אילת השחר/זבחים/ד/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
נזר הקודש
אילת השחר
אסיפת זקנים (בהיברובוקס, זמני)

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png א

דף ד' ע"א

מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה. פי' משא"כ הולכה דאפשר לבטלה כמו שפרש"י שאם רצה וכו', ובכתבים בשם מרן רי"ז זצ"ל הובא להק' מכאן על מש"כ הרמב"ם בפ"א מפסוה"מ הכ"ג דאי אפשר לבטל הולכה.

ואפשר דאה"נ מתחילה דלא ידע לקרא דפסיל בה מחשבה הוי מצי למיפרך טפי מנלן דהוי עבודה כלל, אבל אחרי שנתחדש מקרא דמחשבה פוסלת בהולכה שמעינן ממילא דהוי עבודה, וממילא גם אי אפשר לבטלה ושפיר פסק הרמב"ם.


ואפיק רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה. צ"ב מ"ט לא אמרינן דקבלה והולכה תרוייהו עבודה אחת היא רק שנעשית בשתי פעולות, דהא שניהם כתבה תורה בתיבה אחת והקריבו, וא"כ נימא דתרוייהו עבודה אחת היא, ונ"מ דאחת בלא חברתה הוי חצי מתיר, וכמו פסיעה אחת בהולכה, ואמנם אליבא דאמת אינו כן, אך צריך טעם מ"ט לא אמרי' הכי.


תוד"ה מה לזביחה. וא"ת זריקה נמי תפסול מק"ו דשחיטה שאינו פוסל בשינוי בעלים אלא ע"מ לזרוק וכו'. צ"ע דלכאו' אין נפק"מ בין העבודות דבין שחיטה ובין זריקה צריך לחשוב על הכפרה, ואם שחט ע"מ שיתכפר בו אחר חשיב שינוי בעלים, וכן להיפך אם בזריקה יחשוב שלא לשם בעלים על ההקטרה לא יפסול, וא"כ כל החילוק הוא דכשזורק סתמא שלא לשם הבעלים כונתו דהזריקה שעסוק בה תהי' שלא לשם בעלים, משא"כ בשוחט, וא"כ אין מעלה בזריקה דגם בזריקה אין המעשה זריקה שלא לשם בעלים הפוסל, רק מה שחושב שהזריקה דהיינו הכפרה תהי' שלא לשם בעלים ומה שייך ק"ו, וצ"ל דהחומרא של זריקה היא בזה שכשחושבין בשאר עבודות לזרוק שלא לשם הבעלים פוסל, משא"כ שאר עבודות.

והנה יש לעי' אם החושב בשחיטה לשם זריקה שלא לשם בעלים, הפסול נקבע בשעת שחיטה או בשעת זריקה, [עי' מש"כ בזה לעיל דף ב' ע"א ד"ה דאמר רבא, ובתוד"ה כל הזבחים וכו' אבל שינוי בעלים], ואם הוא נקבע בשעת זריקה הו"ל חומרא בעצם הזריקה דהזריקה באמת היא הפוסלת ולא דמחשבת זריקה לבד פוסלת [וא"כ יש נפק"מ דהמחשב בזריקה א"צ לעוד עבודה כדי שיקבע הדין שינוי בעלים, משא"כ בשוחט צריך ע"כ לעשות עוד עבודה של כפרה ואז נקבע הדם וממילא גרע שחיטה מזריקה].


בא"ד. לכך י"ל דהכא לא יליף מזביחה אלא קבלה והולכה. לסברא זאת תמוה דא"כ מאי פריך זריקה מנ"ל הא איכא למילף בק"ו משחיטה וצ"ע.


שינוי בעלים מנלן. יל"ע מ"ט לא ילפינן שינוי בעלים מהא דכתיב לכפר עליו, דמשמע עליו ולא על חבירו דומיא דידי' במחוייב כפרה כמותו, הרי דיש דין שינוי בעלים, וצ"ל דכל זמן שלא למדנו לשינוי בעלים לא היינו מפרשים דלכפר עליו נאמר על מעשה הכפרה רק שיכפר עליו, ורק אחרי שלמדנו שינוי בעלים אמרי' דונרצה לו לכפר עליו בא לצמצם את השינוי בעלים שהוא דוקא במחוייב כפרה כמותו.


אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים. יל"ע מאי ראי' דאתא קרא לשינוי בעלים כיון שאין מפורש בפסוק שינוי בעלים אלא יליף באם אינו ענין, ואולי בא לדבר אחר מהששה דברים דתנן לקמן מ"ו ב' כגון לשם אשים לאפוקי לשם כבבא וכדו'.


תודה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים ששחטן לשם תודה פסולה, תודה קרויה שלמים וכו'. האי פסולה היינו כשר ואינו מרצה, דהא אי"ז פסח וחטאת.

והנה עצם הדין דתודה לשם שלמים כשרה כיון דתודה קרויה שלמים צריך להבין, דלכאורה אם אחד ישחוט עולה ויאמר ששוחט לשם שלמים, אך יפרש שיעשה בו כל הדינים כמו עולה, ולזה הוא קורא שלמים, שיקטירנה כולה כליל וכו', בודאי אי"ז שלא לשמה, כיון שאין כזה שלמים ומיקרי דשוחט לשם עולה, ומה דקרי לעולה שלמים אי"ז כלום ואין נעשה בכך שלא לשמה.

וא"כ ה"ה איפכא בשוחט תודה לשם שלמים ויעשו בו כל דיני שלמים, שיהא נאכל ב' ימים ולילה אחד ולא יהא טעון לחם, לכאורה היינו שוחט לשם שלמים, ומאי מהני מה דקראתו תורה לתודה שלמים הא מ"מ מחשב לעשות בו דיני שלמים ולא דיני תודה, ושינוי השם גמור הוא דמחשב לשם קרבן אחר, וכמו דבציור הקודם אזלי' לפי מה שמחשב שיעשה עבודות הקרבן, וכל שיחשב שישמש לדינו מה שצריך להיות, לא איכפת לן במה שהחליף את השם, ה"ה איפכא נמי אף אם השם לא מיקרי שהחליף, אבל כיון שאמר לעשות את הקרבן כולו שישמש בתור קרבן אחר, מ"ט לא יחשב שינוי השם.

ודומה הענין לשוחט עולת ראובן לשם ראובן העומד לפניו אלא שקוראהו בשם שמעון ויאמר אני שוחט לשם אדם זה ששמו שמעון, האם יחשב שינוי בעלים בכך דהא באמת זה ראובן בעל הקרבן, ופשוט דכשר כיון שתלוי בכונת הדברים, ולא בעצם השם בלחוד, וא"כ עולה ושלמים ג"כ כל חילוקם הוא מחמת דחלוקים בדיניהם, ולו יצויר שהי' דינם שוה בכל, לא היה זה נחשב ב' שמות כלל.

ולומר דבזה שהתורה קראתו שלמים יש גזה"כ דאפילו אם באמת חושב שיוקרב עם כל דיני שלמים מ"מ לא מיקרי שינוי קודש. זה חידוש וצריך להבין הטעם, רק אם נימא דבציור הראשון הנ"ל ג"כ יחשב שינוי קודש, כיון דאזלי' לפי הזכרת השם. אך אינו מסתבר וכמו מי שאינו מדבר בלה"ק ויקריב עולה ויחשוב לשם קרבן שנאכל בו חזה ושוק וכו' ככל דיני שלמים, בודאי הוי שינוי קודש אף שלא הזכיר כלל את השם שלמים.


אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכו' [פי' דשינוי בעלים פוסל בשעת עבודה], וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן פוסל וכו'. ואע"ג דמה דשינוי בעלים פוסל בזביחה הוא רק בזובח ע"מ שהכפרה תהא לשם אחר, נמצא דאין חומרא בהזביחה שנפרוך עליה מ"מ פרכינן דכיון דאשכחן ביה חומרא דשלא לאוכלין ה"ה דשינוי בעלים נאמר בשעת עבודת הזביחה אע"ג דזה על הזריקה.


נאמרה זביחה בשינוי קודש ונאמרה זביחה בשינוי בעלים מה זביחה האמורה בשינוי קודש לא חלקת וכו'. הנה לשון הגמ' נאמרה זביחה הי' משמע דהוא גזירה שוה, אך לכאורה לא שייך כאן גז"ש כיון דלא נאמרו שאר העבודות עם זביחה, ואינו אלא במה מצינו, וממאי דפריך עלה נמי מוכח דהוא במה מצינו דהא על גזירה שוה לא פרכינן.


וישנו בארבע עבודות וישנו לאחר מיתה וישנו בציבור כביחיד. חזינן דאע"ג דבכל אלו מה שאינם בשינוי בעלים הוא מפני שזה לא מחשבת שינוי בעלים, דהא בשחטו לשם היחיד הרי הוא בעליו ואין כאן שינוי בעלים, ולשם עכו"ם כיון שאינו מחוייב כפרה כמותו [כמ"ש תוס'] לא מיקרי שינוי בעלים, וכן מה דאין שינוי בעלים בד' עבודות משום דאין שם הבעלים אלא על הכפרה, ממילא על מה שיש בעלים פוסל ומה שאינו פוסל מפני שאין ע"ז שם הבעלים, וכן מה שאינו לאחר מיתה הוא מפני שאין בעלים. ומ"מ פריך אפי' פירכא דלא שייכא וכמו דפרכינן בב"ק דף פ"ח א' מה לאשה שכן אינה במילה וכמש"כ תוס' לקמן דף ח' ע"ב ד"ה הנך, וע"ש שביארנו למה לא הביאו תוס' מסוגיין.


וישנו בד' עבודות. מכאן הקשו האחרונים על הרמב"ם דס"ל דגם שינוי בעלים פוסל בכל ד' עבודות, והכא פרכינן מה לשינוי קדש דישנו בד' עבודות, משמע דשינוי בעלים לא.

והנה האחרונים נסתפקו אם אחרי שחישב שלא לשמה דלא עלו לבעלים לשם חובה, אם יש עדיין איסור לחשוב שינוי בעלים דכיון שכבר אינו מרצה הוי כמי שאין לו בעלים, וכמש"כ התוס' בדף ה' ע"א ד"ה הג"ה, דכשנעשה בקרבן שינוי בעלים הוי כמו שאין לו בעלים וכמו לאחר מיתה, וא"כ בשינוי בעלים לא יצוייר שיעבור בכל הד' עבודות איסור שלא לשמה.

ויש לפרש לפי"ז את דברי הגמ' דשינוי קודש ישנו בד' עבודות היינו דשייך שיעבור איסור בכל הד' עבודות דאפי' אחרי שכבר חישב שינוי קודש בראשונה מ"מ אסור בשני' ובכל שאר העבודות, משא"כ בשינוי בעלים דאחרי שעבר פעם אחת איסור שחישב שינוי בעלים כבר אינו מוזהר עוד על שאר העבודות, וכן כתב לפרש במרכבת המשנה .

ועוד יש לפרש דהפירכא היא שאפילו אם כשנלמד שינוי בעלים יתחדש ששייך לשנות גם בשעת העבודה עצמה, מ"מ כ"ז שלא למדנו הסברא אומרת שלא שייך להתייחס לזה מחשבה, וזה כונת הגמ' דשינוי קודש שייך מסברא בד' עבודות, משא"כ שינוי בעלים אי אפשר ללמוד במה מצינו משינוי קודש כיון דמסברא אינו שייך אלא במחשב על הזריקה.

והיינו דכמו אם יחשוב שעושה פעולת חולין לשם איזה אדם כגון אני הולך או עושה כלי לשם פלוני דאין שייך להתייחס לזה כלל, דענין מחשבה שייך להתייחס לדבר שיש איזה ערך רוחני, אע"פ שאם יתחדש שיש בזה דין יהי' שייך שיחול עליה מחשבה, כגון אחרי שנתחדש דצריך שחיטה לשם פלוני אז מתיחס המחשבה על מעשה השחיטה לפלוני, וה"נ אחרי שיתחדש בתורה דין שינוי של מחשבת קבלה או הולכה לשם פלוני אז שייך פסול לשם איש אחר, אבל כל זמן שלא נתחדש, מסברא לא שייך ליחס מחשבה על זה, וג"ז חשיב פירכא.


וישנו לאחר מיתה. יש לעיין אם כל מה דאמרינן דאין בעלים לאחר מיתה הוא רק בקדשי קדשים, אבל קדשים קלים הא ס"ל לר' יוסי הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים, ויש מהאחרונים דס"ל דאפשר למוכרו לגמרי גם שיתכפר בו הלוקח ויהי' לגמרי שלו, עי' בחזו"א ב"ק (סי' ג' דף י"ב ע"ב), ולהלכה יש דס"ל כר' יוסי הגלילי, א"כ היורש יהי' הבעלים בקדשים קלים כגון שלמים, ומה דלקמן דף ז' ע"ב מבואר דרק ר' פנחס בר אמי ס"ל דיש בעלים לאחר מיתה, וכן בהא דמבעיא לן בגמ' אי יורש קניא, לכאורה זה רק בקדשי קדשים או דלא כר' יוסי הגלילי, דהא לר' יוסי מ"ש יורש מלוקח שהוא המתכפר לגמרי וצ"ע.


וישנו בציבור כביחיד. והיינו דבשינוי בעלים גם אם שחט לשם היחיד הרי הוא בעליו כמבואר בתוס', והנה אם שינוי בעלים הוא מה שלא חשב על בעליו, א"כ כאן הא לא חשב על הבעלים, ונהי דגם הוא בעלים אבל הא חסר מחשבה לשאר הבעלים, וע"כ דכל מה דמגרע הוא מה שחשב לאחרים אבל לא מה שלא חשב על הבעלים, ולכן כיון שהיחיד הוא ג"כ בעלים אין כאן מחשבה לשם אחר.

והנה אם לא הי' הדין דסתמא לשמה קאי בודאי הי' פוסל סתמא גם בקרבן ציבור, אמנם אם חשבו על היחיד יש לעיין אם הי כשר דהא חסר במחשבת לשם הבעלים, ורק עכשיו דסתמא לשמה קאי הוי מחשבה לשם כולם אע"פ שלא חשב אלא על היחיד, וכיון דהיחיד הזה ג"כ בעלים אינו מפקיע משאר הבעלים, אבל אי סתמא לא מהני לא הוי סגי במחשבה על א' דהא עדיין חסר במחשבתו על שאר הבעלים.

אלא דיש לעיין באם לא חשב לאיש אחר אבל חשב שלא יהי' לבעלים אם זה מגרע הכשר הקרבן, ובשינוי קודש אם חשב על עולה שלא תהא עולה אפשר דהוי כלשם חולין דכשר ואינו מרצה [עי' משנ"ת לעיל דף ב' ע"א ברש"י ד"ה כל הזבחים], ואם גם בשינוי בעלים הוא כן, א"כ בחשב שיהי' רק להיחיד הא יש בזה מחשבה שלא יהא לכל הבעלים ולגבי שאר הבעלים למה ירצה, ואולי לא שייך שקרבן ציבור ירצה רק לא' ולא לכולם אלא בהכרח עולה לכולם, ולכן גם אם סתמא לא הי' מהני מ"מ בשוחט על היחיד הי' מהני ומרצה לכולם.


תוד"ה וישנן לאחר מיתה. הקשה רבינו דלמ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא כמו כן אין שינוי קודש לאח"מ וכו'. לכאורה מ"מ יש נפק"מ בין שינוי קודש לשינוי בעלים, דשינוי בעלים לאחר מיתה לא מקלקל כלל את הקרבן ועלה לחובתו, משא"כ שינוי קודש אף דאין צריך להביא אחר מ"מ הקרבן לא עלה לחובתו ולא הורצה לו. ובתירוץ כתבו תוס' נפק"מ לאיסורא אך בלא"ה נמי הרי נפק"מ בכשרות הקרבן. ומשמע דתוס' רוצים למצוא נפק"מ למעשה, ובלא"ה לא הי' נחשב פירכא, ולכן הק' דבתרוייהו אין נפק"מ למעשה דהא בתרוייהו א"צ להביא אחר.

ואפשר דבאמת הא דילפינן ממוצא שפתיך דאינו מרצה אבל הרי הוא כנדבה, היינו ממש כנדבה לענין כל הדברים, וגם לגבי זה שהוא נחשב עדיין קרבנו של הבעלים, אלא דמ"מ גזה"כ דצריך להביא קרבן אחר אפי' שהראשון נקרא ג"כ על שמו [ומהאי טעמא יהא אסור להמשיך לעבוד בשינוי בעלים אחרי שנעשה שלא לשמה אע"פ שאינו מרצה דמ"מ הוי ליה כנדבה שלו ובנדבה ג"כ אסור שינוי בעלים וכדאמרי' לעיל ב' ב', ועי' טהרת הקדש לקמן דף ז' דמשמע כן].

ולפי"ז כל הדין דמוצא שפתיך הוא ללמד שיש עליו חיוב קרבן חדש אבל לא חסר בקרבן הראשון, וא"כ ע"כ הא דאמרי' דשינוי קודש ישנו לאחר מיתה היינו דמחוייב קרבן אחר, ולכן הק' תוס' דאם שעבודא לאו דאורייתא ואינו מחוייב קרבן חדש א"כ לא חל שום דין ע"י השינוי קודש כיון שזהו כל דינו דהתורה חייבה את הבעלים להביא קרבן אחר.


בא"ד. ויש לומר דנפק"מ אם הפריש שתי שלמים או שתי עולות לאחריות וכו'. יש לעיין אם מה שכתבו דהפריש לאחריות אפשר לומר גם לרש"י דס"ל בגיטין דף כ"ה ע"ב דתנאי שאינו בידו הרי הוא תלוי בברירה, דהא כשמתנה שאם תמות או תיאבד תהי' השני' קדושה ע"כ אנו צריכים לומר שיחול למפרע כמש"כ בקרן אורה, דאל"ה הא אחרי מיתתו אין בכחו להקדיש, וא"כ זה שייך רק למאן דאית לי' ברירה, ואפי' להרמב"ן דכל תנאי כזה אינו תלוי בברירה, מ"מ בהפריש שתים הא כונתו דאיזה שתקרב ראשונה השני' תהי' חולין, ואיך זה יחול אם אין ברירה.

ובעיקר חידוש התוס' צ"ע דאם התנה שאם תמות או תיאבד למה זה נקרא שמתה או שנאבדה כשנעשית שלא לשמה הרי היא קריבה למזבח, וצ"ל דכונת תוס' שפירש בתנאי שתהא נקרבת בלי שום איסור, ונקטו שמתה או נאבדה וה"ה כל חסרון בדין הקרבן.


שם. בסוה"ד. ומיהו אכתי לא ידע דרשא דמוצא שפתיך דמינה נפקא איסור לשינוי קודש. הקשו האחרונים דהא מ"מ איכא מצוה דלשמה ואם לא יעשה לשמה ביטל המצוה.

והי' אפשר לומר דהנה הרמב"ם כתב בפט"ו מפסוהמ"ק הל' ג' אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה כמו שיתבאר [פי' בפרק י"ח], לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו וכו' חייב להשלים שאר עבודות לשמן עכ"ל, ולכאורה מאי לפיכך, הא גם בלי האיסור דלא יחשב שכתב בפי"ח, יש מצוה לעשות לשמה על כל העבודות, משמע קצת מהרמב"ם דהא דילפינן מקרא דמצוה לעשות לשמה היינו כדי שיתכשר הקרבן, ולכן אם חשב כבר מחשבה שאינה נכונה דעכשיו בין כך לא ישנה את דין הקרבן לא איכפת לן רק מחמת איסור דלא יחשב.

וא"כ י"ל שזה כונת תוס' דלאחר מיתה דלא ישתנה דין הקרבן ע"י מחשבתו אין מצוה דלשמה, ורק משום הלימוד דמוצא שפתיך דהו"ל כנדבה ממש ושייך בו איסור דמחשבה שאינה נכונה, וכיון דאכתי לא ידע דרשה זו לא הי' בזה איסור.

אלא דקשה לומר כן, דהא לעיל דף ב' א' אמר רבא איבעית אימא קרא איבע"א סברא, וא"כ ה"נ יהא איסור לאחר מיתה אע"פ שלא ישנה את דין הקרבן [ובבית הלוי ח"א סי' ל' אות ט"ו הוכיח מרש"י מנחות דף ב' ד"ה ונדבה דהיכא דאינו עולה לשם חובה אז מה שמחשב אח"כ שלא לשמה לא הוי אלא ביטול מצוה דלשמה ולא הלאו דלא יחשב, ודלא כמש"כ רש"י בזבחים דף ב' דאיכא לאו דלא יחשב בכל גווני, ועי' משנ"ת לעיל בגמ' דף ב'].


תוד"ה וישנן בציבור וכו'. דאם שחט לשם היחיד הרי הוא בעליו. פי' אע"ג דאינו כל הבעלים מ"מ כיון שהוא א' מהבעלים סגי. וה"ה לפי"ז בשותפין ושחט לשם א' מהם סגי, משום דהעיקר הוא שלא ישחוט לשם אחד שאינו מבעלי הקרבן.

ויש לעיין אם מי שהוא מומר לע"ז עולה לו הקרבן תמיד ושאר קרבנות ציבור, ואם נימא שאינו עולה לו א"כ הרי שייך שינוי בעלים בשחט לשם א' שהוא מומר לע"ז, ולכאורה הוא נקרא מחוייב כפרה כמותו, דהא מחוייב לעשות תשובה ושיהי' לו התמיד וכל קרבנות ציבור [ועיין בפסחים דף ס"ב דערל לא מקרי מחוייב כפרה דחסר מעשה וכאן צ"ע].

וכן יש לעיין בגר שנתגייר אחרי ההרמה מהלשכה אם גם עליו תורמין, דאפשר דלא שייך לתרום עבורו דהוי דבשלב"ל, ואפי' על קטן שהגדיל אחרי ההרמה יש לעיין אם תורמין עבורו, ואם נימא דאין להם חלק, נמצא דשייך שינוי בעלים כששחט לשם אלו.

והי' אפשר לומר דבכלל לא שייך שינוי בעלים כשמחשב בקרבן ציבור לשם יחיד דהא אין כזה קרבן ליחיד, וכששוחט לשם יחיד או אפי' להרבה אנשים הוי אין מחוייב כפרה כמותו כיון דאין חיוב כפרה כזה ליחידים רק לכלל ישראל, והתוס' שכתבו דאם שחט לשם היחיד הרי הוא בעליו, באמת היו יכולים לומר ג"כ סברא זו דאינו מחוייב כפרה כמותו, אלא דעדיפא קאמרי דאי"ז שינוי כלל.

ולהרמב"ם דגם אם שחטו על מי שאינו מחוייב כפרה כמותו אינו עולה לו לשם חובה יש נפק"מ גדולה אם הטעם הוא משום דאינו מחוייב כפרה כמותו או דלא הוי שינוי כלל [ואף אם נימא דמש"כ הרמב"ם ז"ל דאינו מרצה הוא רק בחטאת, אבל בשאר קרבנות הוא מרצה כמ"ש מרן רי"ז ז"ל בריש פרקין, על תוד"ה לשם גבוה, מ"מ אכתי שייך בחטאות הציבור שינוי בעלים, ויהי' נפק"מ דאם יחשוב בהם לשם היחיד יועיל שלא ירצה], וא"כ צריך לתירוץ התוס' דנשאר בעלים וא"א לומר מצד שאינו מחוייב כפרה כמותו.

ואפילו לא לפי הרמב"ם אפשר מיהא דאסור לחשוב לשם חבירו שאינו מחוייב כפרה כמותו אע"פ שעולה לרצון, לכן כתבו התוס' דכשחושב לשם היחיד אין זה נחשב כלל שינוי בעלים ואינו עובר אפילו איסור בזה.

ועי' בקרן אורה שהעיר דשייך שינוי בעלים בציבור בפר העלם דבר של ציבור, כגון ששחט פר של שבט אחד לשם שבט אחר, ומש"כ דהוי קרבן יחיד, עי' להלן דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה הנך בסופו דמבואר דהוי קרבן ציבור.


בא"ד. עי' בקרן אורה דהקשה להרמב"ם דשחט על מי שאינו מחוייב כפרה כמותו ג"כ אינו עולה לשם חובה א"כ שפיר משכחת שינוי בעלים בקרבן ציבור כגון בשחט לשם עכו"ם.

ואפשר דמ"מ כדי שיחול עקירת שם הבעלים צריך שיחשוב לשם בעלים אחר, אבל אם ישחוט לשם בהמה דלא שייך כלל שתהי' בעל הקרבן ודאי אין כאן כלל מחשבת שלא לשם בעלים. וא"כ אפשר דהנה בהגהת אשר"י פ"ק דב"ב סי' ל"ו כתב דהא דמקבלין נדרים ונדבות מעכו"ם משום דאי"ז מכפר משא"כ בצדקה דמכפר לא מקבלין, ועכ"פ חזינן דקרבנו לא מכפר, וא"כ י"ל דאף שכתב הרמב"ם דבשחטו לשם מי שאינו מחוייב כפרה כמותו אינו עולה לשם חובה, הני מילי במי שהוא בר כפרה רק שעכשיו אינו מחוייב כפרה, משא"כ עכו"ם דאינו בר כפרה כלל י"ל דהוי כמחשב שיתכפר בהמה דאי"ז מחשבה כלל, ושפיר עלה לבעלים לשם חובה [ובד"ה הקודם נתבאר באופן אחר ע"ש].


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א