אילת השחר/בבא מציעא/נו/א

אילת השחר בבא מציעא נו א

דף נ"ו ע"א

אע"פ שמיקל ר"מ בפדיונו מחמיר הוא באכילתו. הרי דקרי זה שמחלל על נחושת רק חומרא בפדיון אע"פ שזה נוגע גם לאכול חוץ מירושלים, ולרש"י הא קושית הגמ' היא גם מכסף על כסף דבודאי לא מהני אף בדיעבד וא"כ הרי מיקל לענין אכילה, ואפשר דיש לחלק דמ"מ הא הם מותרים באכילה אלא דאסורים לאכול כאן והפדיון הוא דלא יצטרך להביאם לירושלים, משא"כ לתרום דזה עשוי לתקן שיהא מותר באכילת הפירות דלפני זה אסורים בכלל לאכילה.

הלוקח מן הנחתום. ברש"י מבואר דהנחתום קונה ככרות מהרבה בעלי בתים ולכן בדפוסים שונים יש לחוש שזה מאנשים שונים, אבל בתוס' מבואר דהנחתום קונה חיטים ויש חשש שקונה החיטים מאנשים שונים ויש מביאים לו חיטים טובים ויש שלא טובים, ולכן עושה דפוסים הרבה כדי שידע מאיזה חיטים אפה אם מהטובים או מהלא טובים. וצ"ע לפי"ז אם רואים דהככרות שהם מדפוסים שונים, מ"מ כל החיטים הם אותו סוג טובים או לא טובים למה נחוש שהם משני בני אדם.

ומרש"י ד"ה פלטר מבואר דהנחתום קונה גם מפלטר. וכבר נתקשה במהר"ם שיף דא"כ הא כיון דפלטר קונה מהרבה אנשים שוב יש לחוש גם בלוקח מנחתום דאולי זה מהפלטר שקונה מהרבה אנשים, ותירץ דיש יותר לתלות שהככרות האלה קנה מאיש א' מלתלות שקנה מפלטר, ולא ביאר למה יש יותר לתלות שקנה מאיש אחד מלתלות שקנה זה מפלטר.

יש לעיין בכל הני דחיישינן שמא זה מעושר וזה לא מעושר, אי מיירי דהמוכר אומר שזה מאיש אחד ומ"מ אינו נאמן, וצריך טעם למה, נהי דעל ע"ה חששו רבנן דאינו מעשר אבל למה לא יהא נאמן אם זה מאיש א' או מאנשים שונים. או דמיירי דקנה ושכח לשאול את המוכר אם זה מאיש א' או מהרבה אנשים, ומיירי דאח"כ אינו יכול לברר אצל המוכר.

בשלמא מן הצוננת על החמה כדרבי אילעאי. והיינו דלכן בדמאי מותר אפי' לכתחילה, ולא דמי להא דפריך מהא דמחללין מכסף על נחושת בדוחק ובדמאי הקילו אע"ג דבדיעבד מהני מ"מ קרי לי' דהקילו, דשאני הכא דמה דאינו נותן יפה הוי כדבר צדדי ואינו חסרון בהדבר הנתרם, דהא אם על מה שתורם הי' ג"כ רע לא הי' שום חסרון, נמצא דאין בהדבר הרע מצד עצמו חסרון, משא"כ חילול דעיקרו מה שמחלל על דבר אחר תמורת הראשון, ואם זה על נחושת אינו בכלל פדייה טובה כ"כ.

אלא אפי' מדפוסים הרבה ליחוש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור. וכתב במשנה ראשונה בדמאי פ"ה משנה ג' דאע"ג דאיכא כמה ספיקי שמא מחד גברא זבין, ואפי' מתרי גברי שמא שניהם עישרו או שמא שניהם לא עישרו, מ"מ בדמאי אסור אפי' ספק ספיקא כמש"כ בכס"מ פי"א מהל' מעשר הל' י"ג דכמו דאסרו אע"ג דאיכא רוב ה"נ אסרו אפי' בס"ס.

אמנם שם כתב זה הכס"מ בשיטת הרמב"ם, אבל הראב"ד הא הקשה שם דיהא מותר מטעם ס"ס דיש ספק כשנתן פירותיו אולי לא החליפם בשל ע"ה ואת"ל החליפם אולי הע"ה עישר, ולהראב"ד דלא ס"ל דהחמירו בס"ס יקשה גם כאן. והנה מה שהקשה במשנה ראשונה שמא זה מחד גברא ואת"ל מתרי גברי אולי שניהם עישרו או שניהם לא עישרו, והיינו דיש ג' ספיקות, אפשר דלגבי זה מה שזה מחד גברא הא ג"כ יש אותו ספק שמא עישר ושמא לא עישר, א"כ אין כאן ג' ספיקות רק ב' ספיקות שמא שתי הככרות היו קודם מעושרים או שניהם לא היו לפני כן מעושרים. והנה להני דס"ל דס"ס לא מהני בדבר שיש לו מתירין, ועי' בנקודות הכסף על הט"ז סי' ק"י ס"ק י"א דס"ל דגם בדרבנן אין מותר ס"ס בדבר שיש לו מתירין להמחמירין, א"כ אפשר לחלק דכאן הוי דבר שיש לו מתירין דלא מהני ס"ס. ולא דמי להא דמיירי הראב"ד דהתם אין לו מתירין דהא מחייבינן לי' להפריש ולהפסיד ממונו ומן הדין הי' לפוטרו להפריש מחמת ס"ס, ואפשר דלגבי זה גם הט"ז מודה דלהמחמירין בס"ס בדבר דאורייתא אסור גם כאן, כיון דאם אליבא דאמת זה לא מעושר יש בזה משום עיקר דאורייתא, אבל כאן הא בין כך חייב להפריש, והשאלה היא רק אם להפריש מכל ככר לחוד או מא' על השני לכן הוי דבר שיש לו מתירין דהא יכול להפריש מכל ככר לחוד.

אמנם יש לומר דכמו דיש ספק ספיקא להיתר ה"נ יש ס"ס לאיסור, ספק ככר זה אינו מעושר והשני מעושר, ספק זה מעושר והשני אינו מעושר, ואע"ג דלפי"ז כשאנו לוקחים כל ככר יכול להתיר ולומר זה פטור דאו שהי' מעושר או שהשני פוטרו ונשאר רק צד א' שמא השני לא פטרו, מ"מ כיון דאנו רוצים להתיר מחמת התיקון שהפרישו והרי אנו צריכים לזה ששניהם יהיו באותו דרגא, אז בהכרח אנו צריכים לדון על שניהם יחד כדי להתירם, וכשאנו דנין על שניהם להתירן ביחד הא יש ספק ספיקא שאין שניהם מותרים, דאולי ככר א' הי' מעושר והשני לא ואולי להיפך לכן כאן לא מצי למיסמך על ס"ס דשמא שניהם מעושרים ושמא שניהם לא מעושרים, ויש לעי' בתשו' רעק"א סי' ו'.

שם. ליחוש דלמא אתי לאפרושי וכו' ומן הפטור על החיוב. יש לעיין להני דסברי דלוקח אחר המירוח אינו חייב אלא מדרבנן, כמבואר לקמן דף פ"ח בתוד"ה תבואת, ומ"מ מבואר שם דאם חזר המוכר ולקח חייב במעשר מן התורה, והמנחת חינוך מצוה שצ"ה חידש דכשהלוקח עישר ותרם הוי תרומ"ע מה"ת כיון דאם חזר וקנה חייב מה"ת, א"כ יש לחלק דצריך להחמיר לגבי אכילת התרומת מעשר כיון דעל הצד שזה אינו מעושר הוי תרומה מה"ת לכן חייב חומש ועשו חיזוק כשל תורה, משא"כ לגבי לעשר מדפוסים רבים דאפי' על הצד שלא חל המעשר הא יהי' רק איסור אכילת טבל מדרבנן כיון דהוי לקוח לכן הקילו. ועיין לקמן דף צ' דהבאנו מהגרעק"א דמשמע דלא ס"ל כחידוש המנחת חינוך. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א