אילת השחר/בבא בתרא/קנ/ב

אילת השחר בבא בתרא קנ ב

דף ק"נ ע"ב

לבר מכתובה וכו' ממטלטלי לא תקון רבנן. בקובץ שיעורים הביא שו"ת הרשב"א (ח"ד סי' קנ"ב) דכתב דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי, דאינו סומך המלוה דעתו ע"ז, דסובר דהם יבריחו, משא"כ על הלוה סומך דלא יבריח משום שקיבל טובה הימנו, וגם לא ירצה להיות לוה רשע ולא ישלם [ולכאו' משמע קצת דאם היתומים היו מבריחים אע"פ שמשועבדים המטלטלין לא יהיו בזה לוה רשע, וצ"ע, ויש לדחות דהביאור דהם לא ירגישו עצמם כלוה רשע ולא ישלם לפי מחשבתם, אבל אין זה כן באמת], ולכך כתובה אינה נגבית ממטלטלי אפי' מבעל עצמו, משום דכשמגרשה מתוך איבה עלול להבריח מטלטלי, ולא סמכא דעתה אמטלטלי, והקשה הקוב"ש דנהי דמחלה השיעבוד, מ"מ זה מספיק רק לגבי שלא תגבה מיתומים [נראה דאין צ"ל לגבי יתומים משום דמחלה, אלא דכיון דכל ענין שיעבוד הוא ערבות, והיינו משום דהמלוה סומך דעתו ע"ז כמו בערב, אבל במטלטלי דיתמי כיון דאין סמיכות דעת ממילא אין ערבות בזה], אבל מיניה דידיה דיש שיעבוד הגוף אמאי לא תגבה מטלטלי, דנהי דהמטלטלין לא השתעבדו מ"מ תגבה מכח שיעבוד הגוף שיש לה עליו, ובאמת כעין קושייתו יש להקשות בהא דאם אמר אין לך פרעון אלא מזה, דא"א לגבות מדברים אחרים אפי' מיניה דידיה, וג"כ קשה אמאי, והא מ"מ איכא שיעבוד הגוף, ותוכל מיני' דידי' לגבות מכל הדברים, וע"כ צ"ל דשייך מחילה לענין שגופו לא יהיה משועבד לגבי דברים מסויימים, וה"נ הכא היא מוחלת שיעבוד הגוף לגבי המטלטלים שלא יהיה על הבעל חיוב לשלם מזה.

והנה שיטת הרשב"א דלמ"ד שיעבודא דאורייתא אז מה"ת גובה אפילו ממטלטלי דלקוחות, ולכאורה הא אין המלוה סומך דעתו כי שמא יבריחו כמו דמה"ט אינו גובה ממטלטלי דיתמי, וצ"ל דמה שכ' דמה"ת גובה ממטלטלין דלקוחות, היינו אם שיעבד בפירוש דאז סמכא דעתא כמ"ש הרשב"א שם, ויש לעיין בהא דאין כתובה נגבית ממטלטלי אפי' מיני' אי אינו מחוייב כלל לפרוע אם אין לו קרקע או דלה אין כח לגבות אבל הוא מחוייב, ומסתבר דהוא מחוייב דהא אם יקנה קרקע תגבה ממש אפילו בדלא כתב דאיקני דהא מיני' ל"צ לדאיקני, וכיון שכן ע"כ החוב נשאר גם כשאין קרקע כעת, ולפי"ז מוטל עליו חיוב להשתדל לפרוע ע"י שיקנה קרקע, וא"כ אפוכי מטרתא למה לי וכבר מחוייב לשלם כעת במטלטלין, אלא דהיא אינה יכולה לגבות בב"ד ממטלטלי דילי' והיינו דאיכא חיוב אגופו לשלם, אבל אין חיוב הגוף בדיני אדם שב"ד יכריחו אותו לשלם.

וא"כ צ"ל דהאי מחילה אינה מחילה ממש אלא לענין שלא תוכל להכריחו לגבות ע"י ב"ד מהמטלטלין, ויש להסתפק לפי"מ שהסתפק הגרעק"א (בגיטין ריש פ' הנזקין) דאם רוצה לסלק בקרקע שאינה משועבדת דאפשר דיכול הנושה לתבוע דוקא מה שמשועבד, א"כ אפשר דאם רוצה לסלקה במטלטלין יכולה לומר דהיא רוצה דוקא שיעבודה, ורק במעות יוכל לסלקה דבמעות יכולין תמיד לסלק.

שטרא איקרי נכסי וכו' נקנה שטר כל מקום שהוא. הנה בתוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|דף ע"ז ע"ב) פירשו דמיירי דאת השדה קונה בחזקה אפילו בקנה בלי עדים, ולא היה שיעבוד ללוקח לגבות כשיטרפו ממנו, וע"ז קונה השטר ויהיה לו שיעבוד, דאם יטרפו ממנו יגבה ממשעבדי דמוכר, וצ"ע קצת דאיך נוכל לפשוט לענין שט"ח על אחרים, דאיקרי נכסי [דמכאן הא ידעינן דשט"ח על אחרים נכללו בנכסי וקונה אותם המקבל, וכמבואר בחו"מ סי' רמ"ח סי"א, וכמו שציין הגר"א מקורו מסוגיין], דילמא כיון דאינו יכול להיקרא נכסי אם לא שנימא דעצם חיובו של הלוה לגבי המלוה הוא גם בגדר נכסי, דאל"ה עדיין אין ראיה ששט"ח על אחרים יקנה המקבל, דנהי דמצד הכח המקנה ומשעבד של השטר הו"ל נכסי, וכמו דחזינן דנקנה שטר לשעבד ע"י חזקה דשדה, זה הא רק לשעבד ולעשות חוב, אבל במוכר שטר דעדיין לא יהיה לו כלום להלוקח בלי שיהיה שייך לו החוב שעי"ז יוכל לגבות בשל הלוה, ומנ"ל דזכות גוביינא על הלוה מקרי נכסי, וכל זמן שלא ידענו זה עדיין לא יקרא שטר חוב שיש לו על חבירו בתור נכסי כיון דעצם החוב שיש על חבירו אינו נכסי, וממילא מנ"ל דהמקבל קונה זה, וצ"ל דפשיטא ליה להגמ' דזכות לגבות מחבירו את החוב הוי בכלל נכסי, אבל כיון דזכות הזה הוא בתוך השטר, ע"ז רוצה להוכיח דגם המעלה של השטר הוא בכלל נכסי, וכן יש להוכיח לכאורה דלהני דגרסי בדרב פפא מסיק בי חוזאה, וס"ל דאפשר להקנות מלוה ע"פ באגב קרקע, וא"כ מדפשיט כאן דזוזי איקרי נכסיה מהא דרב פפא, והתם הא היה לר' פפא חוב בע"פ ומ"מ הקנה את זה, ע"כ דחוב איקרי נכסי, ולדידהו בודאי המשך דברי הגמ' שטרא איקרי נכסי ע"כ צריך להתפרש כמש"כ, דאע"ג דכבר ידענו דחוב על הלוה הוי נכסי, מ"מ צריך עוד ראיה דאם זה בתוך השטר אדם כוללו במשמעות נכסי, אמנם בפתחי תשובה שם הביא בשם המשכנות יעקב דהוכיח מסוגיין דמלוה ע"פ אינו בכלל נכסי ולא כמו שכתבנו וצ"ע.

רשב"ם ד"ה מברחת. התם עשאום כנכסים שאינן ידועין לבעל. יש לעי' אמאי לא הוי ידוע, הא כל העולם יודעים דכשנותנת הכל אין הכוונה אלא להבריח לבעל, וא"כ גם הבעל יודע מזה ואמאי לא הוי ידועים.

רשב"ם ד"ה ואיתנהו. כדאמר אמימר. ברש"ש כבר העיר דלפנינו לא נמצא אמימר, ויש להעיר עוד אמאי כתב הרשב"ם דזה רק לשיטתו, דאפי' אם גרסינן שם אמימר, היינו דחידש דל"צ שבועה, אבל גם בני מתא מחסיא דס"ל דבעי שבועה, מ"מ הא היא גובה מזה, והוי שיור לכו"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א