רמב"ן/בבא בתרא/פד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יין וחומץ מין אחד הוא. איכא למידק הא דגרסינן בהמוכר פירות הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה ואח"כ נמצאת חומץ כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק דשמעת מינה דמפרי' תרומה מחומץ על היין אינה תרומה והרב ר' שמואל ז"ל אוקמה לההיא כר'.
ויש מפרשין דלא קשיא, דהתם כיון דסבר לאפרושי מיין על יין כדקתני הבודק את החבית להיות מפריש וכו' כי נמצא חומץ לא הויא תרומתו תרומה דשוגג הוא ותרומה בטעות הוא.
וסייעו זו הסברא ממה שמצא בתוספתא במסכת תרומות (ד,ו ע"ש) התורם חבית של יין ונמצא' מגולה אבטיח ונמצאת נקור תרומה ויחזור ויתרום רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין יין על החומץ ואין תורמין חומץ על היין אלא לפי חשבון התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אין תרומתו תרומה אם משתרמה החמיצה פי' שמא החמיצה הרי זו תרומת ספק ויחזור ויתרום דברי ר' שר' אומר יין וחומץ ב' מינין וחכמים אומרים מין אחד היה בלבו לתרום מיין על יין מה שבידו חומץ אין תרומתו תרומה מה שבידו יין היין תורם ויחזור ויתרום את החומץ היה בלבו לתרום החומץ על חומץ אם שבידו חומץ החומץ תורם ויחזור ויתרום מן היין על היין היה בודק את החבי' להיות מפרי' עלי' וכו' פי' היה בלבו לתרום מיין על יין כגון שהיו לפניו ג' חביות והיה סבור שהן של יין והפריש אחת מהן ואמר הרי היא תרומה על שתי אלו ואח"כ נמצאת שהיא חומץ אין תרומתו תרומה כלל שדעתו להפריש יין על יין והרי הוא חומץ היה אותה שבידו יין וא' מן השתים של חולין חומץ היין תרום ויחזור ויתרום את החומץ שתרומתו בטעות נמצאת חצי החבית המפורשת תרומה לפי חשבון והיינו דקתני תורם ולא קתני תרום היה בלבו לתרום חומץ על חומץ כלומר שהיה סבור ששלשתן של חומץ ונמצאת אחת מהן של יין אם אותה שעלתה בידו שקר' עליה שם תרומה היא של חומץ תורם ויחזור ויתרום מן היין על היין הא למדת שבטעות אין תרומת יין על חומץ וחומץ על יין תרומה ואפילו לדברי חכמים ולפי זה אהא דקתני רישא התורם חבית של יין לא שהיה סבור שהיא של יין ודאי אלא חבית שהיה יין ועכשיו הוא תורם ואינו מקפיד בה אם חומץ הוא אם יין.
ואי קשיא לך הא דתנן במסכת תרומות (ג,א) התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום ובשוגג היא איכא למימר ההוא שוגג לאו טעו' הוא כיון שכיון להפריש אותו פרי עצמו שהוא מפריש אבל ביין ונמצא חומץ שתי שמות הן וחלופיהן טעות ויש מתרץ ההוא שוגג לאו טעות הוא משום דסתם קישות מרה היא ומתכוין הוא להפריש מר על מר אלא שאינו מתכוין להפריש ממר כולי האי איכא למיפרך דהא אנן אפכא תנן במס' תרומות (מ"ט א') אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה כלום ולפי הפי' הראשון לא קשיא דמן הטמא על הטהור מין אחד הוא לגמרי ואין זה טעו' ובמזיד טעם אחר מפורש בה ביבמות (פ"ט א') ואף לפי הפירוש האחרון כיון שהם מין אחד לגמרי ואין בעצמן שום שינוי אינו נקרא טעות.
