אילת השחר/בבא קמא/נב/א
כסהו הראשון וכו' השני חייב. ומשמע דחייב השני הכל. ובחזו"א סי' ה' ס"ק י"ח הק' למה האחרון חייב הכל, נהי דהראשון אנוס אבל למה חייב השני הא אינו שומר על החלק של הראשון. ויש לעי' דאפשר דכל שותף בעצם צריך לשמור הכל, אלא דכיון דגם הראשון חייב לשמור וממילא אינו חייב אלא חצי, אבל היכא דאחד אנוס שפיר חייב השני הכל, ובהא דדף י"ג דאין בעל הבשר חייב על חלק האימורין שאני משום דעל חלק הקדש לא שייך שום חיוב, אבל באם יהי' שותף בר חיובא שפיר שייך לחייבו גם בעד השני אם השני אנוס.
ולפי"ז אפשר אם הי' לא' השור חוץ מהאימורין, ולהשני האימורין, וא' אנוס יתחייב השני הכל, אף לרבנן דלית להו דכי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. (מהדו"ק)
תוד"ה ואתו. הנה התוס' הוסיפו על רש"י דאפי' לא שכיחי גמלים כלל מ"מ אם נפלו גמלים חייב. וביאור דבריהם הוא כיון דלגבי גמלים הוי פתוח והוי בור, ומה שלא שכיח שיבוא הניזק אינו פוטרו כיון דסוף סוף יש כאן מזיק מוכן להזיקו, אבל לגבי שוורים דכפי שהוא עכשיו הוא שמור ומכוסה אלא שע"י סיוע של דבר אחר הוא יהי' בור, ע"ז מיבעיא לן אם כיון דכעת עדיין אינו בור הו"ל כדבר שיתחדש ע"י דבר שאי"צ להעלות על הדעת, או לא.
והנה לפי"מ דמבואר דאפי' לא שכיחי גמלים כלל מ"מ אי נפלו גמלים חייב, צע"ק מהא דלעיל דף מ"ח ע"ב דזה שברשות פטור אם הזיק להשלא ברשות, וצ"ל דהתם אינו צריך לאסוקי אדעתי' שיהי' שם אדם שלא ברשות. וכן שמעתי ומ"מ צע"ק. ואם נפרש דזה דין מיוחד דמי שברשות יכול לעשות כרצונו ואי"צ לחוש אע"פ שמצד אונס אין לפוטרו א"ש. ובקובץ ביאורים העיר מהא דלקמן דף ס"ב תוד"ה מי דפטור על ארנקי במקום דלא שכיח שיהי' שם ארנקי, וחילק דכיון דהבור הוא דבר שבתמידות כל זמן שלא יכסנו ובמשך הזמן יכול להיות שיבואו גמלים. וצ"ע דאם פתח הבור ע"מ לכסותו בעוד שעה ובינתיים נפלו גמלים וכי לא יתחייב, ואע"ג דיש לומר דמ"מ עומד להיות הרבה זמן אם לא יכסנו מ"מ צ"ע.
והי' אפשר לחלק דחיובא דבור הא אינו אלא משום דמוכן מזיק אם יבוא הניזק, ולכן גם לגבי גמלים הא מזיק מוכן אם יבואו אע"ג דלא שכיח שיבואו, משא"כ באש אינו חייב על מה שיבוא אח"כ, וכיון דבשעה שהדליק לא הו"ל לאסוקי אדעתי' שיהי' ארנקי בגדיש לכן אינו חייב, ובזה מתורץ גם מה דמשמע שם דף ס"ב בתוד"ה מי, דאפילו אדם המזיק פטור על ארנקי בגדיש. אלא דנתבאר בדברינו לקמן דף נ"ג ע"ב דגם אש חייב על מה שיפול אח"כ להאש מטעם אשו דממונו אם במקום ההוא עלול שיבוא ארנקי ע"י שיפול מאדם, ולפי"ז גם היזק דאש כבר הוי מזיק מוכן, ומ"ש במקום דלא שכיח ארנקי דפטור ובגמלים דלא שכיחי מ"מ חייב הבור.
ואפשר דכל חיובו דאש הוא ע"י סיוע הרוח שיגיע ע"י רוח מצוי', וכמו דאם לא יגיע ברוח מצוי' פטור ה"נ אם החפץ אינו כאן ולא שכיח שיבוא לכאן מקרי דאין האש יכולה להזיקו ברוח מצוי', משא"כ בבור דלא מצינו שצריך שיגיענו ברוח מצוי', וכיון דעצם הנזק הא לא הוי כרוח שאינה מצוי', אלא דבלא הרוח לא יגיע הניזק להנזק ובזה לא איכפת לן כיון דאיכא מזיק מוכן להזיק, ולא דמי למש"כ התוס' בדף מ"ז ע"ב ד"ה הוה, דהי' סברא דבאכלה יותר מדאי יפטר משום דהוי כרוח שאינה מצוי', והבאנו להסתפק דאולי טעם החיוב מדין בור, דהתם בלי שתאכל אין כאן מזיק דבור לגבי אופן היזק כזה והוי כרוח שאינה מצוי', אבל היכא דיש כבר בור מוכן אלא דהניזק יגיע לכאן ע"י רוח שאינה מצוי' ויפול כדרך, שפיר יהי' חייב. וצע"ק למה לא מני בדף י' ע"א חומר בבור מבאש, ואולי זה כלול במה שהבור תחילת עשייתו לנזק.
והנה המחנ"א בהל' שומרים סי' ל' כתב דהיכא דנתן הנפקד החפץ במקום שאינו מקורה בזמן שאין מצוי כלל גשמים ולבסוף בלילה בא גשם ונתקלקל הפקדון דיהי' חייב כמו במקום דלא שכיחי גמלים כלל דמ"מ בעל הבור חייב, ותמה משום זה על הר"י ברצלוני שכתב דבזמננו שאין מצוי כל כך גנבים לא אמרינן דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע דמ"מ צריך להיות חייב. ולפי משנ"ת חיוב זה דלא שכיחי גמלים הוא רק בבור דהמזיק מוכן, ולא איכפת לן מה שהניזק יגיע ע"י רוח שאינה מצוי' כיון דעצם הנזק אינו כהוזק בדבר שאינו מצוי, אבל ודאי דשומר חנם פטור אם יבוא רוח שאינה מצוי' ומה לי רוח שאינה מצוי' מה לי גשם שאינו מצוי בזמן הזה או גנבים אינם מצויים. ועי' מש"כ בזה בס"ד לקמן דף ס"ב בתוד"ה מי מנחי. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |