אילת השחר/גיטין/עד/א

אילת השחר גיטין עד א

דף ע"ד ע"א

ר' יוסי אמר בעילתה ספק וכו' ולר' יוסי מביא אשם תלוי. הנה לרש"י דהטעם דהוי ספק דאין ברירה, מצינו לפי"ז חידוש דאף בספק שאינו מציאותי כמו אם אכל חלב או שומן, דכאן זה ספק דלא שייך כלל להתברר אלא דדינו הוא דהוי ספק, מ"מ שייך ע"ז חיוב אשם תלוי, ולהתוס' אין הכרח דכה"ג יש דין חיוב אשם תלוי, דיתכן דחיוב אשם תלוי הוא רק על ספק במציאות ששייך בו בירור, אבל לא על מה שהדין עושה אותו לדין ספק [ועיין הוריות תחילת דף ד' ע"א].

תוד"ה אשם תלוי. ושמא אי הוה מספקא לן אם מת מאותו חולי אם לאו הי' לר"מ מייתי נמי אשם תלוי. וביאר במהרש"א דספיקתם הוא דאולי ס"ל לר"מ דבעי חתיכה א' משתי חתיכות, ובהגהת ר"ב רנשבורג וכן ברש"ש הקשו דבכריתות דף י"ח מבואר דלר"מ לא בעי חתיכה א' משתי חתיכות.

והנה מבואר דלר"מ כל זמן שהבעל חי אין מחוייב זה שבא עליה אשם תלוי, אע"ג דלכאורה למה לא יביא בינתיים כל זמן שלא מת דהא כעת אינו ידוע עדיין, וע"כ דרק באם הספק הוא בדבר שלא ישתנה, אבל בדבר שבודאי נדע ע"י שאם ימות יהי' גט ואם יחי' לא יהי' גט, ספק כזה אינו מחייב אשם תלוי, וא"כ אף אם אח"ז לא ידענו מה נעשה עמו אם מת מאותו חולי או לא, מ"מ הא הספק לא הי' ספק ששייך לחייבו, רק ע"י מה שאירע אח"כ רוצים לגרום שיהי' לו דין ספק שמחייבו אשם תלוי, באופן זה יתכן דלא מחוייב אשם תלוי, ולא דמי לאם א' אוכל חתיכה ואז הי' אחד יודע, דהי' אפשרות לשאול אותו אלא דאח"כ מת וכדומה, דהתם מה שהי' ספק נשאר אותו ספק, אבל כאן לכתחילה הספק לא הי' ספק ששייך לחייבו אלא מחמת דאח"ז נולד ספק חדש נמצא דמה שאירע אח"ז הוא יעשה זה לספק לחייב, וזה אולי לא נאמר לחייבו אשם תלוי. שו"ר בתפארת יעקב שרוצה לומר דגם אם בשעה שאכל הי' עדים אלא דאח"כ מתו ג"כ לא יהי' חייב אשם תלוי, ולדברינו יתכן דכה"ג יהי' חייב, ורק כאן וכמש"נ דהיכא דלא נשתנה מה שהי' מסופק קודם אפשר דיהי' חייב אשם תלוי, אבל בזה שנשתנה ונולד ספק מה שקודם לא הי' בכלל ראוי להסתפק, ע"ז מספקא להו להתוס' אם חייב אשם תלוי.

בהא קאמר רב הונא והוא יתן משום דלקרובה קאתי אבל גבי גירושין דלרחוקה קאתי אימא מודה לי' לרב יהודה. והיינו כיון דלרחוקה דעתו שיוכל לפייסה בינתיים כפרש"י. יש לעיין דהנה הא אם אומר הרי את מגורשת לאחר שתתני לי מאתיים זוז אי"צ כלל לכל דיני התנאים, וע"כ דבתנאי אין עיקר רצונו שיחול אחרי הקיום התנאי אלא מחמת דרוצה להיות בטוח בקיום התנאי לכן אומר שיהי' גט רק אחרי קיום התנאי, א"כ מה שנותן לרחוקה או לקרובה הא הם לא סיבת הדבר שרוצה שיהי' אח"כ, דאם זה מפני שעדיין לא רוצה שתתגרש כדי שיוכל עדיין לפייסה, א"כ הו"ל כאומר שתתגרשי לאחר שתתן את המאתיים זוז וזה הא אינו מדין תנאי כלל.

וברמב"ם (פ"ט מהל' גירושין הל' ג' ד' ה') הוסיף חילוק דבמגרש על תנאי אפילו שיחול הגירושין רק בקיום התנאי מ"מ מגורשת אפילו אם הגט אינו ברשותה אז, אבל המגרש לאחר זמן אינה מגורשת אלא א"כ הגט אז ברשותה, וביאר שהמגרש על תנאי הרי גירש כבר אלא דאינם גומרים עד שיתקיים התנאי, משא"כ התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה, וכל זה הא משום דבתנאי רוצה כבר לגרש אלא דרוצה התנאי, אבל אין כונתו להשאיר לעצמו עדיין אפשרות לפייסה ולחזור מלגרש דלכן מקרי דכבר עשה מעשה גירושין, אבל אם מחמת דלרחוקה קאתי לכן רוצה לגרש אח"כ, א"כ ע"כ לא רצה עדיין כלל לגרש, וכמו במגרש לאחר זמן או לאחר שיעשה איזה מעשה דמי, א"כ איך הסברא דלרחוקה יגרום דלכן תתגרש לאחר זמן, דא"כ הא אינו כלל כתנאי, והא תנאי דעל מנת לא גרע מתנאי דאם, וכיון דבתנאי דאם מגרש תיכף ואין עיקר רצונו שתתגרש אח"כ כדי שיהי' לו אפשרות לפייסה, בודאי בתנאי דעל מנת לא גרע מזה, ואיך נאמר דסברה דלרחוקה יגרום דירצה לגרש רק אח"ז דהא אז אינו בכלל כתנאי.

ולאחר לא תנשא עד שתתן. בר"ן הביא ג' שיטות אם תמיד אסורה להנשא כל זמן שלא קיימה התנאי, או דתמיד מותרת, או דיש חילוק בין תנאי שבקום ועשה דאסורה עד שתקיים, ותנאי דשב ואל תעשה מותרת להנשא מיד, וכן הכריע הר"ן, וכתב דלפי"ז בנותן מתנה על מנת שיעשה המקבל איזה דבר צריך המקבל להביא ראי' שנתקיים התנאי דרק אז יזכה בהמתנה, ובתנאי דשב ואל תעשה הנותן צריך להביא ראי' שלא נתקיים התנאי. משמע מדבריו דזה תלוי בזה, ויש לעיין אם הא דאסור להנשא כל זמן שלא נתקיים התנאי הוא מן התורה או מדרבנן, דאפשר דמן התורה אין לחוש, ואם נימא שזה מדרבנן, א"כ מנ"ל שהמקבל צריך להביא ראי', דכיון דאינו רק מדרבנן ומן התורה אין לחוש, וכיון דהר"ן משוה זה לענין להביא ראי', א"כ מנ"ל דלגבי זה תיקנו שהמקבל יביא ראי', משמע דיש לחוש מן התורה שמא לא יתקיים התנאי דלכן מעיקר הדין המקבל צריך לברר שקיים התנאי, וצ"ע.

