אילת השחר/גיטין/כ/א
כתבו על איסורי הנאה כשר. ומבואר במאירי (לקמן בעמוד ב') דאע"ג דצריך ליתן לה את הנייר מ"מ זה מקרי ונתן כיון דהגט אצלה ואי"צ להחזירה לו ורק בנייר שלי דהיא צריכה להחזיר הנייר אז הוא דלא הוי נתינה. משמע דאין תלוי במה שזה יהי' שייך לה אלא דהעיקר בעינן שיכול להשאר אצלה, וכתב דמ"מ בע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת, וצריך טעם דבשלמא אם בעינן שיהא שלה, אז בע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי"ז שלה לגמרי ורק יש תנאי לקיים, וזה לא מגרע בבעלותה דמ"מ מקרי שלה, אבל אי מה שלא ישאר אצלה זהו העושה דלא הוי נתינה, א"כ גם בע"מ שתחזירי לי הא לא ישאר אצלה. ויש לעיין אם דעתו דמהני אחד משניהם או שזה שלה אע"פ שצריכה להחזיר, או אפילו אם אינו שלה אלא דאינה צריכה להחזיר, ואפשר דמה דקפדינן דלא תצטרך להחזיר הוא אם מכח דיני ממון היא מחוייבת להחזירה לו דאז הוא דלא מקרי נתינה, אבל אם מצד דיני ממון אינו שלו אלא דמחוייבת לקיים התנאי, אע"ג דאם לא תקיים התנאי אז נמצא דלא נתן לה כלל, מ"מ כיון דאינו יכול להתחיל תביעתו מחמת דהוי שלו לכן מקרי נתינה, ואע"ג דיש לו עדיין זכות בהנייר דאם לא תקיים התנאי הרי הוא שלו, מ"מ לא איכפת לן זכותו בהנייר באופן שלא תקיים התנאי, וכמו דאם הי' מתנה ע"מ שתתני לי מאתיים זוז דנמצא דאם לא תתן לו המאתיים זוז הרי הנייר שלו מ"מ אין זה גורם שלא יקרא נתינת גט, וה"נ אם התנאי הוא בנתינת הגט גופא, ואע"ג דלא דמי דכאן ממ"נ אי אפשר להשאר אצלה, דאם תקיים התנאי הא לא ישאר ואם לא תקיים ג"כ הא לא ישאר אצלה, מ"מ זה מהני.
רש"י ד"ה אקנויי אקנו לי' רבנן. ההוא זוזא מדידה. יש שדייקו מכאן דמהני לקנות ממש ע"י הפקר ב"ד הפקר דהבעל זוכה בזה ולא רק דהפקירו ומהני אח"כ כשיגיע הגט ליד הבעל, ויש להוכיח עוד ממש"כ הר"ן (לקמן דף כ"ב ע"ב) בהא דהאשה כותבת את גיטה דהק' דיהא מחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה וקלף שבידה הא לא הקנו לי' רבנן, מבואר דאם היו מקנים גם קלף שבידה, הי' זוכה כבר לפני הכתיבה ולא יהי' מחוסר הקנאה בין הכתיבה להנתינה.
רש"י ד"ה דחזי לאיצטרופי. עם עלין הרבה לשכוב עליהן או למאכל בהמה ואע"פ דלא שוה פרוטה. יש לעיין אם כונתו דאע"ג דעלה א' אין שוה כלום מ"מ חזי להצטרף להיות שוה פרוטה מחמת דאז אפשר לשכב עליהם, ויותר נראה דכונתו דסגי במה דאפשר להשתמש בזה אם יצורפו הרבה ולא צריך לסברא דיהי' אז שוה פרוטה. והטעם שכתב רש"י כן דזה לא מסתבר לרש"י דיהי' חילוק מה שיהי' שוה פרוטה, דסוף סוף גם אחרי זה לא שוה כלום כל עלה, אלא דמה דראוי לשימוש מקרי נתינת דבר, משא"כ איסורי הנאה דא"א ליהנות מזה כלל לא מקרי נתינת דבר.
והר"ן ביאר דרק איסורי הנאה דאין דינם להשרף מהני, אבל מה דעומד לישרף הוי כשרוף, ולכאורה מאי מהני מאי דהוי כשרוף, דמ"מ מאי איכפת לן הרי נתן לה גט עם ספירת דברים, וע"כ דכשדינו כשרוף לא מקרי ונתן דאין כאן דבר ליתן.
ועדיין יש לעיין דהא התוס' הקשו (בקידושין דף נ"ו ע"ב) דמקדש באיסורי הנאה הא שוה ליהנות מאפרן, וא"כ גבי גט דגם איסור הנאה כשר וכיון דנתן לה דבר דהיינו אפר מאי איכפת לן דהוי כשרוף [העירוני זה]. ויש להסתפק אם מה דהוי כשרוף היינו דהוי כאפר, או דהביאור כשרוף דהדבר הזה אינו בעולם, ואם נחשוב זה כאפר הא יש כאן אפר שכתוב עליו ספירת דברים ולמה לא יועיל, וע"כ צ"ל דכיון דהוי כשרוף אז מה שנותן לה כאינו בעולם, וצ"ע מנא לן לחדש דהיכא דהוי כשרוף הוי כאינו בעולם דאולי הוי דינו כאפר וכיון שיש עליו גט למה לא מהני, ואפשר דנתינת גט היינו דבר ששייך להיות עליו כתיבת אותיות, וכאן אם זה אפר הא אינו ראוי להיות ע"ז כתיבת אותיות, נמצא דנתן לה דבר בלי ששייך ע"ז אותיות והאותיות כאילו אינם על שום דבר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |