חתם סופר/בבא בתרא/מג/ב

חתם סופר בבא בתרא מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ת"ר מכר לו בית מכר לו שדה וכו' דע כי כל עניני נגיעה דשמעתין אינו ענין לנוטל שכר להעיד עדותו בטלה. ההוא מדרבנן אבל מן התורה אין שום ישראל נחשד להעיד שקר משום ממון דאתי' לי' מעלמא שיקח שכר להעיד שקר וע"א דלא מהימן משום דאמר בדדמי. אבל הנוטל שכר להעיד אמת אין עדותו בטילה מן התורה. אמנם בשמעתין מיירי שיפסיד במה שיש לו כבר בהא חשדי' שישקר או דהוה כקרוב לעצמו. אפי' על צד רחוקה ונפלאה אפי' רק משום לוה רשע ולא ישלם או אפי' תרעומו' בעלמא ליש פוסקי' שגורם לו ממון זה שהי' מוחזק בו עד עתה לפי דעתו. ואפי' נימא ששדה זו מאז היתה גזולה בידו יעיד עתה עדו' שקר להחזיק גזילתו וכל מה דאתי מחמתה על צד רחוקה ונפלאה אבל להרויח עתה ממון חדש ע"י עדו' שקר לזה לא נחשד ומכ"ש שלא נחשוב קרוב בשביל זה. ודלא כקצה"ח סי' ל"ז ע"ש ולפנינו בסוגי' אי"ה יבואר הכל על נכון דלא צריכא למאי שחידש שם. ובשיטה מקובצת בשם הראב"ד הקשה מיבמו' כ"ה ע"ב ובחולין ר"פ א"ט דעדי' שהעידו רשאי' ליקח ולא חשו חכמי' בדבר ומבואר בירושלמי דתרי לא חשידי. וע"ש בתוס' וא"כ מ"ט חיישי' בשמעתין ותי' הראב"ד דאחר שכבר העידו בחזקת כשרו' ואח"כ קונה לא חשו חכמי' לחשוד למפרע אבל נגיעה שבשעת העדו' פוסלו. הנה לפמ"ש לעיל נגיעה היא בממון שהחזיק בו כבר אבל להעיד שקר משום ממון אחר שיזכה מחדש לא הוה נגיעה מדאורי' אלא מדרבנן והכא במקח לא חשו חכמי' בדברו ומכ"ש דטעם קורבא לא שייך למפרע כיון שלא הי' קרוב בשעת העדות:

השני נח לו הראשון קשה הימנו עיין תוס' כתובו' קי"א סוף ע"א. והכלל הוא אם חתם עצמו בשטר או אפי' רק העיד בב"ד לקיים מקח שבין הגזלן ללוקח כמ"ש סמ"ע סי' קמ"ז כל זה מיקרי מעשה ואיבד זכותו ולא מצי למימר משום השני נח לי. אבל אם העיד לקיים המקח ביד הלוקח נגד מערער אחר כגון בדין שבין לוי ליהודה. ובא שמעון להעיד שמראובן קנה לוי שפיר י"ל משום השני נח לי דוקא כשראובן טוען עם לוי ושמעון מעיד שקנאו מראובן איבד זכותו משדה זו שטוען ראובן גזלה כיון שהי' עד בין ראובן ללוי. אבל אם יהודה טען על שדה לוי ושמעון מעי' נגד יהודה שלוי קנאה מראובן לא איבד זכותו משדה זו לומר ראובן גזלה כן מוכח ממ"ש תוס' ד"ה כגון וכו' אלא דאמר ראובן מכרה ללוי וכו' עכ"ל עיין וק"ל:

והנה בכוונת שני נח לי י"ל מצד נייחות עצמו וזה לא שייך להטוען עם גזלן שבודאי אידך נוח טפי מגזלן. אך י"ל שנינח בראיות כי העדי' קרובי' לזה ורחוקי' לזה כמ"ש רמב"ן וכל זה בכלל השני נח וכו' ומיושב דברי רמב"ם פט"ו מעדו' שנתקשה בהם לח"מ והוא פשוט לפע"ד:

ואמור רבנן היכי דקיימו ארעא תיקום וכו' משמע בשיטה מקובצת בשם ר"ת דאי לא הוה דינא דהיכי דקאי ארעא תיקום אלא אלים גבר לא הי' שמעון נוגע בעדות משום אי נמי יפסול עידי יהודה בגזלנותא ויעמוד הקרקע ביד לוי ושוב יוציאנו הוא ע"י עידי אבהתי' של שמעון. מ"מ לא ישקוט יהודה ויביא סהדי אחרינא שהי' של אבותיו ויאמרו אלים גבר ומשום הך ספיקא מי יגבור אח"כ לא יעיד שמעון שקר דהרי גם עתה אם יוצאה יהודה יביא הוא עידי אבותיו ויהי' ג"כ דינא אלים גבר. אך כיון דאמרו היכי דקאי ארעא תיקום א"כ כשיפסול עכשיו עידי יהודה והוא יוציאה מיד לוי. כששוב יביא יהודה עידי אבותיו נגד שמעון ושמעון כבר הוחזק בב"ד בלי ערעור נגדו דמה שערער יהודה נגד לוי ונפסלו עדותיו לא מיחשוב ערעור נגד שמעון נמצא החזיקו ב"ד את שמעון בלי ערעור א"כ גם כי יבוא יהודה אח"כ ויבוא עדי' יאמרו היכי דקאי תיקום כנ"ל לפרש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף