אילת השחר/בבא מציעא/נב/א

אילת השחר בבא מציעא נב א

דף נ"ב ע"א

מאן תנא טלית ר"ש היא. ולהמבואר ברא"ש דבפחות משיעור אונאה מותר לכתחילה כיון דמקבלים אותו בסלע טוב, ובטלית מסופק אם רשאי לאנות לכתחילה בפחות משתות, וע"כ צ"ל דלר"מ יותר מאיסר כבר א"א להוציא בסלע טוב דאל"כ למה יהי' בו אונאה, א"כ לר' יהודה דמותר עדיין צ"ל דעדיין מקבלים אותו בתור סלע טוב, דאל"כ נהי דס"ל דעד א' מי"ב מחיל איניש, מ"מ הי' צריך להיות אסור לכתחילה דכשלא מקבלים אותו בסלע טוב הא הו"ל כמו בטלית ואם בטלית אסור גם כאן אסור, ולא משמע שבזה יחלוקו אם מותר לאנות בשיעור דאדם מוחל או לא, א"כ ע"כ דלר' יהודה מקבלים עדיין ולר"ש מקבלים עד שתות, וצ"ל דיש קצת שלא לוקחים כבר אם יש חסרון א' מכ"ד, ובזה פליגי דלר"מ כיון דאיכא קצת דלא מקבלים באם חסר א' מכ"ד הוי כבר אונאה, ולר' יהודה רק א' מי"ב דאיכא יותר אנשים שאין מקבלים, ולר"ש עד שתות, ואע"ג דלפי"ז יצא דין משונה דאם יתבע האונאה צריך להשלים אונאתו ואח"כ הלוקח של המטבע ימצא אנשים שיקבלו עדיין בעד סלע טוב, מ"מ לא מתחשבים בזה, דלר"מ העיקר כיון שיש אנשים שלא לוקחים כבר, אף אם חסר א' מכ"ד כבר יש בו אונאה, וצ"ע דנמצא דלר"מ עד א' מכ"ד לא רק שמוחלים אלא שלוקחין לכתחילה בתור סלע טוב, ולר' יהודה עד א' מי"ב, ולר"ש עד א' משש, א"כ אין ראי' דעד א' מכ"ד מחיל איניש, דיתכן דהטעם משום דעד א' מכ"ד אין לו כלל הפסד, ומה שלא לוקחים א' מכ"ד אין ראי' דלא לוקחים מטבע הזאת בגלל הפסד גדול דא' מכ"ד, דגם בעד הפסד קטן לא הי' לוקח אלא שיש רק ראי' דא' מכ"ד לא מוחלים, וכיון דלא מצינו שיעור א' נאמר דשיעור אונאה גם לגבי טלית הוא א' מכ"ד לר"מ.

ובאמת הי' אפשר דגם לר"ש אין ראי' דסובר בטלית שיעור שתות, דאולי גם בפחות משתות כיון דיש לו הפסד, אלא דכיון דמצינו שיעור זה דשתות במטבע ובטלית לא מצינו שיעור אחר, מסתמא הא דטלית דבעי שתות זהו לפי ר"ש, אבל מכח משנה דסלע לא הוי ידעינן דשיעור אונאה אינה בפחות משתות לגבי טלית, ולולא דמצינו דטלית הוא שתות הי' יכול להיות דר"ש יסבור בטלית שיעור אחר. (מהדו"ק)

הרי זה לא ימכרנה לא לתגר וכו'. צע"ק איך נאמר דכל תגר חשוד לרמות, וכן בסוף פירקין אסור ליתן יין מעורב עם מים לתגר הרי דחשדוהו לרמאי, וברועה דחשוד להרעות בשדה אחרים אמרינן דפסול מדרבנן לעדות ולא מצאנו בשום מקום דתגר פסול, ואף דזה לא קשה אם לא פסלו, דאפשר דכאן החשש דמרמין פחות מברועה דחשוד לרעות בשדות אחרים, וגם אולי אפי' שרוצה לרמות אבל מי יימר דהצליח לרמות, מ"מ למה נאמר דכל תגר חשוד לרמות.

שם. הרי זה לא ימכרנה לא לתגר וכו'. עי' מש"כ סוף פירקין דכאן מלבד מה שהם יעברו עבירה הוא גם גורם שהאנשים יפסידו ע"י שירמו אותם וזה עיקר האיסור שגורם להפסידם, אבל בנידון דסוף פירקין אין האיסור מחמת הפסדם אלא מחמת דהתגר יעבור עבירה ואסור מחמת דמסייע ידי עוברי עבירה.

ובתוס' כאן ד"ה אמר אביי כתבו דלאביי ס"ל דלהפסד מרובה חששו ולא להפסד מועט, וזה אם האיסור משום הפסד דאז שייך לחלק, אבל אם הי' אסור לקיימה שמא ירמו ויעברו עבירה, מה לי הפסד מועט מ"מ הא יעברו עבירה. אלא דלפי"ז צ"ע דנהי דלהפסד מועט לא חששו מ"מ יהי' אסור מחמת מסייע עוברי עבירה כמו בסוף פירקין, וע"כ צ"ל דכאן הא אם מסתכלים זה ניכר ומצד מסייע עוברי עבירה אין כאן איסור רק דחששו להפסד האנשים גרידא, ובהפסד מועט לא חששו להפסדם. ובזה יש להבין דהתם מבואר דאם צריך להוסיף יין אין איסור לתת להתגר כיון דכמו שהוא אינו יכול לרמות, וכאן אמרינן דאסור לנקוב מן הצד משום דהרמאי יחתוך סביב וירמה, ואילו משום לפני עור לא הי' אסור כה"ג, אלא דכאן דהחשש משום הפסד, חששו גם אולי יעשה מעשה, ויחתוך וירמה ויפסיד בזה את האנשים.

רש"י ד"ה בסלע עד שקל. אבל משפחת משקל לא יקיימו. ובמהרש"א על רש"י ד"ה מאי קאמר רוצה לתרץ קושית הנימוק"י דלמה אסור לקיים כשפחת פחות משקל כיון דלא יטעה בשיעור אונאה ומ"ש מסלע שפחת פחות מכדי אונאה, דבסלע פחות מכדי אונאה דעומד למחול וכיון שנתן לו וקיבל מסתמא ידע ומחיל, משא"כ כאן דלא מכיר שזה פחות משקל אין ראיה דמחיל, ולדבריו אסור להוציא הסלע שיש בו חסרון פחות מכדי אונאה בלילה, וגם יש להעיר דברא"ש משמע דהא דמותר להוציא סלע שפחת פחות מכדי אונאה ביפה הוא משום דגם השני יקבלנו כן אבל לא מפני שמסתמא ידע ומחיל דזה באמת שוה כך.

והי' נראה דסלע דפחות מכדי אונאה לוקחים אותו בתור מטבע שלימה, משא"כ בסלע שנפחת ועמד פחות משקל דאין לוקחים אותו בתור שקל, וכיון שכן הוי ככל מקח דאסור להונות לכתחילה אפי' בפחות משתות, [ויתכן דזה דוקא אם אין דעתו להחזיר, דהא מטבע שחסר שתות ודעתו להחזיר כתבו בתוס' דלרש"י מותר, א"כ פחות משתות בכל דבר לא גרע משתות במטבע דמותר אם דעתו להחזיר אם יתבע הלה בכדי שיראה]. והנה לקמן דף נ"ה איכא למ"ד דאין אונאה לפרוטות, ומסתבר דאיסור יש בפחות משו"פ כמו בגזל, ולכן כאן בפחות משקל אסור להוציאה לכתחילה אע"פ שאין האונאה פרוטה, ולזה הוי פשיטא להגמ' דאם נפחת לפחות משקל משהו אסור, דהא ימכרנה בעד שקל אע"פ שיהי' האונאה פחות מפרוטה מ"מ אסור.

והנה קשה לרש"י כיון דעיקר קושית המקשן הי' מכח דלמה דוקא איסר בפחות מדמי שקל אפי' משהו, א"כ גם כשתירץ איסר יותר מכדי אונאה ג"כ יקשה למה דוקא איסר יתר מכדי אונאה, וכמו דפריך לי' רבא, דמאי עדיף לי' אם זה קאי על איסר יותר משיעור אונאה מאם קאי על איסר יותר מפחיתה דעד שקל. וצ"ל דקושית הגמ' היתה כיון דקתני עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה בסלע עד שקל, משמע דפחות מזה אפי' משהו אסור ולמה צריך שיפחת עוד איסר, ולכן תירץ דלא קאי על פחות משקל אלא כשנפחת סלע יותר מכדי אונאה איסר ומזה לא אמר תנא כלום, וצ"ל כמו שביארו התוס' דבשיעור ביטול מקח אסור אפי' ע"מ להחזיר אלא דס"ל דצריך שיהי' שיעור חשוב קצת, ורבא ס"ל דאין סברא דיצטרכו עוד שיעור כיון דמשהו יותר משתות הוי ביטול מקח אין לחלק בין משהו לשיעור איסר.

ולפי פירושם בועוד יש לפרש מיירי לענין דאם פחתה יותר מכדי אונאה דאסור לקיימו וכמ"ד יתר על כן יקוץ, ורבא ס"ל דלמ"ד יקוץ אי"צ דוקא פרוטה יותר משיעור אונאה, כיון דכשיש משהו יותר משתות כבר הוי ביטול מקח אז הא כבר אסור למכור אף ע"מ להחזיר, ולכן ס"ל להאי מ"ד דאסור נמי לקיים כשזה משהו יותר. (מהדו"ק)

תוד"ה עשיק. וי"ל דלא פלוג רבנן. היינו לא פלוג בין לוקח למוכר ובין כסות לפירות, ולא דמי להא דללוקח השיעור בכדי שיראה והמוכר לעולם חוזר ולא אמרינן לא פלוג, דכאן בשיעור אונאה אם לא נימא לא פלוג נצטרך לעשות על כל דבר שיעור אחר וע"ז לא פלוג, משא"כ לענין שיעור בכדי שיראה תיקנו רק ללוקח ולמוכר לא תיקנו כלל, ואפי' אם יסברו כשיטת הרי"ף לעיל במוכר דרק עד שיראה דבר כזה שמוכרים במחיר יותר ממה שהוא מכר יכול לחזור, מ"מ אין זה נקרא שיש שני שיעורים שיעור ללוקח ושיעור למוכר, דזה דעד שיראה זבינא כזבינתי' לא מקרי שיעור, משא"כ כאן דנצטרך לעשות שיעור אחר ובזה אמרינן דלא פלוג.

בא"ד. וי"ל דלא פלוג רבנן. לתירוצם זה יש לפרש דבכל הדברים יש לומר דלא פלוג חוץ ממטבע דזה סוג קני' אחרת, או דכל הדברים דאין להם סברא מיוחדת רק דלא אמרינן בהם דמוכן לקנות ביוקר מ"מ לא חילקו מטלית, משא"כ במטבע דיש טעם מיוחד דלא מחיל כיון דלא סגי, וע"ז לא כלולים להיות כטלית.

וצ"ע בהא דאמרינן סלע כיון דלא סגי לא מחיל, וע"כ הכונה דאין הולך בתור מטבע לכן כל המטבע אינו רוצה, דאילו אינו רוצה רק שיעור מה שנתאנה, הא גם במקח כגון שקיבל במקום כ"ד כ"ג הרי הזוז הזה הא חסר לו לגמרי, ומה זה יותר טוב מבמטבע שחסר א' מכ"ד, וע"כ כאן כיון דהמטבע אינו יוצא בתור מטבע אינו רוצה כלל למחול, וכ"ה בריטב"א בשטמ"ק, והסברא נותנת כן דאינו רוצה המטבע כלל דאיזה סברא היא לומר דרוצה המטבע אלא דאינו מוחל על א' מכ"ד, דהא אם כבר מסכים לקבל דבר שזה לא מטבע א"כ כבר מסתכל רק על הפסדו והא הפסדו לא אחרת מבפירות, וצ"ע כיון דאינו רוצה כלל המטבע הא צריך להיות ביטול מקח.

תוד"ה אמר אביי. מבואר מדבריהם דלאנות בפחות משתות מותר לגמרי, ומבואר ברא"ש דכיון דזה יוצא בתור סלע טוב ואין לו שום הפסד לכן מותר, ומ"מ אם נפחת עד שיש בו מתכת פחות משקל אסור להחזיק המטבע דלמא יוציאנה בתור שקל כמבואר ברש"י ד"ה בסלע. וצ"ע דהא לא יהא להמתאנה שום הפסד ולמה אסור להחזיק אותה ואסור ליתן לאנס שמא ירמה בה, הא מה שירמה הוא בתור שקל טוב ובאמת זה שוה כשקל טוב והי' מותר לאנות בזה, משמע דכמו דמשקל לא נכון אסור להחזיק דיטעה במשקל, וזה אפילו לא יהי' לו הפסד בשיווי הדבר מ"מ דבר העשוי להטעות אסור להחזיק, אע"פ דאם לא הי' החפץ עשוי להטעות הי' מותר להטעות, מ"מ חפץ כזה אסור להחזיק וצ"ע.

תוד"ה יתר על כן יקוץ. וה"פ אפילו ע"מ לנוקבה לא ימכרנו לתגר ולחרם. מבואר דאע"ג דאסור לקיימה מ"מ מותר למוכרה ע"מ שהקונה ינקבנה, ולכאורה הקונה ג"כ מותר למוכרה ע"מ לנקוב וכן כ"א יכול למכור ע"מ לנוקבה, וא"כ למה זה נקרא אסור לקיימה ויקוץ, משמע קצת דהקונה צריך דוקא לקנות ע"מ לנוקבה, [אמנם אם אח"כ נתחדש סיבה דאין בו צורך לנוקבה בשביל בתו מסתמא יוכל למוכרה לאחר ע"מ לנוקבה], וא"כ עיקר האיסור לקיימה יצוייר אצל הקונה דצריך לקנות לא ע"מ שישהה אותה אלא כשצריך לתלותה בצואר בנו או בתו. וצע"ק למה קורין זה אסור לקיימה כיון דבעל המטבע מותר לקיימה כדי למכור למי שצריך לנוקבה, וגם למה לא מחייבינן לי' לנוקבה ויוכל אח"כ למכרה למי שצריך זה לתלות בצואר בנו או בתו. וצ"ע אם מותר להשהותה כדי למכרה ע"מ לנוקבה דאפשר דאסור להשהות, אלא דצריך לפי"ז לדעת השיעור דאסור להשהותה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א