אילת השחר/בבא בתרא/קעה/ב

אילת השחר בבא בתרא קעה ב

דף קע"ה ע"ב

תוד"ה דבר תורה. אע"פ דכתב ליה אחריות בהדיא לאו דאורייתא הוי האי קנין. ופי' הראשונים משום דאין קנין לחצאין, היינו דאינו דומה לכל שותפות או למה דמצינו שיש לא' הבהמה ולשני בהמה לכפילא, דס"ד בב"מ (דף ל"ג ע"ב) וכ"פ הרמב"ם להלכה דיש כזה קנין, דהתם אם ירצה למחול לא יועיל, וכן אם יפקיר זכותו לא תהיה ממילא לבעל הפרה הזכות הזו, וכן מצינו בגיטין (דף מ"ב ע"ב) דמוכר עבדו לקנס בודאי אם ירצה ליתן בחזרה למוכר יצטרך למכור לו ולא תיהני מחילה, משא"כ הכא דזכותו בנכסים הוא על הלוה ולכך שייך מחילה וזה נקרא קנין לחצאין, וצע"ק דהא גם בגר שמת יכול המלוה לגבות מהנכסים, הרי דזה זכות על הנכסים ולא על הלוה ואמאי מהני מחילה על השעבוד, וכבר הערנו בזה לעיל דף קל"ב ד"ה דניחא.

והנה יש לעי' אם אח"ז פרע או נמחל החוב מי אמרינן דאיגלאי מילתא דלא היה לו שום דין על הנכסים, ונמצא דכל ענין השיעבוד תלוי בברירה, או דנימא דהיה לו שיעבוד אלא שנתבטל אח"כ, ולפי"ז צ"ע בלוה מא' ואח"ז לוה משני, ואם הראשון אינו גובה כגון שמחל הא הדין הוא שיכול השני לגבות, ואמאי יכול לגבות הא לא היה אז בכחו לשעבד לשני דהיה כבר משועבד לראשון, ויועיל לשעבד רק כמו שיכול לשעבד מה דאיקני אח"כ, וא"כ אמאי לא פשטינן דאיקני משתעבד, דעד כאן לא קמיפלגי בבע"ח מאוחר שקדם וגבה אי מהני גבייתו, אבל זה ברור שאם הראשון נפרע או נמחל יכול השני לגבות והא אז היה משועבד לראשון, ובשלמא מה דלא קשיא להני דס"ל דבדאיקני לא אמרינן ט"ס, א"כ בדלא כתב דאיקני איך ישתעבד לשני, דע"ז י"ל דודאי דעתו לשעבד נכסים שיש לו היום ואע"ג דהם משועבדים כבר לראשון וכדכתב דאיקני דמי, אך להנ"ל צ"ע.

תוד"ה אינו. אינו חושש לקלא ולגבייה דלקוחות לא תקנו חכמים לגבות מן היורשין. יש לעי' למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים איך דינו של מלוה בשטר בלא זמן, אי נימא דכיון דאית ליה קלא אלא דאינו גובה מלקוחות כיון דאין קול מאימתי לוה מ"מ איכא בזה נעילת דלת ויגבה מהיורשים, או דילמא כיון דאינו גובה מלקוחות אינו גובה נמי מהיורשים, וכן יש לעי' בכתוב בו זמן ומת בו ביום אי גובה מהיורשים למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא, דמה היה לו לעשות הא אין כותבין שעות בשטר, אמנם בקצוה"ח (סי' ל"ט סק"ו) מבואר דבשטר שיש בו זמן ומת באותו יום כמו דאינו גובה מלקוחות ה"נ אינו גובה מהיורשים רק בעמד בדין יגבה תיכף מהלקוחות ומהיורשים.

תוד"ה לא. ומה"ט גבי נמי מלקוחות התם ולא מן היורשין. לא ביארו אמאי עדיף כאן לגבות מיורשים מאשר מלקוחות, ולדבריהם יוצא דהיכא דאיכא קלא עדיף לגבות מהלקוחות, והיכא דליכא קלא עדיף לגבות מיורשים, והיכא דאיכא קלא נהי דיש לגבות מלקוחות מחמת דעשו חוצפא, מ"מ יגבה נמי מיורשים כמו היכא דליכא קלא ומאיזה טעם הקול יגרום שלא יגבו מהיורשים, וצ"ל דס"ל דבעבדים אין סמיכות דעת כ"כ ולא היה צריך להיות שיעבוד רק משום חוצפא גובים לכן ביורשים אין שיעבוד, אבל בקרקעות גובים מיורשים דעיקר השיעבוד הוא על הקרקעות, אלא דמלקוחות אין גובין מחמת דליכא קול.

בא"ד. אי משום קלא אי משום תפיס למוחזק. מלשון רשב"ם קצת נוטה דהוא משום מעשה ב"ד, ועי' רש"י בערכין (דף ז' ע"א) דכתב דכיון דדינו חרוץ הו"ל כמלוה בשטר, וצ"ע כוונתו, והנה להטעם דהוי כמוחזק ודימו זה למה דאמרינן דמעשה ב"ד אינו משמט וכוונתם לגיטין דף י"ח, הרי דמבואר דמפרשים דמה דכתובה אינה משמטת משום דמעשה ב"ד הוי כתפיס ומוחזק, וצ"ע אמאי ס"ל לבית הלל גם בכתובה דלא הוי כגבוי, וכמבואר ביבמות גבי כמה דינים, וכן מבואר במתני' סוטה דף י"ד, וכן הביאו בתוס' לעיל דף קנ"ח ע"א, וצריך לדחוק דשייך לומר דהוי כתפוס לענין שיגבה מיורשים ומלקוחות אף דאינו כתפוס וגבוי לענין שאר דברים, ומ"מ לגבי שמיטה זה מועיל, וכמו דמצינו דמהני לענין שתשמט ה"נ יועיל לענין שיגבה ממשעבדי, אבל לא מפני שהוי לכל הדינין כמוחזק, וכן לאידך מ"ד.

בשעמד בדין. יש לעי' להטעם שכ' התוס' משום דאז יש קול אם זה מהני לשעבד נכסים של המזיק שיש לו בשעת גמ"ד אבל לא היו לו בשעה שהזיק, דבדף קנ"ז ע"ב משמע דנכסים דלא היו לו בשעת ההלואה ויש לו בשעת כתיבת השטר לא משתעבדי אע"פ שכעת אין אצלו, ה"נ כאן דהקול שבשעת העמדה בדין לא ישעבדו הנכסים שלא היו לו בשעת ההיזק, משא"כ להטעם הב' בתוס' דהוי כתפוס ומוחזק בודאי גם בנכסים אלו כיון שישנם בשעת העמדה בדין נהיה מוחזק בהם.

תוד"ה דיתבי. ולא אמרינן גברא קטילא דייני. היינו דלכן כ' בברייתא דקברו, דאע"ג דהוי כ"כ מוכה שממהר למות מ"מ מהני לדון אותו, והחידוש הוא דלא הוי כשלא בפני בע"ד, וכמש"כ תוס' בערכין דף ז', ויש לעי' קצת דכל ענין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הא הוא מטעם כדי שיוכל לטעון, וכדאמרינן בב"ק דף מ"ה דדין זה הוא בבר טענתא, וא"כ ממ"נ אם הוא בדעת צלולה דהוי בר טענתא פשיטא דאפשר לדונו ולא איכפת לן מאי דהוי גברא קטילא, ואם אינו יכול לטעון ואינו בר טענתא א"כ אמאי אפשר לדונו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א