אילת השחר/בבא בתרא/מב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png מב TriangleArrow-Left.png א

דף מ"ב ע"א

רשב"ם ד"ה שותפין וכו'. שכן דרך שותפין לאכול זה פירות ג' שנים או ארבע שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן. לכאורה חלוקת שותפין מעיקר הדין צריך כל א' לקבל באותו זמן חצי, נמצא דא' מלוה פירותיו שמגיע לו עכשיו ומלוה ונותנו לחבירו ע"מ שישלם לו בג' שנים הבאות והו"ל סאה בסאה.

וכן יש לעיין ברשב"ם ד"ה והאריסין דמנהג אריסין לעבוד קרקע עשר שנים, וחמש שנים אוכלים הבעלים כל הפירות של כל השדה ואח"כ אוכלין אריסין חמש שנים כנגדו, דלכאורה מגיע להאריס עבור עבודתו חלק מהפירות בכל שנה והוא מלוה אותם להבעל הבית ע"מ שישלם לו אח"כ בזה שאז יקח פירות מחלק של הבעלים, ומאי טעמא לא הוי כסאה בסאה.

ויש לומר דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף, נמצא דכשהתנה לעבוד עשר שנים אז כל חיובו לשלם עבור עבודתו, דהיינו לקבל פירות השדה, היא רק אחרי עשר שנים, ואין כאן הלואת הפירות שהאריס הלוה להבעלים. וכן בשותפין יש לומר דמה שהתנו בהתחלת השותפות זה המחייב, וכיון שהתנו שא' יקבל חלק רק אחרי ג' שנים והשני אחרי ו' שנים נמצא דלפני זה לא הי' מגיע לו כלום ולא הלוו כלום א' להשני.


רשב"ם ד"ה והאריסין. מבואר ברשב"ם דיכול לומר דמה דאכל הפירות הי' משלם לי דמיהן או זקפתים במלוה. ולכאורה הא אכילת פירות בלי שיעבוד כלום בשדה לא הוי חזקה, וכאן בעצם העבודה אינה כלל הוכחה דהא צריך לעבוד בתור אריסות, וע"כ הוי רק קצירה לבד וקצירה לבד הא אינה חזקה, ולמה לי' לתרץ דזקפתים במלוה או שנתן לו דמיהם.

ויש לעיין אם כונת הרשב"ם דדוקא אם המערער יתרץ עצמו במה שלא תבעו עד עכשיו דמים, משום דקיבל דמים או דזקפם במלוה, אבל אם יאמר דלא חששתי וחשבתי לתובעו אחר זמן באמת לא יהי' טענת המערער טענה, או דלאו דוקא צריך שיטעון כן.

וצ"ע דהנה לקמן (דף מ"ו ע"ב) מסקינן דרק באריסי בתי אבות לא מהני חזקתו, ופירשב"ם משום דאריסי בתי אבות המנהג לאכול הרבה שנים הבעלים והרבה שנים האריסין, ובאופן דאין מנהג כזה אמרינן דהוי חזקה משום דעד האידנא פלגא והשתא כולה, והיינו כמו שכתב כאן באי נמי, ואיך קאמר כאן דגם מהני טענת המערער להוציא מהאריס באומר קיבלתי דמי הפירות או זקפתים במלוה.


רשב"ם ד"ה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן. דומיא דאפוטרופין נינהו זה בנכסיו של זה. צע"ק דלקמן דף נ"ב משמע בדבריו דסתם אינו מקפיד א' על השני אבל לא משום דהוו כאפוטרופוס א' על נכסי השני.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א