אילת השחר/בבא בתרא/מג/ב

אילת השחר בבא בתרא מג ב

דף מ"ג ע"ב

שמור לי היום ואני אשמור לך למחר. ומבואר ברשב"ם וכן בתוס' דהחידוש הוא דאע"ג דכ"א שומר גם בשביל חלקו מ"מ הוא שומר שכר. וצע"ק דבאמת כיון דגם בלי שיש לחבירו חלק הי' שומר את הדברים הרי דאינו שומר בשביל השכר, ונהי דיש לו שכר אבל אינו שומר בשביל השכר, ולפי"ז אם יאמר אני אשמור בחנם, אבל אם תתן לי מתנה אקבל, אמנם אינני שומר בשביל המתנה שתתן לי, ג"כ יהי' שומר שכר.

ובאמת בשומר אבידה ג"כ צ"ע דהא אינו שומר בשביל לקבל השכר דיפטר למיתב ריפתא לעניא, ולמה הוי שומר שכר, אלא דהתם לכל הפחות משלמין לו עבור מה ששמר, אבל כאן הא גם השני אינו משלם לו בעד ששמר, אלא ששומר חלקו שיש לו בהחפץ ומ"מ הוי שומר שכר. וצע"ק לפי מש"כ תוס' בכתובות (דף נ"ו) דדעת השומר שכר להתחייב בעד השכר, למה נימא דדעתו להתחייב היכא דאינו שומר בשביל זה השכר.

רשב"ם ד"ה שמירה בבעלים היא. וכיון דהי' ראובן משמר מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבד מחלקו בבית שמעון הרי שמעון פטור מחלק ראובן שהרי ראובן עמו במלאכתו. והנה התוס' כתבו דהכונה שבשעה שהתחיל לשמור גם השני שמר, דהא העיקר קובע שעת התחלת השמירה ואי"צ בשעת גניבה ואבידה, וגם אינו מועיל מה שהי' בעלים עמו בשעת גניבה ואבידה, והעירוני דצ"ע דברי רשב"ם.

ואפשר לומר דהנה בזמן שכל א' קיבל חלק מהשותפות בביתו אבל לא התנו כל א' שישמור, כיון דודאי כל א' ישמור חלקו וממילא יהי' גם חלק חבירו משומר, וא"כ אין כאן התחלת קבלת שמירה, אלא כל רגע דשומר הוא הרגע ששייך להיפטר אם אז עוסק במלאכת השני, לכן צריך שיהי' משומר בשעה שנגנבה דנמצא דאז הי' שומר בבעלים. ואפשר דהתוס' יסברו דאפילו אם לא ביררו מ"מ הוי כמו שאמר כ"א אני אשמור גם חלקך ממילא אי"צ שיהי' בבעליו בשעה שנגנבה.

וכיון דאסהיד לי' דלוי הוא היכי מצי מפיק לי' מיני'. בנימוק"י הוכיח מכאן דנוגע כשר להעיד לחובתו ולא הוי כקרוב דפסול להעיד אף לחובת קרובו, ובתומים (סי' ל"ז ס"ק כ"א) הוכיח דהרא"ש פליג ע"ז, דבתשו' הרא"ש (כלל ו' סי' כ"א) כתב דאם העידו מאנשי הקהל שפטרו את שמעון מהמס אינם נאמנים. ועי' בחידושי הגר"ש הכהן (סי' כ"ד) דחילק דרק נוגע כשר להעיד לחובתו אבל בעל דבר פסול אף לחובתו, והתם מעידין לעצמן הן לכן הם פסולין אף לחובתם, משא"כ כאן דהם רק נוגעים כיון דעיקר עדותם הוא כעת בין לוי ויהודה ונוגע אינו פסול כשזה לחובתו.

ויש לפרש באופן אחר, דהנה עדות צריך שתוכל להתקבל לגמרי, דאם יש חלק מהעדות שאינה מתקבלת אז כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה, אז כשמעידין לפטור מהמס הא יש בעדותם גם לחייב עצמם וע"ז אין דין נאמנות עדות אלא דין הודאת בעל דין, נמצא דבטלה מקצתה בתור דין נאמנות עדות ולכן בטלה כולה, אבל כשמעידין בין לוי ויהודה הא אי"צ שתקובל עדותן מה שנוגע לגבי המעידין אלא דצריך שלא יהא להם נגיעה, וכיון דע"י דין הודאת בע"ד אומרים לחובתם, הרי דנתברר לנו דאין להם נגיעה ואז מהני עדותם בין לוי ויהודה.

שם. לגבי מה שהבאנו בשם חידושי הגר"ש הכהן (סי' כ"ד) יש לעיין באופן שבני העיר נתנו כ"א זוז ביד שליש כדי לשלם המסים, והתנו שא' שיעשה דבר פלוני מקבל מעותיו בחזרה, ונעשה הדבר ולא יודעים ע"י מי ובאו עדים מאנשי הקהל והעידו שהאחד שעשה דבר פלוני הוא ראובן, שנמצא דעי"ז העדים לא יקבלו מעותם בחזרה, וראובן הוא זה שקיבל בחזרה ולא הם, האם זה מקרי דמעידין לחייב עצמם והוי כקרובים.

דאמר ידענא דהאי ארעא לאו דיהודה. יש לעיין אם יצוייר הזמה, ואם לא צ"ע לאלה דס"ל דגם אחרי שביטלו דו"ח מ"מ צריך שיהא יכול להזימן.

רשב"ם ד"ה ואיבעית אימא. וגבי נכסי דבר שטיא וכו'. כבר העיר בקובץ שיעורים אות קפ"ב דאיזה דמיון זה לשם דאיכא חזקת מר"ק, ואף דאין סתירה משם דכאן אין מתנגד מר"ק מ"מ איך זה דמי.

אמנם לעיל דף ל"ב מבואר דמה דמוחזקין באביו דהי' כהן, וכ"כ ברשב"ם דמה דהעיד הע"א שהוא כהן וביטל את הקול דהוא בן גרושה מקרי חזקה לענין דכשיהי' תרי ותרי נעמידנו על חזקת כשרותו ונכשירנו אע"ג דלדברי העדים הפוסלים לא הי' כשר מעולם, א"כ להרשב"ם יש לומר דגם להעמיד על מר"ק אינו משום דאז ודאי הי' שלו אלא משום דהי' מוחזק שזה שלו, וכאן ג"כ הי' מוחזק בעינינו שהי' שלו.

והנה בהא דמחלק הרשב"ם מהא דאמרינן לעיל אנן אחתינן ואנן מסקינן, כיון דהתם שניהם באו לדין, ולשני הבעלי דינין יש להם עדים, לא הי' לב"ד להחזיק לאחד יותר מלהשני אלא כל דאלים גבר, הי' משמע דוקא משום דלשניהם הי' עדים, אע"ג דלאחד הי' אבהתא ואכילתא ולהשני רק עדות אכילתה, מ"מ הא הי' לו עדים לכן שייך להוציא, אבל מלשון הנימוק"י משמע דהעיקר כיון שכבר באו לדון שניהם, אז מה שפסקו שיהי' שייך לאחד יכולים אח"כ להוציא, אבל כאן דשמעון לא בא להתדיין עם יהודה רק לוי ויהודה, נמצא כשזכה יהודה הרי אנו מחזיקין דזה שייך ליהודה, ואח"כ שבא שמעון שערער לא יכול להוציא כשיהי' תרי ותרי מן יהודה דיש לו דין מוחזק, כיון שמה שזכה נגד לוי נשאר ולא סר מעולם, אז שמעון שבא עכשיו הוי מוציא ממוחזק.

תוד"ה וכיון. ובתר הכי אתי שמעון וטעין דמלוי זבנה ואית לי' סהדי דראובן גזלה ממנו ומכרה ללוי. יש לעיין אי סגי כשיטעון דקנה מלוי בלי שום הוכחה אלא זו שראובן גזלה ומכרה ללוי, ולא יוכל לומר לוי עביד איניש דזבין דינא כיון דלא קנה משמעון אלא מראובן הגזלן, ובזה יזכה להוציא מלוי, או דלא יוכל להוציא מלוי רק אם יטעון דקנה מלוי שהחזיק ג' שנים דלכן טענתו תועיל להוציא מלוי. אלא דלפי"ז למה כתבו שיש לו עדים שראובן גזלה ממנו ומכרה ללוי, גם בלי זה יתבע את לוי כיון שהוא החזיק וע"כ הי' זה שלו וכעת נמצאת אצל לוי שדה שלו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א