אילת השחר/בבא מציעא/עז/ב

אילת השחר בבא מציעא עז ב

דף ע"ז ע"ב

מעידית שבה. יש לעיין לאוקמיתא זו אם מוכרח לתת לו ממש מקרקע זאת מעידית שבה, או דלפי עידית שבה יתן לו אפי' מקרקע אחרת, ולפימש"כ הרמב"ן והר"ן והריטב"א דמגבהו עידית קאי אתובע תן לי מעותי אלא אם אין לו מעות מגבהו מעידית, ודאי אפשר דלפי עידית שבה מגבהו אבל אינו מחויב לתת לו דוקא מקרקע זאת, אמנם בסיפא דמגבהו זיבורית שבה מבואר בתוד"ה לא דקנה החלק בקרקע, ולפי"ז בקרקע ההיא ממש נותן לו, ומסתמא ה"ה ברישא עידית מקרקע זאת דוקא, אמנם לר"א ברי' דר' איקא דהו"ל כמזיק מ"מ בסיפא נותן לו מזיבורית שבה הרי דלא בעי לאוקמא דומיא דסיפא.

יש לעיין במה דרצה אומר תן לי מעותי או קרקע אי יכול לחזור בב"ד כ"ז שעוד לא קיבל דבר א', או דכשאמר דרוצה קרקע אינו יכול לחזור, ואולי זה כמו שדנו בתוס' לעיל דף ל"ד ע"ב לענין שבועה.(מהדו"ק)

רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו. אינו מבואר אם רבנן חולקין עליו בזה וסברי דגם אם זקפן במלוה לא מהני על השאר להיות ככסף.

והטעם דמהני לרשב"ג כתב רש"י דכיון דזקפן הוי כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף, ובריטב"א הוסיף דה"ה אם לא נתן כלום רק תיכף זקף במלוה הוי כסף לקנות הקרקע, ולכאורה כאן הא הכסף הוא רק אם יקנה הקרקע דאז יש נתינת והתחייבות כסף, ולא דמי לכל נתינת כסף שנותן במציאות הכסף לידו שיהי' בעד שיקנה לו הקרקע ואז קונה, אבל כאן הא נותן לו כשיקנה הקרקע ואיך מתחיל קנין הקרקע.

וכן יש לעיין לפי"ז אם יוכל לקדש אשה בזה שיזקוף במלוה סכום מסוים עבור שמתקדשת לו, דיש לחלק דקרקע זה דבר ששוה כסף וכיון דזוקף עבור קניית דבר ששוה כסף מקרי זקיפה והוי כאילו נתן להמוכר כסף, אבל באשה דאינה דבר של שיווי כסף לא שייך שיועיל זקיפה להיות כאילו נתן לה כסף, וברשב"א ובתוס' בקידושין דף ה' ע"א מבואר דגם דמתחייב עצמו מנה דשטר לא יוכל לקדש בזה דמנה אין עדיין כאן, וכן כתב בדף ח' ע"ב, ובדף י"ז ע"ב הוסיף דהא אגידא גבי' עדיין ולא יצא הכסף מרשותו, וא"כ כאן למה זה יעשה קנין.

אבל הריטב"א בדף ח' ע"ב ס"ל דאם התחייב ע"י קנין מנה וקידשה בו מקודשת, אבל בדיבור בעלמא שאומר שהתחייב לא יועיל לקנות אשה או שדה, ולמה כאן זה מועיל אפילו שלא קיבל כסף כלל.

וקא עייל ונפיק אזוזי. יש לעיין מש"כ הראשונים דביין ודאי יקנה כפי המעות שנתן וכנגד הזוז לא יקנה כיון דעייל ונפיק אזוזא משמע דפשיטא דלא יתבטל כל המקח לומר כיון דרציתי לקנות כ"כ יין ולא קניתי יתבטל המקח, ובקונה ק' אגוזים ונמצא חסר אגוז איכא בזה פלוגתא, דלהרמב"ם וכן פסק בשו"ע סי' רל"ב סעיף א' קונה וצריך להוסיף עוד אגוז, ולהרשב"ם בב"ב דף ק"ו ותוס' לעיל דף נ"ו ע"ב ס"ל דהוי מקח טעות, ולכאורה ה"נ בנותן כסף ונמצא חסר דלא קנה כל היין נימא דהוי טעות בדבר שבמנין ויחזור. ובשלטי הגבורים כאן הביא בשם הרשב"א במכר בעד נ' ונמצא שהי' מ"ט המקח קיים וישלים, אלא דהרשב"א הא ג"כ ס"ל דכל שבמדה ושבמשקל ומנין דחוזר, היינו דצריך ליתן לו עוד אגוז כמבואר ברשב"א קידושין דף מ"ב ע"ב, אבל לשיטת התוס' יש לומר דהוי כטעות בדבר שבמנין ויחזור.

ופרעי' זוזא זוזא פרעון הוי. עי' ברא"ש דכתב דקמ"ל דאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעותי אלא בבת אחת והך מילתא שמעינן לי' מדקאמר לעיל ונתן לו ה' מאות זוז קנה ומחזיר את השאר לאחר כמה שנים אלמא פרעון הוי אע"ג דלא פרעי' בבת אחת. ולכאורה מאי ראי' דהתם הא קיבל מדעתי' וכשקיבל מדעתו איך אפשר שלא יועיל, אבל כאן דחידוש דרבא הוא דיכול להכריחו לקבל זוזא זוזא כמש"כ הרא"ש גופי' א"כ איך ידעינן זה מהברייתא. והי' נראה לומר דהנה הא הסמ"ע בריש סי' ק"צ ביאר דענין קנין כסף הוא דבזה שנותן לתשלום הדבר כולו או מקצת פרעון בזה הוא דנתחדש דקונה, אבל אם נותן לשם קנין ולא לשם פרעון לא מהני, ולפי"ז צ"ל דהא דמהני לקנות כל הדבר בנתינת קצת הדמים ע"כ משום דהקצת דמים שנותן אינו על חלק מהדבר אלא על כל הדבר, ונמצא דאם איתא דלא מקרי פרעון אלא נתינת כל הכסף מה שחייב ביחד, נמצא דכשנותן קצת אינו מתייחס התשלום על כל הדבר, ומה דהוא מסכים הו"ל כאומר שאע"פ שנתן הכסף על קצת מ"מ מסכים לתת לו גם את שאר שדהו, נמצא דאין בזה תשלום כסף על כל הקרקע, דעל חלק מהקרקע לא מתייחס הכסף ואיך זה מהני לקנות, וע"כ דכל נתינת כסף פרעון הו"ל פרעון על כל הקרקע אלא דלא הי' פרעון בשלימות, אבל הקצת הזה הוא על כל הקרקע ושפיר קונה הכל. ולא יקשה על הט"ז [דחולק על הסמ"ע], דגם הט"ז הא מודה דנתינת כסף לשם תשלום מהני, אלא דס"ל דגם באומר לשם קנין מהני, וכאן דלא אומר בפירוש לשם קנין הא מה דקונה שדה שדיברו על אלף אז וניתן לו ת"ק ע"כ משום דהוי כפרעון, וא"כ גם לדידי' מתפרש שפיר ראית הרא"ש דע"כ הפרעון קצת מתייחס כפרעון חלקי על הכל ויש כאן תשלום על כל הקרקע ולכן קונה כולה.

רש"י ד"ה והרי אני נושה בו. הוי כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף. יש לעיין מה רצה להוסיף, דהא כשנתן כל הכסף או מקצתו בדלא עייל ונפיק אזוזי הי' קונה, וכעת שזקפן עליו במלוה הרי דאינו מקפיד בעד הכסף ושפיר קונה בעד קצת הכסף שנתן, ומה הוצרך לומר דהו"ל כנטל וחזר והלוה תיפו"ל דגלי דעתי' דאינו מקפיד לגבי המכירה. ובשטמ"ק מבואר בשם הריטב"א דגם בלי שנתן קצת כסף יועיל אם זקפן במלוה דאין כאן מלוה כיון דכעת מקבלו, וצ"ב דהא כ"ז שלא קנה אין כאן התחייבות שנוכל לומר דהו"ל כאילו קיבל ואיזה קנין כסף יש כאן, ובכונת רש"י העירוני דכונתו לס"ד דבקצת א"א לקנות כל השדה מ"מ בזקפן קונה, אלא דעדיין יקשה דאיך נחשב כאילו קיבל, וכיון דבלי שיהי' כאילו קיבל אינו קונה את השדה איך באמת הוי כאילו קיבל.

ובכלל לפי מה שמשמע מהתוס' בד"ה עייל דכאן דכותב לו הרי קונה בשטר, א"כ מה צריך לומר משום דהוי כקיבל והלוה וקרקע נקנה בכסף, דהא כיון דמסכים הרי קונה בהשטר.

תוד"ה לא יהא. וכי משני מזיבורית שבה לא הי' צריך דמזיבורית לא הוה קשה לי' מידי כדפרישית אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית שבה כמו עידית שבה. צע"ק דכי בשביל זה אומר דין שאינו, דהא לפי פירוש זה אינו מחויב ליתן דוקא זיבורית שבה ולמה מוקי בזיבורית שבה. (מהדו"ק)

תוד"ה עייל ונפק אזוזי. רוב הראשונים פירשו כהתוס' דאפי' במשך מ"מ אי עייל ונפיק אזוזי לא קנה, אבל הבעל המאור כתב דבמשך קנה אע"ג דעייל ונפק אזוזי. ולכאורה צ"ע סברתו למה יועיל קנינו כיון דלא גמר ומקנה, ואפשר לפי"מ דביארנו במקו"א דעיקר קנין כסף הוא מחמת שמקנה בעל הכסף שמקבל ולא סתם דהוא מקנה, משא"כ בקנין אחר כגון משיכה אין הקנין בעד המשיכה, אלא שמסכים להקנות וכשהלה מקבל חל הקנין, לפי"ז ס"ל לבעל המאור דבקנין כסף כל היכי דעייל ונפק אזוזי אינו מסכים להקנות בעד הזוזי, משא"כ בעשה קנין אחר דאי"צ שירצה להקנות בעד המעשה הקנין ולא חסר בכונה הכללית שרוצה להקנות.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א