וא"ת למה לא הצריכו בטמ' וטהור בשוגג לחזור ולתרו' מכיון שהוא מין אחד לא הזקיקוהו לחזור ולתרום והטעם בקישו' מפני שהיה לו לטעמו ולא טעמו בפ' האשה קמא מפ' בגמ' הכי.
וא"ת למה אמרו בטמא וטהור במזיד שאינה תרומה כלל י"ל שכיון שאינו ראוי לאכילה כלל אין תרומתו תרומה אי נמי משום דאי אמרת תרומה הויא פשע ולא מפריש לרב חסד' כדאית ליה ולר"נ כדאי' ליה בפ' האשה קמא.
והא דתנן התם בתרומ' התורה חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא נתרמה אין תרומתו תרומה אפי' לדברי חכמים וכשנודע אח"כ שהיתה של חומץ לגמרי וכסבור הוא שהיא של יין ואלו היה יודע שהיא חומץ לא היה עושה אותה תרומה ואם משתרמה החמיצה כלומר שאפשר לומר כן הויא לה ספק תרומה ויחזור ויתרום. כך מפורשת שמועה זו בתוספות לרבותי' הצרפתים ז"ל, ועדיין אין קושיא לדברי הרב ר' שמואל ז"ל מן התוספתא, שיש לומר סיפא אתאן לרבי.
אפילו תימא רבנן עד כאן לא אמרי רבנן התם אלא לענין תרומה וכדר' אלעא אבל במקח וממכר איכא דניחא ליה וכו'. תמה אני אם פירשה כפשטה למה לי בר' אלעא הוה ליה למימר מין אחד הוא ושאני מקח וממכר דאיכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא אטו בלאו ר' אלעא לא ידעינן מאי איכא בין מין אחד לשני מינין הא בהדיא קתני לה.
אלא משמע דהכי פירושה: דמעיקרא נמי ידעינן שהוא מין אחד לרבנן ואינו שני מינין כמו יין ושכר אלא דקאמרי רבנן מין אחד הוא ותורמין מזה על זה ואינו צריך לחזור ולתרום שאינו קרוי נמי מן הרע על היפה וא"כ למה שניהם יכולין לחזור בהן והרי הם כמו שני יינות יפין דכל חד חזי למילתיה ויפה הוא לו מדלא קתני התורם יין על חומץ תרומתו תרומה. ומפרקינן שאני גבי תרומה שאם תרם רע ויפה תרומתו תרומה מן התורה אלא שיש בה נשיאות חטא וכאן הואיל ואיכא דניחא ליה בחלא אין כאן נשיאות חטא אבל גבי מקח וממכר אע"פ שאין זה יפה מזה ומין אחד הוא מקפידין בני אדם בכך ומה שמכר לו יתן, ואם החליף שניהן חוזרין.
מדד והניח על גבי סימט' קנה. במידת מוכ' היא ובמוכר עצמו אי נמי מדת מוכ' ומודד סרסו' דאי מדה דלוקח ראשון קנה ואי מדה דסרסור כיון שנתמלאת המדה ללוקח לדברי הכל ואי מדת מוכ' ולוקח מודד כיון שהגביה קנאה ואפי' בכליו דמוכר אלא לאו במדת מוכר עסקינן ובמוכר או סרסור מודדין.
לא לתוך קופתו. איכא דקשיא ליה תפשוט ליה דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה דאי ס"ד קנה למה לי חצר השותפין אפי' חצר חברו כלומר של מוכר קנה ולאו קושיא היא דאין הכי נמי תפשוט והאי דלאו פשטו' בגמ' מיהא משום דר' אסי דמוקי' לה ע"ג קרקע והא דאמרי' לקמן (ע"ה א') ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפי' ברשות הרבים ואוקמה רב פפא בסימטא לא סבירא ליה כר' אסי דלדידיה למה לי כליו על קרקע סימטא נמי קנה אלא רב פפא סבר לה במאן דאמר על גבי קופתו וחדא מכלל חברתא אתמר.