והנה לאלה דסברי תמיד מותרת לינשא אפי' שלא נתקיים עדיין התנאי, מבואר בר"ן דהא דכאן אסורה להנשא עד שתתן משום דאולי ילך למדינת הים ונתינה בע"כ לא שמיה נתינה ולא תוכל לקיים התנאי. ויש לעי' דהנה בהא דאמרינן אין טענת אונס בגיטין משום צנועות, פירשו בתוס' כתובות דף ג' ע"א דהיכא דהתנה אם לא אבוא עד יום פלוני אז מעיקר הדין אין לחוש שמא מה דלא בא, הי' מחמת אונס, ובסברתם זו אין חולק, דהא לכך קוראים להם צנועות, הרי דאע"ג דתנאי שאינו תלוי בה אלא בו או באחרים לכו"ע אסורה לינשא עד שיקויים התנאי, מ"מ היכא שלא בא מקרי דנתברר קיום התנאי משום דאין לחשוש שאירע אונס, א"כ למה כאן לדבריהם אסורה להנשא שמא תהי' אנוסה שלא תוכל לקיים התנאי, אלא דע"כ צריך לחלק דהנה בכלל למה הוצרך לומר שמא ילך למדינת הים ולא קאמר שמא לא יהי' לה כסף וכדו', משמע דלזה לא חיישינן משום דזה אונס, אבל לשמא ילך למדינת הים דאין הסיבה מאונס, לזה חיישינן אע"ג דלגבי דידה היא תהי' אנוסה מלקיים תנאה.

ועי' בקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ח) בשם מהרי"ט דנתקשה למה יש לחלק בין שב ואל תעשה לבין קום ועשה לענין על מי לברר, ובקצוה"ח כתב שם דהטעם הוא דמוקמינן אחזקה דלא הי' עשיה, וכדבריו משמע שם בסמ"ע ס"ק כ"ג. וצ"ע למה צנועות מעיקר הדין יש להם לסמוך שלא הי' אונס מה שלא בא, דהא ע"ז לא שייך להעמיד אחזקה.

שם. בר"ן הביא שיטת הרמב"ם דמותרת לינשא תמיד אפילו בתנאי דקום ועשה, ורק היכא דאינו תלוי בידה כגון הכא דשמא ילך למדינת הים לכן לא תנשא עד שתתן. וצע"ק למה לא חיישינן בתנאי דקום ועשה שמא תמות היא ונמצא דלא יתקיים התנאי. (מהדו"ק)

נותנת לאביו או לאחיו. דס"ל לי וליורשי, ואע"ג דלא שייך ע"ז ירושה דהא לא מגיע לו שום חוב כסף, מ"מ כונתו מי שראוי ליורשו, ואם יש לו אב לא יקויים התנאי אם תתן לאחיו. ויש לעיין באם יש לו הרבה אחים אם תצטרך לתת לא' מהם וסגי, דהא אליבא דאמת אין בזה דין ירושה, או דכונתו כמו אם היו יורשים נמצא דרק אם תתן לכולם לפי חשבון ירושה.

ואם לא צריך שתתן לכל היורשים, אפשר ליישב מה דהביא ברש"ש להקשות דמה צריך ליתן לקרובים, דהא אם יש אח אז צריך ליתן לאחיו, וכשאין אח מה זה נוגע לה ליתן דהא בין כך אינה זקוקה ליבם, ולהנ"ל אפשר דיש אח, וגם בן אח, אז יכולה ליתן להקרוב דהיינו לבן האח, והוא הא באותה דרגא של ירושה ובזה יש קיום תנאי ואינה צריכה להתיבם. שו"ר שכיונתי לדעת האור גדול (בפ"י משנה ה' דכתובות) בקצת שינוי עי"ש. וכן הראוני שבשיטה לא נודעה למי (בקידושין דף ס' ע"ב) כ"כ.

וברשב"א הביא ירושלמי דלרשב"ג גם בקידש על מנת שהוא יתן ר' זוז ומת יכולים אביו או אחיו לתת והיא מקודשת. ויש לעי' אי התם הכונה דוקא מכסף שהוא השאיר לירושה או מכספם, דאפי' את"ל דכאן אפשר דאע"ג דאינו ירושה כסף התנאי מ"מ מכחו קאתי להו והו"ל כאילו ירשוהו, אבל התם יש יותר מקום לומר דאם זה לא מכספו שהשאיר למה דוקא יורשיו שנתנו מקרי קיום התנאי, נאמר כל קרוביו או אפי' כל אדם. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א