אילת השחר/זבחים/ו/ב

אילת השחר זבחים ו ב

דף ו' ע"ב

אימא כיפר גברא לא כיפר קמי שמיא וכו'. הנה כל השקלא וטריא כאן אם שייך לומר על חסרון סמיכה דלא כיפר, היינו משום דבלי ראי' אין לנו לקרוא לזה לא כיפר, דלומר שהגברא נתכפר אלא דלא קיים כמצותו בפשוטו לא מקרי לא כיפר, ורצה להוכיח דמצינו דגם זה מקרי לא כיפר, וכיון דדחי דהתם לא כיפר מתנות הראש שוב אין לנו לפרש לא כיפר כשזה רק כלפי שמיא ולא נשאר שום חיוב על הגברא לעשות איזה דבר.

וכמו שבשאר מצות אם לא עשה בהידור בודאי לא שייך לומר ע"ז לשון שלא כיפר, ה"נ כאן כיון דהקרבן כיפר אלא דלא קיים מצוה מן המובחר לא שייך ע"ז הלשון לא כיפר, אלא דמ"מ כיון דבקרבן עסקינן הו"א דשייך לשון זה אע"ג דמחמת כפרת הקרבן לא חסר כלום, ועל זה דחי דאין ראי' מהברייתא ונשאר דלא שייך ע"ז הלשון לא כיפר.

והנה מלשון הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק הל' י"ב משמע כאוקימתא דלא כיפר קמי שמיא, וק"ק דהא אין דרך הרמב"ם לפסוק מה שאינו נוגע למעשה, וכיון דא"צ להביא קרבן אחר למה הוצרך לומר דמעלין עליו כאילו לא כיפר.

ואפשר דהנה בגיטין דף כ"ח אמרינן השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים, ופריך והא בעי סמיכה, ומשני דמיירי בקרבן נשים או בחטאת העוף דלא בעי סמיכה. וכבר דנו בתוס' שם להוכיח דאע"ג דאין סמיכה מעכבת, מ"מ אין להקריב קרבן אם אי אפשר לקיים בו סמיכה.

ובאמת מצינו כמה מצות שגם אם אי אפשר לקיים חלק מהם, כיון דאינם מעכבים אפשר לקיים את המצוה השני', והא דבביצה דף ח' מבואר דאם אי אפשר לקיים מצות כיסוי אסור לשחוט, נתחבטו באמת המפרשים למה אין לשחוט, וצריך לומר דמצות שחיטה וכיסוי הדם תלויים זה בזה. אבל בשאר מצות אפשר לקיים אע"פ שלא יקיימו את השני', וא"כ למה אי אפשר להקריב קרבן בלי שיסמכו עליו.

ולכן אפשר דמה דאמרינן דלא כיפר קמי שמיא, היינו דחידשה תורה דבלי סמיכה חסר בשלימות שבמצות הקרבן, וא"כ נהי דלא צריך להביא קרבן אחר אם הביא בלי שסמך, מ"מ נ"מ בזה דאין להביא קרבן אם לא יהי' אפשר לסמוך עליו, וכן פסק באמת הרמב"ם בשולח חטאת ממדינת הים דא"א להקריב החטאת רק בקרבן נשים וכיו"ב דאין בהם מצות סמיכה.

רש"י ד"ה שירי מצוה הן. הלכך הוי כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי. יל"ע למה נקט רש"י דוקא שירי הדם דחטאת הרי בכל הקרבנות אין השיריים מעכבין, אמנם הנה הגר"א ז"ל בהגהותיו למשניות זבחים פ"ה מ"ד [נדפס בסוף המשניות] מדייק מרש"י לקמן דף ל"ז ע"א ד"ה מנין, דרק בחטאת צריך לשייר דם כדי לשפוך שיריים ובשאר קרבנות רק אם נשאר דם שופכו ליסוד [וכשיטת הר"מ בתוס' לקמן נ"ג ב' ד"ה העולה], ולפי"ז שפיר נקט רש"י חטאת, דרק בחטאת שיש דין לשפוך שיריים אלא שאינו מעכב הוי דין בקרבן, משא"כ בשאר קרבנות אין כלל דין בקרבן שצריך שיריים שיהא שייך לומר שזה מעכב בקרבן.

רש"י ד"ה לא כיפר מתנות הראש. ולר"ע צריך שיתחיל בבהונות. ח"א העיר למה לא כתב דיתחיל בתנוך אזנו הימנית שזה לפני הבהונות, ואפשר דהנה כתיב והנותר יתן, וס"ל לר"ע דכתוב כאן דין דהנתינה על הראש צריכה להיות מהנותר, ואם לא יעשה שום עבודה קודם עם השמן שבלוג לא יתקיים והנותר, לכן צריך ע"כ ליתן לכל הפחות שמן על הבהונות ואז יקויים והנותר ליתן על הראש, ובלי זה יעכב.

אלא שעירי עצרת למה הן באין וכו' והא הכא דעשה דלאחר הפרשה הוא וקא מכפרא. ומבואר בשטמ"ק אות ג' דאע"ג דבטומאת מקדש וקדשיו איכא כרת ואנן איירינן בעשה סתם שאין בו כרת, מ"מ כמו שיש סברא בעולה דכיון שמכפר על עשין הרבה במקום אחד, יכפר נמי על עשה דאחרי הפרשה, ה"נ בחטאים דטומאת מקדש וקדשיו, כיון דקרבן א' מכפר על הרבה חטאים, יש סברא שיועיל גם על חטא דלאחר הפרשה.

אמנם ברש"י מבואר דמייתי מהתם משום דבטומאת מקדש וקדשיו איכא נמי עשה, וכלשון הגמ', וצריך טעם באמת למה לא סגי בהא דהוי כמו עשה במה דמכפר על חטאים הרבה.

ואפשר דהנה כל הסברא לומר שעולה לא יכפר אעשה דלאחר הפרשה הוא משום דיתכן שצריך שבשעת הפרשה הי' שייך כבר שיהי' מוטל עליו להביאו, [ואע"ג דאין חיוב קרבן ממש על עבירת עשה, מ"מ יש כבר צורך להביא קרבן לכפר], אבל מה שבשעת ההפרשה לא הי' שייך כלל שיהי' צריך להביא ע"ז קרבן, אינו מכפר.

וא"כ כיון דהשעירין מכפרין על חטא שלא נודע לא בתחילה ולא בסוף, הא לא שייך כלל במציאות שיהי' חטא שחייבין להביא קרבן זה, דהא היחיד אינו מביא כלל קרבן כזה בשום אופן, וגם הציבור אינם יכולים להביא קרבן כזה רק בעצרת גזה"כ, אבל שהחטא יחייב קרבן כזה לא יצוייר כלל, וא"כ שפיר יש לחלק בין עשה ללאו דטומאת מקדש, דבעשה דשייך שבשעת ההפרשה הוא כבר צריך להביא קרבן [אפי' לא חיוב ממש] יש סברא שלא יכפר רק על אם הי' כבר צריך לכפרה בשעת הפרשה, משא"כ בשעירים דמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, דכלל לא קובע ידיעת החטא להצריך קרבן, לא שייך לחלק בין חטא שלפני הפרשה או לאחר הפרשה.

והנה רש"י [בע"א] כתב דהא דפשיטא לן בחטאת דאינו מכפר על חטא דלאחר הפרשה, משום דכתיב או הודע, ולפי"ז בעולה מתכפר העשה אפי' אם בשעת הפרשה לא נודע לו החטא, ולסברא הנ"ל דהעיקר תלוי מחמת שהי' שייך להיות צריך להביא קרבן, צ"ל דאע"ג דלא נודע מ"מ מקרי שהי' ראוי להיות צריך להביא קרבן אם הי' נודע לו.

ולפי"ז אפשר דאע"ג דעל הלאו דטומאת מקדש וקדשיו מכפרין השעירים רק כ"ז שלא נודע לו, וכשנודע לו צריך להביא קרבן, מ"מ העשה שבו כבר נתכפר בהשעיר, דדין עשה זה הוא ככל עשין, ומדמהני לכפר גם על עשה שבטומאת מקדש שעבר אחרי ההפרשה, הרי דבכל עשה לא איכפת לן ומכפר אפילו על חטא דלאחר הפרשה.

לב ב"ד מתנה עליהן. ביאור ענין לב ב"ד מתנה עליהן יעוין בקהלות יעקב שבועות (סימן ז'). אמנם מה שעדיין יש לעיין מה הוא לב ב"ד, דהא אין ב"ד עומדין ומתנין, ואיך זה מועיל. וברש"י מבואר דב"ד הכונה להעוסקין בצרכי ציבור, ויש לעיין למי הכונה, אם לסנהדרין גדולה או לב"ד שהיו בודקין את הכהנים אם ראויין לעבודה, ובמנחות דף ע"ט ב' כתב רש"י לב ב"ד של כהנים.

והנה משמע שאינם אומרים בפירוש בפה תנאי זה אלא דנחשב כאילו זה במחשבתם, וזה צ"ע דהא אין שייך שם ב"ד על הדיינים רק כשיושבין ודנין ביחד, אבל כשיושבין ושותקין אפי' אם כולם יחשבו באותו רגע את אותה המחשבה, לא נקרא לזה מחשבת ב"ד, דמה יצרף אותם שיהיו נקראים ב"ד, וא"כ מה שייך לב ב"ד כיון שאינו אלא בלב ואז אין חל שם ב"ד עליהם, משמע דשייך כאן ענין ב"ד על אלו הממונין לעסוק בצרכי ציבור ובלבם שיעשו הדברים כמו שצריך, וא"צ מחשבה מיוחדת בשעת מעשה וצ"ע.

סכין מושכתן למה שהן. יל"ע במקדיש קרבן באמצע שחיטה אם יועיל, והכא הרי הסכין מושכתן רק בסוף השחיטה ומהני.

רש"י ד"ה כבשי עצרת שלמים נינהו. והלא חובה ללחם באין להתיר את החדש במקדש למנחות ולביכורים. צ"ב למה הוצרך לכל האריכות הזו הרי סגי במה דקאמר דשלמים נינהו ושלמים אין מכפרין, וכן מש"כ דחובה ללחם הן באין, לכאו' תליא בפלוגתא דר"ע ובן ננס במנחות מ"ה ע"ב אם השלמים באין בגלל לחם או הלחם בגלל הכבשים, ורש"י כאן נקט כבן ננס.

רש"י ד"ה לב ב"ד מתנה עליהן וכו'. שאפילו יפרישו הכהנים בבת אחת לא תהא הפרשת האחרון הפרשה עד סמוך להקרבתו. הנה מה דמהני שלא תחול ההפרשה בזמן שהכהנים יפרישו, אפשר להבין כיון דהכהנים הם שלוחי ציבור והב"ד הם ראשי הציבור, והשלוחים אינם יכולים לעשות בלי שהב"ד שולחים אותם להפריש, וכיון שהב"ד אינם עושים את הכהנים שלוחים להפריש כעת, לא חלה ההפרשה, אבל צ"ב האיך תועיל הפרשת הכהנים של ערב יו"ט על סמוך להקרבתן, דהא הכהנים מפרישים שיחול כעת ואם כעת לא חל א"כ לא יחול כלל, והא לא משמע דב"ד מפרישין אלא שמתנים דהפרשת הכהנים לא תועיל כעת, אבל מכח מה תחול אח"כ.

תוד"ה וליקו. בסוה"ד. דבלאו קרא קשיא ליה משעירי עצרת שעושין כל שנה דדוחק הוא להעמידם שהיו מפרישין אותן בזה אחר זה. פי' ועל זה מתרץ דלב ב"ד מתנה ולא הי' צריכין להפריש תמיד זה אחר זה. וצ"ל דהא דנקט וליקו ולימא לי' לקרא הוא לאו דוקא.

ומ"מ לא ביארו למה באמת לא קשה וכי לימא דקרא קמיירי בזה אחר זה, וזה הרי לא יתורץ בלב ב"ד, דהא עדיין יקשה וכי נימא דקרא מיירי בלב ב"ד מתנה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א