ותמהני למאן דסבר קרקע סימטא קונה לו, אלא משיכה שקונה בסימטא היכי משכחת לה תיפוק לי' משום מקום ואי אמרת בדאמר ליה לך משוך וקני אלא לר' אסי משיכה האמורה בכל מקום אינה אלא במקפיד ואיכא למימר אין במקפיד או בעבד מהלך שאין רשותו קונה לו או בתוך כליו דמוכ' ובמדת סרסו' שלא נתמלאת וי"ל דלא א"ר אסי בסימטא כיון שקבל עליו מוכ' קנה דאי הכי קשיא ליה ברייתא דלקמן דלא קתני הכי אלא ברשות לוקח אלא לר' אסי מדד והניח דוקאקאמר דכיון דאיתעביד בה כולי האי גמר ומקני וכמאן דא"ל קני בסימטא דמי ובדר' אסי דכי א"ל קני קנה אבל היו פירות מונחין בסימטא או בהמה ואמר לו הרי הן מכורין לך או נתונין במתנה לא קנה שאין מדה זו אלא ברשות לוקח אלא שיש לומר דלר' אסי כל שיש לו רשות בו כגון סימטת וחצר של שניהם כרשות לוקח דמי ליה.
מאי לאו בסימטא. ואי קשיא ולימא ליה לעולם בסימטא ובכליו של מוכר, ואיכא למימר ניחא ליה לאוקומה בשהניח בקרקע שבך דרך מדידה אי נמי מדקתני שוכ' את מקומו אלמא לאו בכלי מוכ' הוא אלא שהמקום מעכב ועוד יש טעם אחר שאפשר שאין משיכה קונה בכליו של מוכר כדבעינן למימר קמן הילכך לא מיתוקמא בכליו של מוכר משום רישא.
מאי משך דקתני מרשות הרבים לסימטא. איכא למידק, אי הכי אפי' לא משך משכחת לה דקנה על גבי סימטא, ואיכא למימר אין הכי נמי ולאו משום משיכה הוא קונה אלא מטעם שהוציאו מרשות הרבים והוא עכשיו בסימטא ומתני' כולה הכי קתני מדד ברשות הרבים ולא משך והוציא מאותו רשות לסימטא לא קנה משכו מאותו רשות לסמטא אע"פ שלא מדד קנה וכל הפירות ברשות הרבים הן עומדין קודם שיגע בהן לוקח ומשיכה דתרוייהו ברשות הרבים לסימטא.
אי הכי אימא סיפא אם היה פקח שוכר את מקומו ואי ברשות הרבים ממאן אגר. פי' הרב רבי שמואל ז"ל דאי בסימטא ניחא דמצי אגר מבוי הפתוח לאותה סימטא ואי קשיא ולוקמה בחצר שאינה של שניהן או ברשות מוכ' ומאי משך עד שימשכנה מאותו רשות לרשות אחרת או ישכו' אותו מקום וי"א דהאי לישנא לא שייך אלא ברשות הרבים אבל אי ברשות מוכ' ורשות שאינה של שניהם הוה ליה למימר עד שיוציאנו מרשותו דכיון דברשות שיש לה בעלים היא שייך למיתני בה לשון הוצאה ולא לשון משיכה.
ויש לפ' דהכי מקשי, אי אמרת בשלמ' בסימטא לאו סימטא דוקא אלא אף רשות של שניהם בכלל ואם היה פקח שוכר את מקומו מחברו המוכ' אלא אי ברשות הרבים ממאן אגר ומפרקינן ה"ק כלומר כולה מתני' קתני היה ברשות הרבים וכיוצ' בה שהיא חצר שאינה של שניהם אינו קונה עד שימשכנה או ישכו' את מקומה אם יש לאותו רשות בעלים ולא חסורי מחסר לה ומעיקרא הוה משמע ליה טפי בחצר של שניהם משום דשכירות במקום המשיכה עצמו משמע ותרתי קתני ביה משיכה ושכירות, ואלומי אלים לקושי' כי פריך ממאן אגר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |