אילת השחר/בבא קמא/נד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע רש"ש אילת השחר |
לכלאים. ברמב"ם פ"ט מה' כלאים ה"ח כתב דאסור להנהיג כל המינין בין בהמה בין חי' טהורה עם טמאה משום דחיה בכלל בהמה. וצ"ע דבגמ' מבואר דגם עופות אסור דהא ילפינן משבת דגם חי' ועוף כיוצא בהן ואינו משום דחי' בכלל בהמה. ובאמת לא נזכר כלל ברמב"ם איסור הנהגה בעופות, וצריך טעם בזה. עוד יש לעיין דבסוגיין ילפינן דאדם מותר עם כולן לחרוש מהא דלהנחה הקשתיו ולא לדבר אחר, אבל הרמב"ם בהלכה י' שם הביא דמותר לחרוש עם אדם ובהמה יחד משום שנאמר בשור ובחמור ולא באדם וחמור ולא באדם ושור. וכתב הרדב"ז דמקורו מהספרי. ולכאורה לשיטתו דרק טהור עם טמא אסור מה"ת, א"כ ממ"נ אם אדם נקרא מין טהור צריך קרא רק למעט דלא יחרוש עם חמור, ואם הוא נחשב כמין טמא מחמת דבשרו אסור באכילה, א"כ לא בעי קרא להתירו עם חמור וצריך קרא רק דמותר עם שור. אלא דבאמת הא אין ייתור לזה אלא שזהו גופא דאמרינן דבשור או בחמור אין כלול רק בהמות טהורות וטמאות ולא אדם.
והנה ברמב"ם הביא בעית הגמ' לקמן לענין עיזא ושיבוטא, ופסק דאסור להנהיג ואם הנהיג פטור. וביאר ברדב"ז דאם נימא דס"ל להרמב"ם דשיבוטא דג טהור ע"כ האיסור אינו אלא מדרבנן, ומה שכתב ואם הנהיג פטור היינו פטור אף ממכות מרדות, דאם הי' הספק בדאורייתא הי' חייב לכל הפחות מכות מרדות על שהכניס עצמו לעשות איסור ספק. וצ"ע כיון דאינו אלא דרבנן א"כ למה פסק דאסור לכתחילה, הא בשאר דוכתין במקום שיש בעיא דלא איפשיטא באיסור דרבנן פסקינן לקולא ומותר אף לכתחילה. שוב הראוני במנחת חינוך בקומץ המנחה מצוה תק"ן דעמד בזה, והביא דיש מקומות דאף בדרבנן פסקינן לחומרא. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |