אילת השחר/בבא בתרא/קנא/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
נקנה שטר כל מקום שהוא. מתבאר מהגמ' דכיון דשטר נקנה בתור קנין אגב קרקע, הרי דהוי בכלל נכסי, דלולא זאת לא היה נקנה, וצ"ל בשיטת רש"י בגיטין (דף ע"ז ע"ב) דגט נקנה אגב קרקע, ונהי דבתור נייר הוי נכסי, מ"מ הא לגבי ענין השטר שבו אינו ממון, ואינו בכלל נכסי, ואמאי נקנה, וע"כ צ"ל דבגט א"צ אלא הקנאת הנייר לשם גירושין, כיון דאינו ממון, ורק בשטר שהוא ממון אם לא היה בכלל נכסי לא היה מהני, דצריך קנייה על הממון, דשייך בו קנין, משא"כ גט דענין האיסור שבו לא שייך בו קנין, ולרש"י דגם ע"י קנין מקרי ונתן בידה לכך סגי בקניין של הנייר. אלא דצע"ק בתוס' (דף קנ"ב ד"ה תנו) דרצו לומר שלכן לא יועיל מעמד שלשתן לקנות הגט כשהיא מסכימה, מחמת דלא תיקנו מעמד שלשתן בשטר, וכ"ה בתוס' גיטין דף י"ג, ואע"ג דהנייר ודאי יכולה לקנות ע"י מעמד ג' אם היא מסכימה, וא"כ אמאי לא תתגרש בזה, ונצטרך לדחוק דפליגי בזה תוס' ארש"י, וס"ל דלא סגי מה שעצם הנייר הוא דבר שנקנה, דצריך גם שיהי' שייך הקנין על הענין שבו דהיינו על הגירושין, וע"ז יתכן דלא תיקנו.
והנה אין לומר דכל שטר שנותן לקנות בו א"צ לקנותו מחמת שטר, אלא סגי אם קונה את הנייר, וכמו בגט לשיטת רש"י, ורק לקנות שט"ח דאחרים צריך לקנות את ענין השטר שבו לשיעבודיו דלא סגי בקניית הנייר, אבל כדי לעשות קנין בזה סגי בהקנאת הנייר, דא"כ יוכל ג"כ לשעבד בהקנאת נייר גרידא, וא"כ יקשה מהא דלעיל (ע"ז ע"ב) דמבואר דלעשות שישתעבדו הנכסים צריך דוקא קניית ענין השטר, ולא סגי בקניית הנייר גרידא, דאל"כ לא הוי קשה מדמהני להקנות שטר באגב על מה דלא מהני למכור שטר בלי כתיבה ומסירה [ועי' בתוס' ובשטמ"ק שם בשם רבנו יונה], וע"כ דלא סגי בהקנאת הנייר בלי שיהיה דין הקנאה על ענין כח השטר שיש בו.
והא לא משך אמר להו דברי שכי"מ ככתובין וכמסורין דמו. והק' בקובץ שיעורים לשיטת הסוברים דבאומר למי שראוי ליורשו אפי' אמר לשון מתנה זוכה מדין ירושה מדריב"ב, א"כ מאי צריך לטעמא דדברי שכי"מ ככתובין וכמסורין דמי, הא אמרה שיהיה לבנה. והנה נסתפקו אם מהני ההנחלה דריב"ב על דבשלב"ל, עיין בפתחי תשובה (סי' רפ"א סק"ג) דברי גדולי האחרונים שכתבו בזה, אם נימא דדינו כדין הקנאה ע"י ירושה או לא, ועי' בקובץ שיעורים (אות תפ"ג) שתלה לזה בפלוגתא דראשונים, ולפי"ז אי מכירת שטרות אינה מה"ת גם דין של ריב"ב לא מהני על שטרות מה"ת, ואפי' אחרי שתיקנו דמהני מכירה מדרבנן, אבל אין ראיה דתיקנו להקנות שטרות בלשון ירושה, כי דינא דריב"ב אינו ממש דין קנין דנימא דאחר שתיקנו מכירת שטרות ממילא מהני נמי ההנחלה דריב"ב ע"ז, ושפיר נזקקו לתקנת שכי"מ בזה, וגם אפילו אי נימא דאחרי שתיקנו דמהני מכירת שטרות מהני נמי ההנחלה דריב"ב ע"ז, אבל מ"מ אפשר דע"ז לא אמרינן דבאמר לשון מתנה חל ממילא בתור ירושה לריב"ב, דהא כל הטעם דאם אומר בלשון מתנה חל ירושה, הוא משום דדין התורה ע"כ חל, אבל כאן דמן התורה אינו חל, לא אמרינן דע"כ חל דין ירושה מדרבנן כשאמר לשון מתנה.
רשב"ם ד"ה והא מתה. שהרי היא נתנה במתנת שכ"מ. בריטב"א מפרש דמיירי בהיה קנין, והוה ס"ד דכיון שכשמתה קונה למפרע לא מהני מה שחזרה לפני מותה, וע"ז תירץ שגם ע"ז יש אומדנא דכונתה שתוכל לחזור לפני שתמות, והו"ל כמעכשיו אם לא אחזור בי, אמנם ברשב"ם כאן שכתב שהרי היא נתנה במתנת שכי"מ ודבריה ככתובין וכמסורין, מבואר דלא איירי ע"י קנין, ונתקשה בקובץ שיעורים דאף לפי מה דלא הוה ידע חידוש דר"נ דכל שאילו עמד חוזר חוזר ממתנתו, מ"מ כיון דסברי שכי"מ קונה לאחר מיתה, א"כ הו"ל כלאחר ל' ועדיין יכולים לחזור, דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר בקידושין דף נ"ט, אמנם הרשב"ם יוכל לפרש כמש"כ התוס' והרא"ש סופ"ק דגיטין דקונה דברי שכי"מ למפרע, ומבואר במקו"א דאין כוונתם דקונה ממש, וזה שייך להמקבל כעת, אלא דקונה כעת על לאחר מיתה, וכמדומני שכך ביאר בחזו"א [וצ"ע כיון דאז המקבל לא חי איך יזכה על לאחר מיתה, ועי' אמרי משה סי' ל"ט], וא"כ כ"ז דלא ידע הא דר"נ, שפיר אינו יכול לחזור, ולא דמי לכל קנין לאחר ל', דהתם כל חלות הקנין יחול אח"כ, ועדיין הו"ל רק דיבור ואתי דיבור מבטל דיבור, משא"כ כאן שכבר קנה על אחר מיתה.
תוד"ה גליא. ומשני תקנתא דרבנן שעשאוהו כגון שמכרתם. הנה בתוס' כתובות (דף ע"ט) וכ"ה ברא"ש שם, ביארו דרק אליבא דר"ש יועיל הא דמברחת, דאין לפרש דתיקנו במברחת לרבנן כמו אליבא דר"ש בנכסים שאינם ידועים עי"ש. אמנם לשונם כאן משמע דס"ל כשיטה הזאת דתיקנו תקנה מיוחדת שיועיל במברחת, וזה יכול להיות גם אליבא דרבנן.
בא"ד. מיהו י"ל דמ"מ נהי דלא קני בעל ולוקח מ"מ ברשות המקבל מתנה הם עד שתתגרש. יש לעיין לענין מה, הא כיון דאינו קונה אף לזמן, ולענין מה הוא קונה שלא תוכל להוציא מהלוקח כ"ז שהיא נשואה, ואולי יש לו זכות שאם תמות בחייו יזכה הלוקח, וזה נותן לו כח שלא תוכל להוציא ממנו כ"ז שהיא נשואה, אמנם הנימוק"י כתב כאן שאם מתה יירשנה בעלה, ועי' בחידושי אנשי שם דהביא דהרא"ש בכתובות פסק דאם תמות זוכה הלוקח.