אילת השחר/בבא בתרא/פד/ב

אילת השחר בבא בתרא פד ב

דף פ"ד ע"ב

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין מעשר ותרומה וכו' מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. הנה בתוס' פסחים (דף ל"ח א' ד"ה אתיא לחם) מבואר דבאתרוג של טבל לא מקרי שלכם כיון דיש בו חלק השייך לכהן וללוי. ויש לעיין אם יש להכהן זכות בחלק הפירות ואינו תלוי בשיווים, או דיש לו חלק בשיווים, ואם נימא דיש לו חלק בשיווים ולא בכמות, יקשה הא כשתורם תרומת מעשר מן הרעה הרי אינו נותן חלקו להכהן, וע"כ צ"ל דגם זה נכלל בהגזה"כ דאע"ג דאינו נותן להכהן חלקו מהיפה מ"מ מהני.

ומה דמשמע דתורם מן היפה על הרעה אי"צ פסוק דודאי מהני, ולמה, הא נשאר עדיין בהרע חלק להכהן, וע"כ צ"ל כיון דודאי להכהן ניחא לי' שנותנין לו מן היפה, ואע"ג דאם הי' נותן לו דבר אחר לא מטבל לא הי' מהני מה דניחא לי' כיון דסוף סוף בהטבל נשאר חלקו, מ"מ כשתרם מן היפה מהני כיון דאין זה כשני מינים ולא צריך ע"ז קרא.

והנה בתרומה שעולה באחד ומאה, דדינה דצריך להוציא א' וליתן לכהן מפני גזל השבט כמבואר בירושלמי (פ"ב דערלה הל' א') מ"מ זה לא מן התורה, דאם זה מה"ת אז אע"ג דיש להם ממון בזה אפי' לפני שנפרשה, מ"מ בזה שנותן א' מהתערובות לא יועיל, דלאו כל כמיני' דהכהן להחליף התרומה במה שמקבל, דזה שמקבל הא קרוב לודאי שהוא מן החולין, והי' לו רק אפשרות לזכותו בכל התערובות, כמו בהא דשבולת של לקט שנתערבה בגדיש [בפאה פ"ה], או להגביה כל התבואה ע"מ לזכות בהתרומה שנתערבה ואז הי' יכול להחליף, אבל כיון שאין עושה כן ע"כ הוא רק מדרבנן. וצ"ע אם יש כבר ממש ממון לכהן למה לא יעשה כן כמו שעושה בלקט שנתערב בגדיש, משמע דשאני תרומה דאם נתבטלה בהאיסור שבה אין בה גם דין ממון כהן ולכן אינו חייב רק מדרבנן ואינו מחויב לזכותו, אלא דכל זה הוי א"ש אם כל זכותו הוא רק אחרי שנעשה תרומה, אבל כיון דגם קודם הפרשה יש לו ממון א"כ איך יתבטל ממונו, משמע דשאני אחר הפרשה דאז הוא ממונו רק כל זמן שיש בו איסורו, וצ"ע במעשר ראשון שנתערב וכן מעשר שני.

וכבר הקדמנו דיש לעי' אם יש חלק בהדבר בלתי תלוי בשיוויו או שיש לו חלק בשיווי הדבר. ולכאורה לא מצינו שיהי' לו ממון בלי שיש בו שיווי, וא"כ ע"כ יש להכהן בתרו"מ זכות עשירית שיווי הפירות, וא"כ כשתורם דבר שלגבי אכילה אינו רע, אבל מצד אחר יש חלק פירות ששוים הרבה, כגון אתרוגים מהודרים לברכה ופסולים לברכה, דהמהודרים שוים יותר יהי' להכהן וכן להעני חלק בשיווי הפירות, נמצא דכשתורמין ומעשרין הבלתי מהודרים הרי זה כתורם מן הרעה על היפה, ואע"ג דבזמנינו מותר להפריש מן הרע כיון דבין כך לא נותנין לכהן, מ"מ מעשר עני למה מותר לעשר מהפסולים על הכשרים, וע"כ צ"ל דבאמת יש לו חלק בכמות דהיינו עשירית מהמעשר, אבל בהעשירית מהכמות יש לו בהם דין ממון, וכעין מה דאם אוכל תרומה בשוגג משלם לפי מידה דמ"מ יש לו ממון, ולפי"ז לא קשה כלל גם מה שהקשינו בתורם מן הרעה דנמצא דלוקח חלק לעצמו מה שהי' להכהן, דלהכהן יש רק כמות עשירית ובזה יש לו ממון אבל אין לו עשירית משיווי הפירות.

תוד"ה יין וחומץ. וי"ל דהתם טעמא משום דלא נתכוין להפריש אלא יין ונמצא חומץ דהוי טעות. הנה מה דהוי טעות הוא משום דזה לא מה שרצה וכמו שהקשו בקישות ומרה, אבל מה דעי"ז נמצא דתרם מן הרע על היפה שזה חטא, לא משמע שיוכל לומר לא רציתי מחומץ כיון דנמצא דעשיתי חטא בשוגג, וצריך טעם למה זה לא סיבה שלא תחול התרומה, דהא ודאי לא הייתי רוצה לעשות חטא בשוגג, ואפשר כיון דהוי מתעסק לא עבר איסור כלל, אמנם לפי מש"כ הגרעק"א (בתשו' סי' ח') דגם מתעסק עובר איסור מה"ת אלא דנתמעט מקרבן, לפי"ז צ"ע.

והראוני דבירושלמי (תרומות פ"ב הל' א') הקשה זה בתורם מן הטמא על הטהור, ומשני דבשעת ההפרשה הי' ניחא לי' דשמא לא ידע שהפריש מן הטמא עד אחרי שיאכל ונמצא דעבר על איסור יותר חמור, לכן כדאי לו יותר שיחול מן הטמא על הטהור אע"פ שזה אסור, ועי' באור שמח (פ"א מהל' גירושין).

מדד והניח על גבי סימטא קנה. יש לעיין האי סימטא היכי דמי שיש להם רק רשות להניח חפצים, אי מיירי דקנו מקום ביחד והסכימו שישתמשו רק באופן זה, ולכן אין יכול כ"א מהם להתחרט ולומר דרוצה ליקח חלקו ולבנות או לזרוע שם, ואולי ע"י תקנ"ח או ז' טובי העיר נתקן שיהי' שייך להם רק להניח הדברים.

אלא במודד לתוך קופתו. וכן פסקו הפוסקים כר' זירא, וכן בחצר השותפין. וצ"ע דהא בכל שותפין יש לכ"א רשות להשתמש בו, וזה כעין קנין שכירות בחצר שאין בו דין חלוקה, כמבואר בר"ן נדרים (ר"פ השותפין) ולעיל בתוס' (דף נ"ז ע"ב בד"ה אסור), וא"כ כשמניח דאז זה משמש עבורו הא אז זה שלו כמו שכירות ולמה לא יקנה אז.

חצר השותפין קונין. בקצוה"ח (סי' ר"ס) הקשה על תשו' הרא"ש דפסק דבנפלה מציאה בחצר השותפין זוכין שניהם, והוכיח מהא דר' ינאי דחצר השותפין קונין זה מזה, והק' הקצוה"ח דאדרבה הא מוקמינן לה דוקא במודד לתוך קופתו דקנו לי' כליו, דאילו בקרקע הסימטא אינו קונה. והנה בהא דחצר השותפין אין קונים יש לבאר בתרי אנפי, או דכיון דכל א' יש בו חלק לא יצא מרשות הנותן, דהא הוא גם חצירו, או משום דחצר השותפין הוי חצר של שניהם ויד של שניהם, ולא שייך שיזכה המקבל כיון דאין בו יד של א' כלל רק יד של שניהם. והנה לפי הצד הראשון אז מאחרים שפיר קונים, משא"כ לפי הצד השני. והנה לפי הצד השני יש סברא דגם לקופתו של לוקח לא יועיל כיון דאין בו דין חצר שוב הו"ל ככליו של לוקח ברשות מוכר, דיתבטל הכלי אל החצר המשותף הזה, ובשלמא אי לכל א' יש דין בעל החצר, אלא שאין יכול לקנות ממנו דלא יצאה מרשותו, שייך לומר דאם יש בו רשות להחזיק הכלים הוא מעצמו יש לו דין בעלות על זה, והו"ל הכלים כאילו בחצירו בלי שיהי' שייכות לחבירו בו, משא"כ אם נימא דזה סוג בעלות משותפת, וע"ז הוכיח הרא"ש, וכוונתו דאפי' לפי"מ דמוקמינן במודד לתוך קופתו, מ"מ יש להוכיח דיש לכל א' דין קנין חצר בלי השני דגם להשני יש, ולכן א"א לקנות רק זה מזה אבל מעלמא שפיר קונה [ובאגם דאין לכל א' שום קנין ג"כ יועיל לקנות בכליו מהאי טעמא כיון דאין חצר שיתבטל אליו הכלי]. (מהדו"ק)

רשב"ם ד"ה מימרא בעי. בתמיה הא אפי' ברשות מוכר קני לי' כליו דלוקח. צע"ק הא מיבעיא לן לקמן (דף פ"ה ע"ב) ולא איפשיטא, ואיך נקט בפשיטות דמהני, ואפשר לפרש משום דהא דאיבעיא לן אם משאיל לו הרשות, הא מיהת דאם מקנה לו הרשות מהני בודאי, וא"כ בסימטא דיש לו רשות הוי ככליו של לוקח ברשות מוכר היכא דהשאיל לו רשותו.

אמנם הרשב"א ביאר דס"ל לר' אסי דגם ברשות מוכר וברה"ר קונה כליו דלוקח ולהכי פריך מימרא בעי, אבל ברשב"ם ע"כ צ"ל כמשנ"ת, דהא על מה דפריך לר' אסי מהא דמדד ולא משך לא קנה מאי לאו בסימטא ויקשה לר' אסי ותירץ לא ברה"ר, וכ' הרשב"ם דאפילו אם מדד לתוך קופתו לא קנה דאין כליו של לוקח קונה ברשות הרבים, הרי דנוקט דלר' אסי לא מהני לקנות כליו של לוקח ברה"ר, וע"כ צ"ל דכונתו במש"כ כאן (בד"ה מימרא בעי) משום דאפילו ברשות מוכר קונה, היינו היכא דאמר לי' קני דאז לכו"ע קני, הרי דהעיקר צריך שיהי' לו רשות, ובסימטא דיש לו רשות ודאי מהני קופתו לקנות.

תוד"ה מדד. הכא שאני כשמודד ומניח ע"ג סימטא. והב"ח הגיה שמסתלק כשמודד, ועדיין צריך טעם למה באמת מסתלק ומועיל יותר אם מודד המוכר ומניח בקרקע הסימטא משאם מושך המוכר לקרקע סימטא לטובת הלוקח.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א