לאוין דס"ד דאינו דוחה, ועיקר כונת הגמ' הי' על חייבי עשה כמש"כ התוס' לקמן (דף כ' בד"ה אי הכי), ולכן בא הכתוב לומר דמ"מ עולה לחליצה, אבל היכא דיש מיעוט מפורש מפרשינן ליה דנתמעט לגמרי גם מחליצה. אלא דעדיין צ"ע דא"כ למה צריך שם בגמ' לתרץ מסתברא חייבי כריתות לא תפיס קידושין משא"כ חייבי לאוין, הא פשוט דחייבי כריתות דיש בהם קרא דעליה ע"כ נתמעטו גם מחליצה, משא"כ חייבי עשה דאין פסוק מפורש כמש"כ כאן, וצ"ל דסוגית הגמ' דשם אזיל למאן דדריש מולקחה, וע"ז מפרשינן דקאי רק למעט חייבי כריתות, ועיין מש"כ בתוס' לקמן עמוד ב' בד"ה כל היכא.
תוד"ה רבא אמר. ועוד אור"י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצורע אבל הכא דשני שמות הן לא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי. וקשה לפי"ז באמת מ"ט כל הסוגיא דלית לה לרבא ס"ל דשייך הואיל ואישתרי אישתרי בעריות ומתוך שהותרה איסור אשת אח הותר נמי איסור אחות אשה הרי הם ב' שמות, והגרע"א (במכתבים שנדפסו בסוף דו"ח מכתב ד') כתב וז"ל לענ"ד זהו הכלל לכולי עלמא דבב' ענינים ממש לא אמרי' הואיל והותרה אלא דלענין אשת אחיו ואחות אשה דכל עריות כיון דכללינהו הקרא לענין כרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות ומסברא היה כמו חלב וחלב לחייב בהעלם כולם רק חטאת א' אי לאו דיצא כרת באחותו לחלק מש"ה מקרי שם א', ורבא ס"ל דמ"מ מקרי שני שמות עכ"ל.
וקצת תימה דמ"מ הרי הם שני לאוין, ובבא על אשה שיש בה שני איסורין לוקה שתים, אלמא דב' איסורין הם, וא"כ מה הדמיון למצורע שאין בו אלא לאו אחד.
אמנם לפמשנ"ת (לעיל ז' ב') דאישתרי אישתרי היינו דכיון שהאיסור ישנו רק שהתירה תורה לעבור על האיסור במקום יבום או לטהרת המצורע, אמרי' דאף כשיש עוד איסור ג"כ התירתו תורה לעבור עליו, א"כ אין הכרח דחלוק בין לאו אחד לב' לאוין, כיון שאנו רואין דרצון התורה הוא שיעשה את הדבר הזה אף במקום איסור.
וסברא זו רואים ג"כ בפיקוח נפש שדוחה איסורי תורה, דמ"מ אין הביאור שאמרה תורה דאין איסור כלל במקום פיקוח נפש, אלא שמותר לעבור על האיסור כדי להציל נפש. וראי' לזה ממש"כ הראשונים דכשיש חולה בשבת שצריך לאכול בשר ויש שתי אפשרויות או שיאכל בשר נבילה שזה איסור בכל כזית וכזית, או שישחטו בהמה כשרה ויעברו איסור א' של שחיטה בשבת. וכתבו הראשונים דעדיף לעבור איסור פעם א' ממה שיעבור הרבה איסורים על כל כזית וכזית, ואם במקום פיקוח נפש חשבינן דאין איסור כלל, א"כ אין כמה איסורין במה שיאכל הרבה כזיתים שהרי זה היתר, וע"כ שזה מעשה איסור רק שהתירתו תורה לצורך פיקוח נפש, ולכן מה שפחות איסורין עדיף.
ולכן שייך ג"כ דאם אוכל דבר איסור שהותר לו משום פיקוח נפש, מ"מ יתכן שמטמטם את הלב, כיון שזה איסור רק שהותר לו לעבור עליו משום פיקוח נפש, דאם הי' היתר גמור לא הי' מטמטם.
והא דאמרי' לעיל בגמ' דלא שייך הואיל ואישתרי אישתרי אלא אם כבר הי' היתר, כגון במצורע שראה קרי ביום שמיני, וכן באחות אשה דוקא בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דאישתרי ביני ביני, אע"פ שבלא"ה אין האיסור מותר בעצם, אלא שהתורה התירה לעבור על האיסור, וא"כ למה צריך שיותר תחילה איסור אשת אח, צ"ל כמ"ש האחרונים דאם יש לפנינו גם איסור אחות אשה לא נוכל לומר דהואיל ואישתרי אישתרי, דמאי חזית ליזל בתר היתר זיל בתר איסור ונימא הואיל ואסורה משום אחות אשה אסורה ג"כ משום אשת אח, ומש"ה דוקא כשכבר הותר איסור אשת אח ובא איסור אחות אשה אמרי' דהואיל וכבר הותר איסור אשת אח מותר ג"כ איסור אחות אשה.
תוד"ה ואילו פטורות. מ"מ תנא פוטרות דהוצרך להשמיענו איסור בצרה דעדיין לא השמיענו בשום מקום אבל איסור ערוה דכבר נשנו כל העריות בפ"ק דכריתות וכו'. יש לעיין דמ"מ לא השמיענו עדיין בשום מקום דפטורות מן החליצה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |