אילת השחר/בבא מציעא/מט/א
ודברים אין בהו משום מחוסרי אמנה. יש לעיין אם לדברים יש מדת חסידות לקיים דיבורו דסוף סוף גורם לו תוחלת נכזבה או לא. והנה בהא דס"ד דר' יוחנן בן מתיא אמר לחזור ממה שהבטיח לפועלים לתת להם סעודה טובה משום דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה, ואי ממידת חסידות הוא לא לחזור כי יהי' להשני תרעומת עליו דגורם לו צער א"כ למה רוצה לחזור, וגם הא למסקנא רב ע"כ יסבור דר' יוחנן בן מתיא דרצה לחזור הוא מחמת דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה, הרי דגם ממדת חסידות אין בזה.
ואמרו לי דבס' פרי יצחק [ח"א סי' נ"א] מסיק לדידן דרק ממתנה מועטת אסור לחזור מ"מ גם ממתנה מרובה יש מדת חסידות שלא לחזור בו. וצ"ע דלפי"ז מסתמא ה"ה למ"ד דתמיד אין בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ ממדת חסידות הוא לא לחזור, וא"כ איך ס"ד דר' יוחנן בן מתיא אמר לבנו שיחזור ממה שהבטיח.
אבל אמרו מי שפרע וכו'. הנה בהאי דינא דמי שחוזר חייב במי שפרע יש להסתפק באם מת והיורשים רוצים לחזור, אם יש עליהם מי שפרע, [והראוני שכבר דן בזה בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סי' ע"ו, וכן דן בזה באחיעזר ח"ג סי' מ' אות ג'], דלכאורה לריש לקיש דכל מה שחייב במי שפרע הוא משום דברים אלא דכיון דהי' גם מעות חייב גם במי שפרע, א"כ היורשים אין עליהם כלל חיוב דהא לא הי' ביניהם דברים, ולר' יוחנן דהאיסור משום שמבטל קנין ורבנן לא אמרו אלא דאפשר לחזור אבל עובר עבירה משום דחייבוהו לקיים המקח אפשר דגם להיורשים יהי' מי שפרע.
והא בעי לקבולי עלי' מי שפרע. עי' בשטמ"ק בשם שיטה דהקשה להרי"ף דאליבא דאמת פסקינן דאע"ג דאין מעות קונות מותר להשתמש בהכסף וחייב המוכר האונסין של המעות, לכן כ"ז שלא קיבל מי שפרע אינו נפטר מחיובו ורק אחרי שקיבל מי שפרע נפטר מאחריותו, והקשה דהא לוה כ"ז שלא החזיר אינו נפטר, ונהי דיכול לזרוק בע"כ של מלוה מ"מ כ"ז שלא נתן לא מיפטר, ותירץ דכיון דאין לו רשות להוציאו כיון שכבר חזר וקיבל מי שפרע, שוב יצא מדין לוה, ומחמת חיוב שומר הא יכול להפטר מחמת דאינו רוצה לקבל שמירה. וצ"ע בגיטין דף י"ד דאם הלוה שלח להמלוה אמרינן דאף דאינו יכול לחזור מ"מ חייב עדיין באחריותו, ואמאי הא כיון שאינו יכול להשתמש כבר דהא אמרינן התם אם בא לחזור אינו חוזר, וא"כ לא ליהוי הלוה כעת אלא כשומר בעלמא ויוכל לחזור, ואע"ג דאינו יכול לחזור רק בפני המלוה דאז המלוה יכול לשמור, אבל באופן שאין זה אצלו וזה לא משומר אין מועיל חזרה, מ"מ לא יהי' חייב כבר באונסין כחיובי לוה אלא כשומר שכר כיון דנהנה מהנה וכדאמרינן בדף פ"ב. ובפשוטו משמע דלרב הלוה ששלח מעותיו ע"י אחר חייב עדיין באונסין כדין לוה, ולא דמי להחזיר לו במדבר דב"ק דף קי"ח דעדיין חייב באונסין, דהתם לא הוי חזרה כלל ומסתברא דמותר עדיין להלוה להשתמש בהכסף לכן הלוה עדיין חייב באונסין, משא"כ היכא דאינו יכול להשתמש כבר פקע חיובו בתור לוה. אמנם דברי השיטה יתכנו באם יש עדיין הכסף שנתן לו בעין וכיון דחוזר מהני חזרתו לענין דאסור להשתמש, דהא לא הי' כאן הלואה אלא נתן לשם קנין, אלא דרבנן הפקיעו הקנין אבל לא לגמרי דלגבי זה יש לו דין דקנוי לו הכסף משום דאולי לא יחזור, וכמבואר בתוס' לעיל דף מ"ג לתירוצם האחרון, לכן כיון שחוזר בו דאז בוטל לגמרי המקח כשחזר וקיבל מי שפרע ואינו חייב כבר באונסין, משא"כ בהלואה דבהלואה נעשה הכסף של הלוה ואפי' כ"ז שלא הוציאם הלוה וזיכם ע"י אחר עבור המלוה דאז אין לו כבר רשות להוציאם, מ"מ לא דמי לנותן כסף לקנות במטלטלין דנתנו לקנין, וכיון שחוזר ואין לו רשות להשתמש בו הו"ל ברשות לוקח דהוברר דלא הי' קנוי מעולם הכסף הזה להמוכר, משא"כ בהלואה דקנה בו זכות להוציאם אז אף אי אח"כ אין לו רשות מ"מ לא נכנסו לרשות מלוה מעצמו ולא פקע חיוב באונסין מהלוה.
ושיטת הרמב"ן הובא בנימוק"י דאף אם הוציאם מ"מ כשחוזר וקיבל מי שפרע מהני להפטר מחיוב כשאומר טול שלך. וצ"ב טעמו דהא הכסף של המוכר ואיך זה נעשה של הלוקח באמירת טול שלך, ואיך יפטר המוכר מאחריות. (מהדו"ק)
רש"י ד"ה הכי נמי. או משלם השומשמין או יקבל מי שפרע. בתרומת הכרי (סי' כ"ד) דן באם חזר הלוקח לפני שמשך ואח"כ נאנסו החיטים, אם כיון שהתחייב מי שפרע לפני שנאנסו תו לא פקע ממנו החיוב מי שפרע או לא. ובסברא ודאי דל מה שחזר אז, הא עכשיו יוכל לחזור בלי מי שפרע, אבל מרש"י כאן הוכיח דאינו כן דהא כעת המעות נאנסו ולמה לא יוכל המוכר לחזור בלי קבלת מי שפרע. אמנם לכאורה המוכר שקיבל המעות לא שייך שיחזור אם נאנסו המעות, דבשלמא אם נאנסו החיטים טוען לוקח כיון שלא אקבל החיטים איני רוצה לשלם עבורם, וכיון שמפסיד לגמרי אין עליו מי שפרע, אבל המוכר שקיבל המעות ונאנסו אצלו, איזה סיבה יהי' לומר איני רוצה לתת החיטים ובכ"ז לא אפסיד כספי, ובודאי צריך שיקבל מי שפרע אפילו אם חזר רק אחרי שנאנסו המעות.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |