אילת השחר/בבא בתרא/מד/א

אילת השחר בבא בתרא מד א

דף מ"ד ע"א

רשב"ם ד"ה ופרקינן. מבואר דלהרשב"ם לא מהני יאוש בקרקע, ופי' בטעם הדבר דאין קרקע נגזלת, וצריך ביאור לסברתו דלמה יאוש תלוי אם נגזלת, ובאמת התוס' הא הוכיחו דאע"ג דאינה נגזלת מ"מ יאוש מהני, אבל גם בלי זה למה יהי' תלוי זה בזה.

ולשיטת הרמב"ן במלחמות ב"מ כ"ו ע"ב דברשותו לא מהני יאוש, והנה מה מקרי אינו ברשותו לענין שאינו יכול להקדיש ולמכור, הא כבר דנו בזה אם זה רק כשזה גזול דיש להגזלן קניני גזילה וזה מגרע דין הבעלים, אבל סתם כשזה במקום אבוד מקרי עדיין ברשותו ויכול להקדיש, או דגם כשזה אבוד, ומבואר באחרונים דכשזה נמצא ביד מי שיש לו קניני גזילה מקרי יותר אינו ברשותו, וא"כ יש לומר דאם קרקע נגזלת ויש להגזלן קניני גזילה אז בהכרח הוי אינו ברשותו ומהני יאוש, אבל אם אינה נגזלת אז לא יצוייר שקרקע תהי' כאינו ברשותו, דתמיד היא כנמצאת ברשות בעליה ולא יועיל יאוש, וכ"ז מבואר בנתיהמ"ש ריש סי' שס"ג, ועיין מה שכתבנו באילה"ש גיטין דף כ"א ע"ב דלכן בכותב גט על אילן ונתן לה האילן וקרקעו צריך פסוק למעט דאינו גט משום דבעי דומיא דספר דהוי תלוש, אבל לא הי' מתמעט מונתן בידה, וביארנו דאין הביאור דקונה האילן מחמת שמקנה לה הקרקע והאילן נקנה מתורת חצר לכן זה מקרי ונתן בידה דהיינו בחצירה, אלא דכיון דכשקונה הרי הקרקע ברשותה דקרקע בחזקת בעליה עומדת, הרי זה מצד עצמה כנותן בידה ובחצירה ולא משום דהגט נקנה מהקרקע שלמטה בתורת חצר עי"ש.

תוד"ה דוקא. אלא מילתא דשכיחא נקט דבקרקע אין רגילין להתייאש כשישראל גזלה שאם לא יוכל להוציאה מידו משום דלא ציית דינא יוציאנה מיד בנו. יש לעיין באופן דמתייאש שהוא דהיינו הנגזל לא יוציאנה ממנו אבל עדיין חושב שבנו של הנגזל יוציאנה אי זה מקרי יאוש, כיון שזה כבר לא יגיע אליו, או דכיון דיכולים יורשיו להוציא זה נחשב כאינו מתייאש מהדבר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א