אילת השחר/בבא מציעא/עד/א

אילת השחר בבא מציעא עד א

דף ע"ד ע"א

תוד"ה הכא. ונראה לר"ת דהתם משו"ה לא הוי אסמכתא דאגב דבעי למיקני גמר ומקנה וכו' ור"ת בעצמו חזר בו והגיה בספר הישר גבי עובדא דשנים שהמרו זה את זה וכו' שהקנו זל"ז. יש לעיין אם כונתם דבזה שהצריך קנין הרי דהוי אסמכתא, דלפי דבריו דאגב דבעי למקני גמר ומקנה ל"צ קנין כמש"כ התוס' בסנהדרין דף כ"ה דבההיא הנאה דבעי למקני גמר ומקני ותמיד בההיא הנאה מהני לקנות כמו מעשה קנין, וכיון דהצריך קנין הרי דהוי אסמכתא, ועדיין צ"ל דאע"ג דכתבו התוס' לעיל דף ס"ו דגם קנין לא מהני אלא בקנו בב"ד חשוב, מ"מ הא היכא דאיכא פסידא מהני מעכשיו, ולכן שם דרוצים להרויח הוי כמו דאיכא פסידא, או דר"ת ס"ל דמהני קנין לאו דוקא בב"ד חשוב וכמו שמשמע מרש"י כאן דקנין מהני בכל גווני, אבל יתכן דכונת התוס' רק להוכיח דחזר בו רק מהסברא דבההיא הנאה גמר ומקני דהא הצריך קנין, אבל אין ראי' דחזר ממה שכתב קודם דלא הוי אסמכתא, ובאמת לא הוי אסמכתא אלא דבכ"ז בעי קנין, וקצת משמע מלשונם דחזר בו לגמרי וס"ל דהוי אסמכתא משום דהא בהא תליא, דאי הסברא דאגב דבעי למקני רוצה להקנות הוי סברא מעלייתא אז ע"כ אין גם אסמכתא. שו"ר בס' מעיני החכמה בשם ספר הישר דחילק בין עירבון לקוביא, ותמה על מש"כ תוס' דחזר בו מכח זה. ולהנ"ל אפשר דכונתם רק להוכיח דחזר בו ממש"כ דלא בעי מעשה קנין.

ויש לעיין בהסברא דבההיא הנאה גמר ומקנה, דזה שייך להיות במקום מעשה קנין כגון בההיא דכתובות ומובא בקידושין דף ט' ע"ב דעמדו וקידשו קנו בההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי, או בההיא הנאה דצייתו להדדי דב"ב דף ק"ו ע"ב, אבל כאן כל הנאתו תהי' אם הוא יקנה ואיך נאמר שיסכים להקנות משום דיהי' לו הנאה אם יקנה, דהא אם לא ירויח אין לו הנאה, ולא משמע מדבריהם דעצם הספק שמא יקנה הוי כעת הנאה דמשמע דהנאה היא אם יקנה, וא"כ לגבי שלא יהי' אסמכתא א"ש דכיון דאם יקנה יהי' לו הנאה גומר ומסכים להקנות ולא הוי אסמכתא, אבל איך יש כאן מעשה קנין, ואפשר דהוי ס"ל כמש"כ הרשב"א בב"ק דף ק"ב בהא דנעשה כמו שהקנה כסות אשתו ובניו דאנן סהדי דדעתי' לאקנויי להם ואע"פ שלא הקנה להם בפירוש וכיון דדעתו קרובה להם הרבה גמר בדעתו בהקנאה וזכיה, וכ"כ התוס' בבכורות דף י"ח ע"ב דמצינו כמה דוכתי דמהני גמר בדעתו לבד, וה"נ כאן ע"י דיש אומדנא דגומר בדעתו מהני כמו מעשה קנין, ואין הכונה שההנאה הוא במקום כסף, אלא שזה עושה גמירות דעת וזה מהני בלי שיהי' א' מהדברים שקונים בזה.

אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו. ובשטמ"ק כתב הריטב"א בשם הרמב"ן דלא מיירי דזבן לחד בפירוש דאז בודאי קנה לההוא דנעשה שלוחו וזכה לו, אלא דזבן מדמי דחד מינייהו סתם דאז קנה לכולם דנעשו כשותפין כיון דבמעמד א' נתנו כולם ולא הקפידו. אבל הרמ"ך כתב דמיירי דאומר דהי' בדעתו רק לקנות לראובן ובכ"ז לאו כל כמיני' ולכולהו זבן. וברמב"ם פ"ז ממכירה הל' י"ג פסק דאם המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים אע"פ שהיתה כונת השליח שזה שקנה לאחד מהם הרי המקח של כולן. ויש לעיין אם אין זה סתירה להא דאמרינן בב"ק דף ק"ב ע"ב מי הודיע לבעל החיטין שיקנה חיטין לבעל המעות, דהא הוא לא התכוין לזכות בשביל כולן דאז נוכל לומר דשליחותייהו קעביד כמו דאמרינן התם, אבל כיון דהתכוין רק בשביל א' איך יזכו כולן.

ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו. יש לעיין איך התחיל המנהג ואיך מהני קנין כזה, וצ"ל דדרך אנשים שבסיטומתא לא היו חוזרין לא משום דעפ"י דין זה כך, וממילא כעת כבר קונה מדין מנהג. ועי' בריטב"א בשטמ"ק דלדבריו אין כלל ענין דמה שנהגו עושה קנין.

תוד"ה יכול. ואפי' מי שפרע ליכא. משמע דמ"מ אינו יכול לומר להמוכר שמוכרח ליתן לו הפירות כשער זול אלא דיכול לחזור ולתבוע מעותיו אם אינו נותן לו הפירות, ולא דמי לאם התנה כשער הזול דאז מחויב המוכר ליתן לו הפירות כשער זול ואם לא יתן יש לחייבו מי שפרע כמבואר לקמן בהדיא בעמוד ב'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א