אילת השחר/בבא מציעא/קח/א

אילת השחר בבא מציעא קח א

דף ק"ח ע"א

מ"ט רבנן לא צריכי נטירותא. חזינן מכאן דאין חיוב על כל א' כדי שלא יזיקו את השני אלא שלא יזיקו אותו, דאל"ה הא התורה משמרת רק אותו וא"כ למה לא ישלם כדי שלא יזיק אחרים, וע"כ דזהו צדקה ועל צדקה אין החיוב כאן אלא מחמת דזה להצלתו, ויש לעיין אם זה רק מחשש נפשות דע"ז ת"ח לא צריך שמירה או גם על ממון, ובב"ב דף ז' ע"ב מבואר דחיוב חומה גובין לפי ממון או לפי קירוב בתים, משמע דעיקר החשש הוא על ממון ומ"מ ת"ח פטור.

אבל לאוכלוזא לא דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו. בשטמ"ק בשם הרמ"ך משמע דמספק"ל אי צריכין לשכור אחר במקומן, וכן הבאנו באילה"ש ב"ב דף ח' מחלוקת הנמוק"י והריטב"א בזה, והנה חזינן דאנשי העיר יכולין להכריח שכל אחד יצא באוכלוזא לעבוד בשביל כריא פתיא חוץ מת"ח, הרי דלאנשי העיר יש לגבי זה כח כב"ד ויכולין לא רק לתקן בעניני ממון אלא גם שהאדם עצמו יהא מוכרח לעבוד בגופו, וצ"ל דזה נלמד דכמו דלב"ד יש כח לענוש דמבואר בתוס' סנהדרין דף ב' ע"ב דילפינן מואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים כלול בזה דכל מיני כפיות יש להם כח לעשות, וה"נ תקנת אנשי העיר יש להם כח כב"ד על אנשי עירם להעביד את אנשי המקום, ויש לעיין אם זה מהתורה או מתקנ"ח, דהא לא דמי להא דמבואר לעיל דף ע"ג ב' דאפשר לכוף לעבוד לאינשי דלא מעלי.

ובנמוק"י כתב דלכן פטורים ג"כ מלשלם כדי לשכור פועלים כיון דהחיוב למיפק בעצמם, ויש לעיין אם מי שהוא חלש ואינו יכול לצאת לחפור פטור מתשלום, דאולי כיון דפטור מטעם דאנוס אז על מה שאינו אנוס הוא חייב, ורק בצורבא מרבנן דכבוד התורה פוטרם הוי פטור לגמרי ולכן אינם חייבין לשלם תמורת זה.

האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה והאידנא דקא כתבי פרסאי קני לך עד מלי צוארי סוסיא מיא סלוקי נמי מסלקינן ליה. הנה מבואר בב"ק דף כ"ח ובב"ב דף ק' דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ופשוט דלא מהני אם ירצה לבנות שם, וא"כ כאן דזה דרך הרבים למה לא נסלק אותו, ואע"ג שהמלך נותן רשות, מ"מ לא עדיף מאם זה שלו לגמרי דמ"מ מה שהחזיקו רבים אין לקלקלו צריך לישאר מקום הרבים, ואם יש סברא דאם החזיק לא מסלקינן ליה, א"כ גם כשהמלך כתב ליה מלא סוסיא מים, מ"מ איך יכול לסלק כיון דגם כששייך לאיש פרטי מ"מ יש בזה דין כח לרבים, ואם זה לא סגי לסלקו מה עדיף מה שקנה זה מן המלך, דהא מ"מ יש בזה כח להרבים יותר ממה ששייך להאיש הפרטי.

האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי וכו' ור' נחמן אמר נמי מסלקינן ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן לי'. הנה בין לרש"י ובין לתוס' ביני אחי שעי"ז הוא גורם שהשדה שביניהם לא יוכלו לקנותה להיות שותפים בה גרע מאם לא נתן להמצרן לקנות במקום ההוא, וצ"ע דהנה בתוס' בב"ב דף י"ב ע"ב ד"ה כגון זה מבואר דאם שני אחין רוצין לקבל נחלתם אחד על יד השני כדי שיהיו שותפין אין נותנין להם אלא יחלקו לפי הגורל כל א', ואע"פ שעי"ז יוכל להיות שכל א' יזכה לא על יד השני ולא יוכל ליהנות משותפותם, וא"כ כאן ע"כ מה שביני אחי הוי חציפות הוא מפני שעי"ז לא נותן שיקנו המקום להיות בו שותפין, ולמה זה חציפות אדרבה זה הדין, דאין להם זכות לזה שיהי' מקום שיעשו בו שותפות.

חזינא אי לכו"ע קא מוזילא ומזבין יהיב לי' מאה ושקיל לי' ואי לא יהיב לי' מאתן. היינו דהמנה השני' הוא נתן רק מתנה להלוקח, ובלח"מ הלכות שכנים פי"ד ה"ד ביאר דכאן לא דמי להיכא דנתן לגמרי במתנה דהא רצה למכור בעד שהוצרך הק' זוז, לכן לטעם שהנותן והמקבל רוצים שיהי' להם שם שהוא נתן והוא קיבל וכאן לא יהי' לזה בעיני האנשים שם מתנה רק שם מכירה עי"ש.

מצי אמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכו' אין אונאה לקרקעות. הנה לכאורה אם הסברא שאין אדם בדיעבד מקפיד על שנתאנה, שייך גם כאן לומר דהמשלח ודאי בלבו מסכים על קנייה שנתאנה, אבל אם זה מגזה"כ אע"פ דבלבו יש קפידא, א"כ שוב למה לא יוכל לטעון לתקוני שדרתיך ואיני רוצה בשליחותך שיגרום לי שאשלם יותר מדאי אע"פ שאין אונאה במכירה זאת מחמת גזה"כ. ועיין בתוס' הרא"ש שביאר בזה דברי הגמרא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א