אילת השחר/זבחים/ז/א

אילת השחר זבחים ז א

דף ז' ע"א

שעירי עצרת שקבל דמן בשני כוסות. יל"ע למה נקט דוקא שקבל דמן ולא אמר דשחטו שנים כאחד, ועוד יל"ע דהא א"א לצמצם וא"כ נמצא שלא היו ממש בבת אחת. ולעיל דקאמר אי דאפרשינהו בבת אחת, כיון דאי אפשר לצמצם אולי הכונה שאמר בדיבור אחד שיהי' שניהם לחטאת.

תודה ששחטה לשם תודת חבירו. פרש"י כגון שיש לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה, ובקרן אורה כתב לא ידענא למה הוצרך לזה דאפילו אם לא הי' לשמעון תודה ושחט תודת ראובן לשם תודת שמעון הוי שינוי קודש, דבשינוי קודש לא בעינן מחוייב בדבר.

ובאמת צריך להבין מאי נפק"מ אם זו תודה של חבירו או שלו כיון דאין כאן משום שינוי בעלים אלא כשינוי קודש נחשב, ומלבד זה קשה מה שייך שיחשוב שהבהמה הזאת תהי' כאילו הבהמה השני'.

וע"כ צ"ל [ונתעוררתי ע"י א' מהחבורה] דמתיבת שלמיו יליף רב חסדא הלכה דקרבן של חבירו נקרא קרבן אחר, וכמו עולה ושלמים כך קרבן ראובן וקרבן שמעון הו"ל כב' מיני קרבנות, ולכן זה שייך רק כשיש לחבירו קרבן ושוחט לשם תודה זו, דאם שוחטו שיהא תודה של שמעון אין כאן מחשבה לקרבן אחר, דרק הקרבן השני של שמעון הוא דנקרא קרבן אחר, וזהו דנלמד משלמיו [מיהו צ"ע דהא זה מציאות ואינו חלות, דבשלמא שיחשוב שזה יהי' עולה היינו שיחול איזה דין עליו, אבל איזה חלות דין הוא לשם תודת חבירו].

ובשטמ"ק אות כ"ב הגיה ברש"י דצ"ל ולא שיתכפר בה אחר אלא כשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם, והיינו דרש"י רוצה להוכיח דמצינו בשם קרבן א' שינוי קודש, ולזה מביא משוחט חטאת חלב לשם חטאת דם דאף ששניהם חטאת מיקרו הוי שינוי קודש וכדלקמן ט' ב'.

והנה שיטת התוס' דדין זה הוא דוקא בתודה [ומסתמא ג"כ בשלמים ועי' בליקוטי הלכות], והמפרשים הקשו דהא הוקשו כל הקרבנות, ולהנ"ל נראה דהא ההיקש הוא דבכל הקרבנות פוסל שינוי קודש ושינוי בעלים, אבל לומר מה זה שינוי קודש לא הוקשו, וכמו מה דילפינן מקרא דתודה נקראת שלמים וכי שייך להקיש דכל הקרבנות יקראו שלמים, וה"נ בתודת שלמיו גילתה התורה דתודה של אדם אחר הו"ל קרבן אחר, וממילא הו"ל שינוי קודש, ולכן אף דשינוי קודש פוסל בכל הקרבנות, אבל לא נילף דבכל הקרבנות יש דין דקרבן של חבירו הו"ל כשם קרבן אחר.

תודה ששחטה לשם שלמים כשרה וכו' תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויין תודה. מבואר דהקובע לענין שינוי קודש הוא שם הקרבן וכיון דתודה קרויה שלמים לא הוי שינוי קודש, וכבר הערנו לעיל דף ד' ע"א ד"ה תודה ששחטה לשם שלמים, שצריך להבין מאי מהני שנקרא ג"כ שלמים כיון שחלוק הוא בדיניו משלמים וצ"ע.

תודה קרויה שלמים וכו'. יש לעיין בשינוי בעלים כגון תודה ששחטה שיתכפר בה מי שאינו מחוייב תודה אם מקרי אינו מחוייב כמותו, או דלמא כיון דתודה איקרי שלמים ובשלמים בודאי לא שייך אינו מחוייב כמותו ממילא הו"ל שינוי בעלים.

והנה בחטאת ששחטה לשם מי שמחוייב עולה אמרינן לקמי' דכיון דשייך בכפרת עשה מקופיא מקרי שינוי בעלים, ואפילו לפי"מ שפסק הרמב"ם (פט"ו מפסוהמ"ק ה"ח) דאינה פסולה אלא שאינו עולה לו משום חובה, עכ"פ הא הוי שינוי בעלים אע"פ שהוא חייב קרבן אחר לגמרי, א"כ יש לומר דגם בתודה דנקראת שלמים ולכן אם שחטה לשם שלמים מרצה, ה"ה אם שחטה לשם אדם אחר דאפילו שהאיש ההוא אינו מחוייב תודה הו"ל שינוי בעלים ולא יעלה לו לחובה.

מיהו בליקוטי הלכות כשמבאר שיטת הרמב"ם במחלוקת רבה ור' חסדא, מבואר שנקט דבתודה מקרי שינוי בעלים דוקא בשחט על מי שמחוייב תודה, ובלי זה הו"ל אינו מחוייב כפרה כמותו וצ"ע.

סד"א מדתודה קרויה שלמים שלמים נמי קרויין תודה. צ"ב למה הי' כזו הו"א, הרי לא מצינו שהתורה קראה לשלמים בשם תודה.

רש"י ד"ה לא דידיה. ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין. יש לעיין אם ה"ה בהפריש תודה כשיצא מן הים ועדיין לא הקריבה וחזר והפריש תודה על שעלה פעם אחרת מן הים, וכעת שחט תודה הראשונה לשם השני', אם גם זה הי' נחשב ב' מיני תודות [או אפשר דלא שייך להפריש עוד תודה על עלייה מן הים כל זמן שלא הקריב את הראשונה, דהיא תעלה לו ממילא גם על עלייתו פעם שני' מן הים].

ובאמת יש לעיין אם יצא מבית האסורים וגם עלה מן הים אי צריך להביא שתי תודות או סגי באחד, ואף שאין חיוב גמור להביא תודה, מ"מ חיוב זה שיש יש להסתפק אי צריך להביא שתים, ואם סגי באחד א"כ מה לי אם עלה ב' פעמים מן הים או פעם א' מן הים ופעם א' מבית האסורים. אך משמע דמ"מ כל נס הוא מין קרבן אחר קצת, וצריך להשמיענו דאעפ"כ לא מיפסיל אם הקריב לשם השני'.

ומבואר ג"כ דצריך מחשבה מיוחדת לשם איזה נס הוא מביא, דאם א"צ כלל מה שייך התייחסות מחשבה לשם תודה אחרת, דהיינו לנס אחר, כיון דאין כלל דין מחשבה ע"ז.

תוד"ה תודה. משום שינוי בעלים לא מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא בזריקה. משמע מתוס' דאם יזרוק לשם תודת חבירו לכו"ע תהי' פסולה משום שינוי בעלים, ועי' בליקוטי הלכות מה שתמה על זה, ובסברת התוס' י"ל דכיון דזרק לשם תודת חבירו הרי ממילא נזרק לשם חבירו, והוי שינוי בעלים.

ומש"כ תוס' בהמשך דבריהם, דהוי שינוי קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה אחרת וכו', לכאורה תיבת פלוני אינו בדוקא, דהא מיירי בשוחט תודת עצמו לשם תודת חבירו.

חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה. הנה מהא דאמרי' דכששוחטו על מי שמחוייב עשה מקרי מחוייב כפרה כמותו, מבואר דמחוייב כפרה כמותו אין זה דוקא מי שמחוייב להביא קרבן כמותו, רק מה שצריך ג"כ כפרה זו, אף שאינו מחוייב להביא קרבן זה, דהא מי שמחוייב עשה א"צ להביא חטאת.

ונפק"מ בחישב שיתכפר קטן [גם בשאר קרבנות] אם נחשב מחוייב כפרה כמותו, דאם צריך שיהא מחוייב בהבאת קרבן הרי קטן אינו מחוייב בהבאת קרבן, ומקרי אינו מחוייב כפרה, אבל אם מספיק במה שצריך כפרה על חטא זה, א"כ יהא תלוי במה שדנו האחרונים אם יש לקטן חטא, ויש כמה ראיות דחטא יש לו רק שאינו נענש, דהא אסור להאכילו בידים ואם אין לו חטא למה יהא אסור, וא"כ הוי שפיר מחוייב כפרה כמותו, אמנם בכמה מקומות משמע דאין לו איסור כלל, ובפשוטו רוב הפוסקים נוקטים דקטן אין לו חטא כלל [ועי' בפ"ת יו"ד סי' רפ"א סק"ז בשם הנו"ב, דקטן שעשה עבירה נענש ע"ז כשהגדיל, ויש ע"ז הרבה קושיות דבכמה דוכתי אמרי' דנייתי קטן ויעשה, ואם יענש ע"ז כשיגדל נמצא שיש לו עכשיו חטא, ואיך נאמר לו שיעשה עבירה].

שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה. לכאורה היינו עשה ביטול תורה, אבל שאר מצות אין רגילות לבטל, דהא כל אחד מישראל לובש טלית מצוייצת ומניח תפילין ומקיים את המצות המוטלות עליו.

והנה לקמן בע"ב אמרינן דמי שמביא עולה ולא עשה תשובה הוי זבח רשעים תועבה ואינה מכפרת לו, וא"כ אי מיירי הכא על ביטול תורה הא לא יכפר לו דאיך יעשה תשובה אם יודע שרגיל בזה וימשיך בחטאו, וגם לכפרה מקופיא דחטאת צריך תשובה, יעוי' בליקוטי הלכות. וצ"ל דמיירי בעושה תשובה, ומקבל על עצמו להזהר מביטול תורה.

חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על כריתות מכפרת על חייבי עשה לא כ"ש. לכאורה נהי דמצד הק"ו אפשר ללמוד דשייך כפרה גם על עשה, מ"מ כמו שחטאת אינה מכפרת אלא על חטא אחד, ה"נ לא תכפר על עשה כיון שמכפרת כבר על החטא של כרת שמביא עליו את החטאת [ועי' שפ"א].

וצ"ל דמדחזינן דאם עבר על כמה חטאים בהעלם אחד כולם מתכפרין בחטאת אחת, הרי דכיון שאינו מחוייב על כל א' קרבן לחוד אע"פ שצריך כפרה על כל אחד, מתכפר שפיר בקרבן א', א"כ עבירת עשה נמי כיון שהוא חטא שיכול להתכפר עם שאר חטאים, ואינו מחוייב קרבן על כל עשה בפנ"ע, לכן יוכל להתכפר גם בחטאת גם כשהחטאת כבר מכפרת על חייבי כריתות ג"כ.

ועוד יש להקשות, דבשלמא אם חטאת היתה מכפרת על חייבי כריתות שעליהם לא הופרשה שייך למיעבד ק"ו דתכפר גם על עשין, אבל הרי מכפרת רק על איסור כרת שבשבילו הופרשה, וא"כ מנ"ל שיכפר גם על עשה כיון שלא הופרשה עליו.

וע"כ צ"ל דמה שחטאת אינה מכפרת על חטא שלא הופרשה עליו, אינו חסרון מצד הקרבן שאין בכחו לכפר על מה שלא הופרש, אלא זה דין בחטא דחטא של כרת אינו מתכפר אגב גררא וצריך הפרשה מיוחדת עליו, משא"כ עשה שאנו רואים שאינו צריך הפרשה מיוחדת לכל עשה ואם הפריש עולה על עשה הרי הוא מכפר גם על עוד עשין, הרי דמצד העשה אין דין שלא מתכפר אלא כשהופרש על זה, ילפינן שפיר מק"ו דגם חטאת תכפר על עשין עם החייבי כריתות.

חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו. לכאורה כיון שחטאת אינה מכפרת אלא על חייבי כריתות בשוגג, כך גם הק"ו הוא רק שיכפר על עשה בשוגג, וכבר העיר כן בשפ"א, ובליקוטי הלכות כתב כן מסברא דנראה שאינה מכפרת רק על עבירת עשה בשוגג.

אך אפ"ל דאם עשה תשובה על העשה, כבר אין עליו את חומר עבירת מזיד דהא שב, ורק נשאר עליו עדיין מקצת חטא שצריך על זה כפרה והוי כשוגג, ושפיר תכפר עליו החטאת.

והנה הרמב"ן בריש פר' ויקרא (פסוק ד') כתב דכשעבר על עשה בשוגג א"צ עולה לכפר, ולפי"ז לא שייך לפרש כאן דמיירי בעבר על עשה בשוגג כמ"ש השפ"א והליקוטי הלכות, וע"כ צ"ל שבא לכפר על עשה במזיד לאחר ששב וכנ"ל.

אמנם ברש"י משמע דלא ס"ל הכי, דהא לעיל דף ו' ע"ב פרש"י בד"ה והא הכא, דבטומאת מקדש וקדשיו יש עשה דוישלחו מן המחנה וגם על זה השעיר מכפר, ומבואר דס"ל דגם עשה בשוגג צריך כפרה, דהא טומאת מקדש דאיירינן התם היינו בשלא היתה ידיעה בתחילה ובסוף, וא"כ הרי הוא שוגג, ומ"מ צריך כפרה [ועי' בשטמ"ק שם אות ג' שפירש באופן אחר ולדבריו אין ראי'].

וכן הא דאמרינן שאין לך אדם בישראל וכו' משמע קצת דאיירי בשוגג, דקשה לומר על מזיד שאין לך אדם בישראל שאינו עובר על עשה במזיד, אמנם א"כ יקשה על הרמב"ן דהא מבואר כאן דגם שוגג צריך כפרה, אך י"ל דמ"מ לא מיירי בשוגג ממש אלא אין לך אדם בישראל שאינו עובר עשה ע"י שלא שם אל לבו ואז צריך כפרה.

והא דאמרינן לקמן בע"ב אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה, כבר העיר בשפ"א שם דמשמע דאיירי במזיד דאין נראה שיהי' נקרא רשע העובר בשוגג, וא"כ זה שייך רק לפי הרמב"ן דבשוגג א"צ כפרה דאל"כ מצי לשנויי דבאה לכפר על עשה שעבר בשוגג.

אך גם שם יש לומר על דרך זה דבאמת עולה באה גם על שוגג, ומ"מ בלא עשה תשובה הוי זבח רשעים, משום דבשוגג גמור באמת א"צ כפרה רק בשוגג שבא ע"י שלא שם אל לבו ולא חשב היטב על מעשהו, וזה כבר נכלל בזבח רשעים.

עוד י"ל ליישב דברי הרמב"ן, דיש לומר דהרמב"ן מיירי רק במבטל עשה, והכא ילפי' בק"ו שיכפר על איסור עשה, ואיסור עשה בשוגג גם הרמב"ן יודה דצריך קרבן, וכגון הבא בשוגג על מצרית ואדומית, דהא איסור עשה בשוגג הוי ככל עבירת שוגג וצריך כפרת קרבן.

ועוד יש לפרש דהק"ו באמת הוא שיכפר גם בעבר על עשה במזיד, ולא תקשי דמיפרך ק"ו, משום דהק"ו אינו משום הגברא מחמת חיובו לשמים, דאם מכפר לו על כרת כ"ש שיכפר לו על עבירת עשה, רק הק"ו הוא על חומר החטא, דקרבן שמכפר על עבירה חמורה דכרת כ"ש שיכפר על עבירה קלה דעשה.

והיינו דהא עולה זה קרבן שבכחו לכפר על עשה, וחטאת בכחו לכפר על חטא דכרת, וע"ז בא הק"ו ללמד דקרבן שבכחו לכפר על כרת בודאי שבכחו לכפר על עשה, ומ"מ כל חטא כדאית לי', דבחייבי כריתות מכפר רק על שוגג, ועל עשה מכפר גם במזיד, וכמו שעולה מכפרת על עשה במזיד.

ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו וכו' מקופיא מכפרא. יל"ע אם בכל כפרה מקיבעא יש גם כפרה מקופיא או דמקיבעא ומקופיא הם ב' מיני כפרות.

והנה כפרה מקופיא הרי אינה מכפרת על עצם החטא, וזה הרי גדר אחר לגמרי מהכפרה של חטאת, ומנ"ל שיש בחטאת כפרה כזו כלל.

ומהאי טעמא צריך להבין דברי רבא דכששוחט לשם מחוייב עשה חשיב מחוייב כפרה כמותו, והא הכפרה של חטאת זה כפרת החטא דמתכפר לו עצם החטא, ועל חייבי עשה אינה מכפרת ממש, ומאי טעמא מקרי שמחוייב כפרה כמותו.

ולכאורה משמע מזה דבכל כפרה מקיבעא יש גם כפרת מקופיא, דאל"כ מנ"ל לחדש שיהא בחטאת כפרה מקופיא כלל, הרי לכל קרבן יש את דיני הכפרה שלו מה שקבעה לו תורה, דחטאת מכפרת על לאוין, [ויש ג"כ מין כפרה של מצורע], וכל אחד מכפר למה שדינו לכפר, ומנ"ל לחדש בחטאת דין כפרה חדשה של כפרת מקופיא. וע"כ דמכח הק"ו יליף דנכלל בכפרה מקיבעא גם כפרה מקופיא.

והנה הא דילפי' מק"ו דחטאת מכפרת על חייבי עשה, לכאו' הי' נראה דרק בחטאת הוא דילפינן משום שחטאת מצינו שהיא מכפרת בתור כלל על חייבי כריתות, ילפינן בק"ו שתכפר גם על עשה, אבל אשם הרי אין אצלו כלל שהוא מכפר על מין מסויים של חטאים, אלא כל אשם מכפר על חטא מיוחד שנאמר בו, ממילא מהיכי תיתי שיכפר על עשה [אך בתוס' במנחות דף צ"ג ע"ב בד"ה כאילו, משמע דגם אשם מכפר על עשה].

חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה וכו'. הנה הרמב"ם בפט"ו מפסוה"מ ה"ח כתב דאם שחט חטאת על מי שמחוייב עולה כשר ואינו מרצה, והקשו עליו א"כ למה הוצרך לכתוב שם בהלכה י"ד דעולה ששחטה לשם אחר אינה מרצה משום דאין לך אדם מישראל שלא עבר עשה, הא חזינן בחטאת דלשם אינו מחוייב כפרה כמותו אף שאינו פוסל מ"מ אינו מרצה וה"נ בעולה לא ירצה.

ואפשר דבחטאת מה שלא עולה לו לחובתו, הוא רק משום דנכלל בה גם כפרת עולה, וכדאמרינן דמכפרת אעשה, ולכן אע"פ שנשחט על מי שאינו מחוייב חטאת, מ"מ מצד הכפרת עשה שבחטאת הו"ל מחוייב כפרה כמותו, דאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה, אלא דמצד דין חטאת שמכפר אכרת אינו מחוייב כפרה כמותו, ולכן לפסול א"א כיון דאינו מחוייב כפרה כמותו מחמת עיקר כפרת חטאת, אבל כיון שגם בעולה אינה מרצה ומחמת דין קרבן עולה הוי שינוי בעלים, הו"ל כעולה דאינה מרצה.

וכן מה שפסק הרמב"ם בפט"ו מפסוהמ"ק הל' ט' דבשחטה לשם מת אינה עולה לו לשם חובה, היינו מהאי טעמא דמת שייך ג"כ בקרבן עולה, דהא תנן יביאו יורשין עולתה, ואע"ג דאין ריצוי גמור למת, מ"מ הא עולה לחובתו ושייך שפיר בדין קרבן עולה, וכיון דאין לך אדם שאינו מחוייב עולה הוי בכלל מחוייב כפרה כמותו.

תוד"ה חטאת. דמסתמא עולה יביא וכו'. תימה למה כשעומד להביא עולה לא מקרי מחוייב כפרה, הא מ"מ כל זמן שלא הביא עולתו מחוייב עדיין כפרה על עשה [וביד דוד עמד בזה].

בא"ד. א"נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר. והיינו דאפי' אם אין עולה מכפרת על עשה דלאחר הפרשה, מ"מ עשה שלאחר הנדר ודאי תכפר, חדא דנדר אינו עושה עדיין כלום, ועוד אפי' אם הנדר הי' עושה איזה דין, מ"מ דל מהכא את הנדר הרי יש לו עדיין הפרשה והוי קרבן שלם, משא"כ אחר הפרשה כבר חסר לו את ההפרשה ולא שייך קרבן בלי הפרשה [ועי' בליקוטי הלכות לעיל שכתב כן מסברא דנפשיה והוא מבואר כאן בתוס'].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א